ההיסטוריה של זכויות הנשים

בימינו, העובדה שקיימות זכויות בסיסיות לנשים נראית לנו מובנית מאליה - אך לא תמיד היה כך. במהלך רובה המוחלט של ההיסטוריה, נשים נחשבו לחלשות ולטיפשות, ועל כן צוו לשבת בבית ולבצע את תפקידן היחיד - גידול ילדים. שנים רבות לקחו עד שהמצב השתנה, ובכתבה זו אסקור את זכויות אלו בתרבויות השונות בעבר. - נועה שפרבר יא4

בימי התנ״ך

רק כ10% מכלל הדמויות בתנ״ך הן נשים, ולרוב אין עליהן הרבה פירוט. בדרך כלל הן חלשות ופאסיביות: משמיטים את שמותיהן והן מתוארות רק כ״אשת״ לוט או ״בת״ יפתח. דוגמאות לנשים גיבורות יוצאות דופן יהיו בנות צלפחד, שגרמו לאלוהים לשנות את דין הירושה, יעל אשת חבר הקיני אשר הרגה את סיסרא, רות המואבייה, שהיא סמל לאחדות בין נשים, אסתר המלכה שסיכלה את מזימת השמדת היהודים ודבורה הנביאה.

נישואין ודיני משפחה בתקופת המקרא העדיפו בבירור גברים על פני נשים. לדוגמא, בעל היה יכול להתגרש מאישה אם הוא בחר בכך, ולעומת זאת, אישה לא יכלה להתגרש מבעל ללא הסכמתו. לגבר בתקופת התנ״ך הייתה אפשרות לשאת מספר נשים, אך אישה אשר בגדה בבעלה דינה מוות. רק בנים יכלו לרשת את נחלתו ורכושו של אביהם, אבל במקרה ואדם נפטר ללא בנים, הנחלה והרכוש יעברו לבנותיו, ואפילו במצב כזה הבנות מחויבות להתחתן עם גבר מאותו השבט, כדי שהנחלה תישאר בידיהם. אדם הרואה אישה יפה במלחמה היה יכול לשבות אותה ולהפוך אותה לאשתו ללא רצונה.

בנוסף, בתנ״ך מתוארים מספר מקרים בהם אנשים נודרים נדר בעת מצוקה, שעם השלכותיו היו מתמודדים רק לאחר מעשה. נדרים אלו נאמרו ללא מחשבה יתרה על רצונן של הנשים, ובשליטה מוחלטת וברורה מאליה על חייהן.

חלק מנדרים אלו ״צלחו״, כפי שניתן לראות בדוגמאות הבאות: אליעזר, עבד אברהם, נדר שזו שתשקה אותו ואת גמליו, תהיה לאשת אדונו. כך נישאה שרה לאברהם, ומהם נוצר עם ישראל. שאול הבטיח את ביתו מיכל למי שינצח את גוליית, והתמזל מזלו כי גיבור המלחמה היה דוד בן ישי. לעיתים, הם הסתיימו בטרגדיה - כמו בסיפור בת יפתח. אביה שיצא למלחמה נשבע כי ״אִם נָתוֹן תִּתֵּן אֶת-בְּנֵי עַמּוֹן בְּיָדִי- וְהָיָה הַיּוֹצֵא אֲשֶׁר יֵצֵא מִדַּלְתֵי בֵיתִי לִקְרָאתִי בְּשׁוּבִי בְשָׁלוֹם מִבְּנֵי עַמּוֹן- וְהָיָה לַיהֹוָה וְהַעֲלִיתִיהוּ עוֹלָה". להפתעתו, ביתו יצאה לברך אותו. הוא נאלץ לקיים את הנדר ולהקריב אותה, בניגוד לסיפור עקדת יצחק בו התרחש נס מלאכי שהציל אותו מגורלו.

למרות כל אלה, ניתן להבחין כי התנ״ך עצמו מתקדם יחסית לעמים אחרים ביחסו אל הנשים. סיפורי האבות מלמדים כי היה כבוד לאישה, וה׳ אף ציווה על אברהם להקשיב לאשתו שרה בנושא הגר ״כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ״. גישה זו שוללת את הדעה הרווחת באותה תקופה בתרבויות האחרות כמו מסופוטמיה, בה תואר בחוקי חמורבי שהאישה היא חפץ ותו לא.

בתרבויות אחרות

בתרבויות רבות בעת העתיקה החברה הייתה חברה פטריארכלית, כפי שמעידים מקורות וחיבורים שונים שנכתבו באותה התקופה. כלומר, זו הייתה חברה בה השלטון היה בידי הגברים והנורמות והמוסכמות החברתיות קבעו את עליונותם על פני הנשים, שהיו צריכות להתאמץ מאוד בשביל להיות יותר מרק עקרות בית. דוגמאות לנשים כאלו יכולות להיות: חתשפסות - שליטה כריזמטית ומהחשובות בפרעוני מצרים, וו דזה טיין - קיסרית סין היחידה בהיסטוריה, ארטמיסיה - מלכת יוון שהצילה אותה מכיבוש וסונדוק - מלכת קוריאה. מעבר לכך, נשים תרמו רבות בתחומי האמנות, ההיסטוריה הפילוסופיה ועוד.

חיי הנשים בעת העתיקה לא היו קלים כלל וכלל. למעט מקרים יוצאי דופן, לנשים (וגם ילדים) לא היו זכויות פוליטיות, והן נחשבו לחלק מרכושו של הגבר, ראש המשפחה. תפקידי האישה היו ללדת ילדים, לגדלם ולחנכם, ולנהל את משק הבית. ביוון העתיקה, גם על בנות המעמד העליון שנקראו "אזרחיות", חלו כללי התנהגות נוקשים, וביניהם אף איסור כמעט מוחלט על היציאה מהבית, בעוד בנות המעמד הנמוך ״נהנו״ מחופש יחסי בעקבות הצורך לפרנס את המשפחה בעבודות האדמה.

הנשים בעת העתיקה סבלו מדימוי שלילי ונתפסו כנחותות, כך שאין זה מקרי שלעיתים הדמויות הנשיות במיתוסים מוצגות בצורה שמאשימה נשים בכל צרות העולם.

סיפור פנדורה הוא אחד הדוגמאות הטובות לכך:

לפי המיתוס, פנדורה הייתה האישה הראשונה שנבראה על ידי האלים, בתור עונש לפרומתאוס על אי ציותו לזאוס. בגלל פתיחת התיבה היא הייתה אחראית להבאת כל הרוע לעולם, ובתוך כך למחלות, מלחמות, בצורות ופורענות. בנוסף, המיתוס הדגיש את נחיתותה של האישה – פנדורה – הרי היא נבראה לאחר בריאת הגבר, שקיומו בעולם מובן מאליו.

למרות סיפור פנדורה ובניגוד מוחלט לתפקידן המוגבל של נשים ביוון העתיקה, מעניין לראות כי במיתולוגיה היוונית מסופר על לא מעט אלות חזקות, מוערצות ומבורכות באינטליגנציה כמו אתנה, ארטמיס, דמטר ופרספונה, על האמזונות - נשים שחיו לבדן ועסקו במלאכות גבריות, ועל המוזות - אלות היצירה היפות והנעימות שכל אדם אשר עסק באומנות מסוג כלשהו, פנה אליהן קודם כל וביקש את ברכתן. אבל אם מתבוננים היטב מבינים כי הנשים עדיין מייצגות ערכים נשיים, כמו אהבה, בית ומשפחה, וכדי להיות בולטות הן צריכות להידמות לגברים. כלומר, כן ניתן לראות איזשהו יחס מעריך כלפי יכולותיהן הנשים, אבל אין לדעת מדוע היחס אליהן במציאות ובמיתולוגיה כה שונה.

מעמד האישה בתרבויות המזרח הרחוק לא היה רחוק מהנהוג באותה תקופה. בכולן שמו דגש רב על ערך המשפחה, טהרת האישה והגבלתה מהשתתפות בתחומים שונים בחברה. בסין היא אף כללה מדיניות של "גברים חורשים, נשים שוזרות". עם זאת, היו לא מעט קיסריות בהיסטוריית סין שחוזקתן יוצגה בפולקלור הסיני, כמו מולאן.

לסיכום, ניתן לראות שהיחס לנשים ומעמדן בחברה היה מאוד דומה בכל תרבות אשר התקיימה בעת העתיקה, ולמעשה, רק באגדות עם ובמיתוסים היה ניתן לראות ייצוג אחר לגמרי ממה שקרה בפועל במציאות. שנים רבות ייקחו עד שהנשים יצליחו לשנות את המצב הקיים.