המאבק הוא של כולנו: יום המאבק הבינלאומי באלימות כלפי נשים

לצערנו, למרות שהשנה היא כמעט שנת 2023, תופעת אלימות כלפי נשים היא עדיין דבר שכיח בעולם שלנו. האלימות מתבטאת בדפוס התנהגות תוקפני, אשר יכול לכלול אלימות פיזית, מילולית או כלכלית, והיא יכולה להתרחש בתוך מערכת יחסים בני זוג אך גם מחוצה לה. התופעה לא חדשה לנו, והיא החלה להתרחש עוד לפני שנים רבות, אולי אפילו מאז ומעולם - אך עדיין, בכל שנה מחדש, מתקבלות גם התראות חדשות על אירועי אלימות קשים כלפי נשים.

לנשים יש זכות לחיים, לביטחון אישי ולשלמות הגוף. לכאורה אלו הם ערכים בסיסיים ומובנים מאליהם בחברה מודרנית ודמוקרטית. אולם נשים מכל שכבות הגיל, מכל המעמדות המדינות, והמגזרים חשופות הרבה יותר לתופעה כזו של אלימות מסוג זה או אחר. אלימות כלפי נשים יכולה לבוא לידי ביטוי בצורות שונות גן כתלות בתרבות, למשל הפלת עוברי נקבה בסין, הריגת כלות מעוטות נדוניה בהודו, עריכת 'ברית מילה' לבנות באפריקה, ותמיד נמצאות דרכים נוספות לאלימות.

מדי שנה בישראל יותר מ-200,000 נשים בישראל נפגעות מאלימות המכוונת כלפי נשים, ורק רבע מהן מדווחות לרשויות. בממוצע נרצחות 20 נשים על רקע מגדרי כל שנה, כשהנתונים מראים, באופן מפתיע או לא, שיותר ממחצית מהן הכירו את הרוצח שלהן. בין אירועי האלימות המוכרים לאחרונה היה ניסיון הרצח של שירה איסקוב שהתרחש במצפה רמון, בראש השנה של שנת 2020. שירה, שהייתה נשואה לאביעד משה, הותקפה על ידו באופן קשה מאוד ובכוונה מלאה לגרום למותה, אך היא הצליחה לשרוד. למרות זאת, היא נפצעה קשה מאוד, והייתה צריכה לעבור שרשרת ניתוחים ומסע החלמה ארוך. באופן בלתי יאמן, היא החלימה מבחינה פיזית והצליחה לחזור לחיים ולתפקוד מלא, אך מבחינה נפשית היא צולקה לנצח.

האירוע הפך למעשה לסמל בחברה הישראלית ושירה הפכה לדמות בקרב הציבור הישראלי. מאז, היא מהווה נקודת האור עבור נשים ומסמלת עבורן כוח, העצמה נשית, חוזק ומקור השראה. היא, כאחת ששרדה, סיפרה בכך גם את סיפורן של אלו שלא שרדו כדי לספר. סיפורה של שירה נשמע בכל החדשות, בעיתונים ובכתבות רבות באינטרנט, והיווה הזדמנות ומקור כוח לנשים רבות לא להסתתר, לא להמשיך לפחד ולא להסתיר את האלימות שהן עוברות. סיפורה עזר להן להחליט ללכת ולדווח, לשתף ולהיות חזקות ובטוחות בעצמן, לפני שזה יהיה מאוחר מדי.

בעקבות האירוע הטראומטי שחוותה אך בעיקר בזכות דרך ההתמודדות המופלאה שלה, שירה זכתה להדליק משואה ביום העצמאות ה-73 של מדינת ישראל. בנוסף, האירוע גרם גם לתיקון חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות: כאשר שירה רצתה לחסן את בנם המשותף, אביעד משה ששהה בכלא באותו הזמן התנגד לכך, בתגובה להדלקת המשואה שלה. בעקבות המקרה, אושרה שלילת אפוטרופסות מהורה בשל רצח, ניסיון לרצח או אונס במשפחה, מה שבאופן מפתיע, לא היה קיים קודם לכן.

קיימת טענה שאלימות כלפי נשים היא אחת מההשלכות המשטר הפטריארכלי. משטר פטריארכלי הוא משטר המבטא את "שלטון האב בתא המשפחתי"- שיטה של ארגון חברתי בה הסמכויות מרוכזות בידיו של גבר. השליטה במוסדות החברתיים נמצאת, ברובה או כולה, בידיהם של גברים, המעבירים את השלטון ביניהם. הכוח נשאר ונשמר תמיד בידי הגברים, הזוכים לפריווילגיה חברתית על פני נשים בדת, בכלכלה, בפוליטיקה, בשפה ובתרבות, ועל נגזרותיהם כמו האומנות, המשפט, המדע, הרוחניות והאידיאולוגיה.

בעקבות הנהגת משטר זה, עלתה המודעות לעניין האלימות בקרב הנשים בחברה של שנות ה 60 של המאה ה 20, והן החלו להשמיע את קולן בעניין -אך בשל כך גם גברו אירועי אלימות כלפי נשים בעקבות קולות פמיניסטיים אלו.

יום המאבק הבינלאומי למניעת אלימות כלפי נשים מצוין ב 25 בנובמבר ע"י האו"ם. הצהרת האו"ם בדבר אלימות נגד נשים קובעת כי "אלימות נגד נשים היא ביטוי ליחסי כוח בלתי שוויוניים היסטוריים בין גברים ונשים. אלימות נגד נשים היא אחד המנגנונים החברתיים שבאמצעותם נשים נאלצות לשאת תפקיד כפוך בהשוואה לגברים".

עד היום, אנשים רבים מנסים למצוא עוד הסברים ותירוצים למניעים לאלימות המופנית כלפי נשים. גם בשנת 2022, כאשר האפליה כלפי נשים הופחתה בחברה, עדיין רואים אלימות המתרחשת כנגדן. על אף התקדמות מסוימת במעמדן של נשים וחקיקת חוקים מגנים, האלימות כלפי נשים ממשיכה להתקיים באופן נרחב ברחבי העולם ולגבות קורבנות נוספים, ולא רק זאת אלא גם האפליה כלפיהן.

לדעתי, יום המאבק הבינלאומי נגד אלימות כלפי נשים מהווה מעין נקודת אור מסוימת, בשל העובדה שהוא מנסה לעורר מודעות לנושא, להגביר חקיקה ואכיפה של חוקים וענישה הולמת, וכן מעודד נשים לפנות לעזרה.