הכל על חג המולד

חג המולד מלא במנהגים ומסורות ובכל מקום הוא נחגג קצת שונה. למה חוגגים את חג המולד ומה מקור המנהגים שבו? כאן תמצאו את כל מה שרציתם לדעת על חג המולד - איילה זאבי יא4

חג המולד הוא כנראה אחד החגים הכי אהובים שיש: מתנות, עץ אשוח וסנטה קלאוס הם רק חלק מהמנהגים הרבים שמקובלים בחג. למה בעצם מציינים את חג המולד ואיך הגיעו המנהגים הרבים שיש בו?

חג המולד מציין את הולדתו של ישו. מסופר שמרים הבתולה התבשרה על ידי מלאך שהיא בהיריון ועומדת ללדת בן. היא ויוסף הלכו לבית לחם להירשם במרשם האוכלוסין ושם נולד בנה. לזכר הנס הזה מציינים בכל רחבי העולם את יום הולדת ישו בחגיגות, סעודות וטקסים.

בסרטים ובסדרות הטלוויזיה שאנחנו מכירים היום הזה חל ב25 בדצמבר. למרות זאת, יש זרמים נוצריים שחוגגים בתאריכים אחרים. למשל, הכנסיות המזרחיות והאורתודוכסיות חוגגות ב7 בינואר. זאת משום שהן הולכות לפי לוח שנה עתיק (הלוח היוליאני) שלא נהוג כיום (הלוח הגרגוריאני).

למה חוגגים בדצמבר? Deca=10. החודש דצמבר קשור למספר 10. לוח שנה עתיק יותר (הלוח הרומי שקדם ללוח היוליאני) הכיל עשרה חודשים בשנה. חודש דצמבר היה החודש האחרון בשנה, החודש העשירי שסימל את סוף השנה. הלוח היוליאני שבא אחרי הלוח הרומי הכיל 12 חודשים, דצמבר עדיין נותר החודש האחרון בשנה וכך הפך להיות גם החודש בו ישו נולד.

למה נקבע חג המולד באותה תקופה? בעבר, הכלכלה הייתה בעיקר חקלאית והייתה תלויה במזג האוויר. מזג האוויר היווה גורם שהשפיע מאוד על בני האדם: על חיי היומיום שלהם, על הפרנסה שלהם ואפילו על הגורל שלהם. למעשה, בני האדם היו צריכים להבין מתי מתקיימים הימים הקצרים והארוכים בשנה וכן להבין את חילופי העונות על מנת שיוכלו לתכנן חקלאות מצליחה. באותם ימים, האמונה הייתה ששינויים במזג האוויר היו בידי האלים. למשל, סופת טורנדו משמעותה שהאלים כועסים על בני האדם. כך, מועדי חילוף העונות קיבלו משמעויות שקשורות לאלים. ה25 בדצמבר מהלוח היוליאני (בגלל היותו מועד חילוף העונות), נקבע לחגיגות לאל סאטורן, אל החקלאות והקציר הרומי.

בשנת 324 הקיסר הרומי קונסטנטינוס קבע שהדת הנוצרית היא אחת הדתות הרשמיות של האימפריה הרומית. לאחר החלטה זאת התרחש מעבר מאמונה באלים רומיים רבים לאמונה באל אחד, תהליך זה לא היה פשוט. כדי להקל על אזרחי רומא בתהליך ולגרום להם לחבב את הדת החדשה הביאו מנהיגים ומסורות שהיו מקובלים בדת הרומית, אל הדת החדשה, הנצרות. כך, לקחו את ה25 בדצמבר (חגיגה לאל סאטורן), והפכו אותו מחג רומי קדום לחג לציון לידת ישו הנוצרי.

בחג המולד יש מנהגים רבים, שקשורים הן לדת והן לתחושת המשפחתיות והחורפיות שמלוות את החג.

עץ האשוח: הצבת עץ מסמלת את החיים, את הצבע הירוק והחי בשיא החורף. בתוניסיה התגלה פסיפס רומי ובו האל הרומי בקכוס כאשר הוא מחזיק בידו ענף עץ מחט כסמל לחיים. הנצרות אימצה את המנהג הזה שמסמל את הנצחיות של ישו על ידי הצבת עץ ירוק שמסמל את הולדתו. המנהג היה מקובל תחילה רק בגרמניה, בעיקר כי עץ אשוח נחשב כאחד מסמליה הלאומיים של גרמניה. עם השנים, מנהג העץ גלש לעוד מדינות, כמו:

אוסטריה- המנהג הובא על ידי נסיכת וינה ב1816 ומשם הוא התפשט בכל אוסטריה

אנגליה- המנהג הפך לנפוץ רק מאוחר יחסית. הנסיך אלברט נישא למלכה ויקטוריה והביא את המנהג עימו מגרמניה

ארצות הברית- מתיישבים גרמנים התיישבו בפנסילבניה והביאו את המנהג

קישוט העץ: מנהג קישוט העץ החל בגרמניה כבר במאה ה16. המטרה הייתה לשעשע את הילדים ונהגו לקשט את העץ בפירות, אגוזים ובייגלה. עם הזמן קישוט העץ החל להתפתח: האגדה מספרת שהכל התחיל בפרוטסטנטי מרטין לותר. לילה אחד, הוא שם לב שהכוכבים מנצנצים בין ענפי העץ ועלה לו רעיון: לשלב נרות דולקים בין ענפי עץ האשוח בתוך ביתו. מאז, קיים מגוון עצום של קישוטי עץ הכוללים סרטי בד, קישוטי זכוכית צבעוניים למיניהם, בדולח, מתכת ועוד.

המיסלטו: כולנו מכירים אותו מהסרטים של חג המולד, הדבקון שמי שעומד מתחתיו צריך להתנשק. בעבר, הייתה התפעלות גדולה מהצמח שנשאר כל כך צבעוני וחי בתנאי החורף הקשים. הייתה אמונה שלצמח הזה יש כוחות ריפוי והוא סמל לטוב ולצדק. בסקנדינביה, הצמח היה הצמח של פריגה, אלת האהבה. האמינו שמי שמתנשק מתחתיו יזכה בשנה חדשה מלאה באושר, עושר ואהבה. בימי האימפריה הרומית, כשאויבים היו נפגשים מתחת לדבקון הם היו צריכים לעזוב את הנשק שלהם, להתנשק ולהתחבק.

הגרביים: את הגרביים תולים, ומחביאים בתוכם מתנות או ממתקים. מקור המנהג הוא באגדה המספרת על אדם שאיבד את אהובתו ושקע לעצב גדול ויצר הרסני. האדם נותר חסר כל והבנות שלו איבדו את הנדוניה שלהן ולא הצליחו להינשא. הקדוש סנט ניקולס הגיע לעזור להם והשליך לארובת הבית מטבעות זהב. המטבעות נפלו במקרה לגרביים של הבנות שהיו תלויות לייבוש ליד האח. עד היום גרביים תלויות מסמלות עושר ושגשוג בשנה החדשה.

צינית: בחורף, הרוח הייתה חזקה ורועשת, האמונה הייתה שרעשים אלה הם יללות הרוחות והשדים. ענפי צינית נתפסו כצמח בעל כוחות קסומים ולכן הונחו בכניסה לבית כדי לגרש את הרוע.

סוכרייה בצורת מקל סבא: כמו שהזכרתי קודם, קישוטי העץ הראשונים היו בעיקר ממתקים. מספרים כי במהלך המאה ה17 אומן יצר את המקלות הלבנים המתוקים בהשראה של מטות רועי הצאן. הביאו את הממתקים לילדים והמנהג התפשט ברחבי אירופה. בפירוש אחר שהגיע מאוחר יותר אומרים שהצבע הלבן של המקל מסמל את ישו הטהור, הצבע האדום מסמל את דמו של ישו ושלושה פסים אדומים מסמלים את השילוש הקדוש.

סנטה קלאוס: כולנו מכירים את הזקן החביב הלובש אדום, חובש מצנפת ומחלק מתנות. מקור המנהג הוא בהולנד. מספרים על אדם חביב המגיע מפינלנד על גבי מזחלה רתומה לאיילים ומחלק מתנות לילדים שהיו טובים השנה. המתיישבים ההולנדיים שהגיעו לאמריקה הביאו עימם את המנהג והוא הופץ בכל ארצות הברית. האגדה מספרת שסנטה קלאוס עובר דרך הארובה ומשאיר מתנות לילדי הבית, וכמובן גם טועם מהאוכל של ארוחת החג. את המתנות, הילדים יפתחו בבוקר חג המולד.

מיסה: טקס שנהוג לערוך בחצות הלילה, מיסה=סעודת האדון. הטקס מזכיר את הסעודה האחרונה של ישו לפני הצליבה שלו. הטקס מבוסס על דבריו של ישו בברית החדשה שהלחם והיין שהם אוכלים הם גופו ודמו. לכן בטקס הכומר מחלק למתפללים לחם ויין. בטקס יש תפילות ומזמורי חג.

ארוחת חג המולד: ארוחה חגיגית עם המשפחה. זמני הארוחה והאוכל שמקובל שונים בכל מקום. באוסטרליה מגישים מנות צלי קרות (חג המולד שם נחגג בקיץ). לעומת זאת, במזרח אירופה נהוג להגיש בערב ארוחה צמחונית המונה 12 מנות. בארצות הברית בדרך כלל מגישים תרנגול הודו ממולא וירקות צלויים.

בסופו של דבר, חג המולד הוא חג שמורכב מהרבה סיפורים ומסורות שמקורן הוא באמונות קדומות בכוחות על טבעיים ואגדות מהעבר. המנהגים התפשטו ממדינה למדינה ולכן יש מנהגים רבים כאשר כל מנהג קצת שונה בהתאם למקום שבו מקיימים אותו.