האושר הוא סוגיה מאוד דינמית שניתן לדון בה המון זמן. מטרת כתבה זו היא, לפני כל, לבחון היכן יכול להימצא האושר, היכן ניתן לחפשו, היכן הוא מתחיל. כמובן, כפי שמתחילה שנת הלימודים, כך מתחיל חיפושנו המחודש אחר האושר. מאת: ניקיטה וייל, י״ב 2
אז היכן מתחיל האושר? ראשית נסקור את בריאות נפש האדם. סקירה כזאת תיתן לנו כיוון ואינדיקציה ראשונית בשביל להגדיר מהו אושר והיכן הוא מתחיל. קיימים מקרים רבים שבהם בעיות בריאותיות, ובעיקר בעיות בבריאות הפסיכולוגית, מונעות מבן אדם להיות מאושר.
ננסה, לדוגמה, הגדרה כזאת: נפש האדם בריאה כאשר הוא מסוגל למלא תפקיד מסוים שהחברה נותנת לו, ולתפקד לפי הצרכים של חברה נתונה. גישה זו נקראת ״עקרון בריאות הנפש מכוון-חברה״. הרשו לי לתת דוגמה מיוחדת ומוקצנת לעקרון זה: נניח שקיים שבט פרימיטיבי ששורד וחי רק בזכות התקפת שבטים אחרים, הרג של חבריהם ובזיזה של רכושם. נניח גם שיש חבר אחד לשבט זה שמזדעזע מהרעיון של הרג ושדידה. כנראה שחבר זה לא יהיה מודע לשנאתו, הרי לא יעלה על הדעת לשנוא את מה שכולם בסביבה אוהבים. בבוקר אחד, כאשר כל חברי השבט ילכו לשדוד ולהרוג, לחבר השבט הזה יהיה התקף קיא הנגרם שבלא מודע מתוך שנאתו למעשים שכאלה. בכל פעם שכל השאר ילכו בשמחה לתקוף שבטים אחרים, לחבר השבט הזה יהיה התקף קיא שימנע ממנו ללכת ולתקוף. בן אדם כזה נחשב חולה בחברה שכזאת, אך בשבט של עובדי אדמה שוחרי שלום הוא יהיה דווקא האדם הבריא, לעומת בן אדם אלים שייחשב חולה בשבט זה.
גישה כזאת מספקת בסיס יחסי להבחנה בין "טוב" לבין "רע", אם כי עדיין עולה השאלה האם אדם בהכרח שפוי בדעתו כאשר מותאם לחברה שבה הוא חי? האם התאמה לחברה מסביבו בהכרח תגרום לו להיות רגוע בנפשו?
קיימת גישה שנקראת הדוניזם.
לפי הגישה ההדוניסטית, אושר מלכתחילה מבוסס על הנאה, ולכן על מנת לגרום לאדם להיות מאושר יש לספק לו את הנאתו. גישה זו מקבלת כמובן מאליו כל מקור שגורם הנאה לאדם, בין אם המקור הוא, לצורך העניין, סרטים בקולנוע שגורמים להנאה, ובין אם ההנאה של אדם שיצא מדעתו מקורה ברצח ובהתעללות.
אמנם הנאה בהקשר האחרון תיחשב עבור רובנו כהנאה לא מוסרית, עדיין נהיה עלולים לטעות ולחשוב שאדם משוגע שכזה יחווה אושר יחד עם הנאתו ממעשיו. למעשה, יש להפריד בין הנאה לבין אושר. הנאה היא סיפוק רגעי מאוד שמתפוגג בצורה מהירה מאוד. לעומתה, אושר הוא מצב נפשי ארוך טווח, שקשה להשיג אותו אך גם קשה לאבדו לאחר מכן. קבלת הנאה על בסיס קבוע בטווחי זמן קצרים הוא דבר שאנשים רבים מנסים לעשות (לדוגמה, אנשים ששותים משקעות חריפים על בסיס קבוע, אנשים שמשתמשים בסמים, וגם רוצחים סדרתיים למיניהם), אם כי מאמץ שכזה עדיין לא מספק אושר, אלא רק גורם נזק לגוף של האדם ולבריאותו הנפשית.
על כן, אני סובר כי סבל ואומללות של אדם יכולים להיות גם לא מודעים. אדם יכול לחשוב כי הוא מאושר, כאשר למעשה הוא אומלל ולא מסופק בחייו. האם "אשליית האושר" היא אכן האושר האמיתי? לדעתי כדאי לבחון גישות יותר אובייקטיביות, לעומת גישות שמייחסות את בריאות האדם ואת אושרו לכל חברה בנפרד או להנאה של כל אדם בנפרד. גישות יחסיות לרוב קל מאוד להפריך על ידי דוגמאות שבהן המדד היחסי פשוט נוגד את ההיגיון.
קיים גורם בנפש האדם שהתעלמנו ממנו עד כה, אך יש לסקור גם אותו – צרכיו של האדם. לכל אדם קיימים צרכים שהוא מנסה לממש במהלך חייו שוב ושוב. קיימים אצלינו צרכים בסיסיים, פיזיולוגיים, לדוגמה: הצורך במזון, הצורך בשינה, הצורך בהרגשת ביטחון. איכות חיינו הגבוהה כיום מאפשרת לנו לממש צרכים אלה בצורה קבועה ויציבה, אנחנו לרוב לא מתקשים לממש אותם.
בנוסף לצרכים הפיזיולוגיים, יש לנו גם צרכים פסיכולוגיים – צרכים יותר מתקדמים, וביניהם הצורך במימוש עצמי. בשפה פשוטה יותר, זהו הצורך "להרגיש את עצמנו חשובים ומשמעותיים". באילו דרכים אנשים מנסים להשיג הרגשה כזאת? יש אנשים שמאמצים לעצמם תחביבים ומנסים לממש את עצמם בתוך תחביבים אלו. אחרים נוהגים לשים לב ללבוש שלהם במידה רבה, ללבוש את המותגים היקרים והכי מוכרים. יש אף כאלו שמשתוקקים להגיע למקומות מפורסמים כאלה ואחרים, כדי לרכוש בדרך זו הערכה עצמית גבוהה.
האם לדעתכם, מימוש של צרכים בצורות כאלה מכוון אותנו לאושר? אני משוכנע שלא די בשאיפה למימוש של הצרכים שלנו. קיימת בעיה יותר מורכבת שצריך לפתור בשביל שאפשר יהיה לדבר על אושר. בעיה זו היא בעיית הניכור. האדם הראשון שהגדיר סוגיה זו היה הֵגֶל, פילוסוף גרמני משחי במאות ה-18 עד ה-19. הוא הגדיר כי ניכור הוא העובדה שאדם לא מרחיב את עצמו כנושא הפעולות שלו, כאדם חושב, מרגיש, אוהב, אלא מרחיב את עצמו ואת כוחותיו דרך האובייקט שהוא יוצר.
במילים אחרות, אדם מרגיש את עצמו כריק, אך חש את עצמו ואת עוצמתו לפי האובייקטים שיצר.
הרשו לי לפרש ניכור בצורה יותר פשוטה, מעוררת ורלוונטית כיום. בן אדם כיום מרגיש תלוי באובייקטים רבים מסביבו, אך לא בעצמו. חוסר התקווה גורם לו להרגיש, לדוגמה, שחייו תלויים בגורם חיצוני כלשהו רב כוח - גורל, המדינה, הכישלון בלוֹטוֹ, ועוד. גורם זה נתפס כ-"סיבה לכל הבעיות בחיים". לא רק שהאדם נכנע לגורם שבתפיסתו בעל עוצמה, הוא גם מנסה לרכוש עוצמה בעצמו. השאיפה למימוש עצמי הופכת להיות לא בריאה – האדם שואף להשיג כמה שיותר כסף, לרכוש לבעלותו אובייקטים בעלי עוצמה, כגון בתים מפוארים, מכוניות וגאדג'טים. האדם הופך להיות אובססיבי ותלוי בחפצים שמסביבו, וכך מנסה להרגיש את עוצמתו ולהשוות את עוצמתו לסביבה. כך אדם מאבד את תכונותיו האנושיות ואת יכולתו להשיג אושר אמיתי.
רק כאשר אדם יפסיק לקשור את ביטחונו, את הרגשת המימוש העצמי שלו ואת האינדיבידואליות שלו אל האובייקטים שבבעלותו, אל העוצמה המדומה שלו, רק אז הוא יוכל להתחיל להיות בן אדם ולממש את אושרו.
על כן, האושר מתחיל קודם כל בפתרון אחת הבעיות הכי גדולות של האדם – בעיית הניכור, בעיית ההיעלמות של התכונות האנושיות באדם – אקטיביות, ספונטניות, אינדיבידואליות וסולידריות. רק כאשר יחזיר לעצמו תכונות אלה יוכל ליהנות באופן מיטבי מחייו, שהם משמעותית יותר עוצמתיים מכלל כל האובייקטים הסובבים את האדם.
コメント