ההיסט(ו)ריה והעתיד של המגיפות

מחלות מדבקות ומגיפות רבות התרחשו במהלך כל שנות קיומה של האנושות. מה השתנה מאז המגיפה הראשונה בשנת 500 לפנה"ס ועד המגיפות כיום, ומה צופן לנו העתיד בתחום החיסונים? על כל זה ועוד בכתבה הבאה. - נועה שפרבר, כיתה יא'4

המגפה המתועדת הראשונה בהיסטוריה, אירעה בסביבות שנת 500 לפנה"ס, והובילה לכ-מאה מתים ולהפסדה של אתונה במלחמה הפלופונזית נגד ספרטה. כיום מעריכים שהמגפה נבעה מטיפוס שהגיע ממצרים, בעקבות ממצאי בדיקות DNA מתקדמות. המגפה הובילה להתפרקות מוחלטת של החברה האתונאית, ואתונה מעולם לא חזרה להיות עיר-מדינה משפיעה בעולם היווני.

המגפה הראשונה שמוערך שהובילה למיליוני הרוגים הייתה מגפת אנטונינוס:

היא היכתה באימפריה הרומית בין השנים 165 ל-180 לפני הספירה, והרגה על פי ההערכות כ-עשרה מיליון בני אדם. המגפה הייתה ככל הנראה מגפת אבעבועות שחורות, אחת המחלות הקטלניות בהיסטוריה ולמעשה הייתה המחלה הראשונה שנמצא לה חיסון שיוצר והופץ עד שהמחלה עצמה הוכחדה.

דבר (המגיפה השחורה)

המגפה השחורה (The Black Plague) הייתה המגפה החמורה בהיסטוריה האנושית, והייתה קטלנית במיוחד באירופה, כשהרגה עשרות מיליונים מתושבי היבשת במאה ה-14, כלומר כבין רבע לחצי מאוכלוסייתה ועד כחמישית מכלל בני האדם בעולם בכלל. ההיסטוריונים סבורים שחולדות שהגיעו מאסיה עם הסוחרים או עם הלוחמים ששבו ממסעות הצלב, הם האחראים לרוב המתים במגיפה. המחלה הייתה מוכרת לאדם זמן רב, אך בשנים אלו הפכה למגיפה גדולה במיוחד.

עד היום לא ברור כיצד נעלמה המגיפה, ובסיומה המגיפה נקלעה אירופה לרעב ועוני גדולים. עם זאת, בטווח הארוך יותר, התמעטות האוכלוסייה גרמה לשינויים לטובה באירופה, שהתבטאו בשיפור התזונה לאוכלוסייה הנותרת ובאיכות החיים.

כולרה

כולרה היא מחלת מעיים קשה שמלווה בהקאות ושלשולים ועלולה להוביל להתייבשות חמורה ולמוות. במהלך המאה ה-19 התפרצויות כולרה התרחשו בלונדון כל כמה שנים וגם בישראל, והן היו חלק מהסיבה ליציאה מחומות ירושלים והקמת שכונות חדשות בעלות תשתיות טובות יותר. התדירות הגבוהה של ההתפרצויות נבעה בעיקר מהתשתיות הגרועות של המים והביוב, שהביאו לזיהום מי השתייה, וכן מהיעדר טיפולים יעילים כמו אנטיביוטיקה או טיפול נוגד התייבשות, שנכנסו לשימוש באמצע המאה ה-20. בנוסף, הפעולות שנעשו אז למניעת התפרצויות התבססו על תפיסה שגויה שנקראה תיאוריית המיאזמה, שלפיה המקור למחלות הוא "אוויר רע". בהתאם לתיאוריית המיאזמה, בלונדון נהגו לטפל במקורות מים ובצינורות ביוב שהדיפו ריח רע כך שיזרימו את השפכים לתוך נהר התמזה – מקור המים המרכזי של העיר.

אחת ההתפרצויות החמורות באותה תקופה אירעו בשנת 1854, ומדי שבוע מתו קרוב לאלפיים אנשים בעיר מהמחלה. ג'ון סנואו, רופא בעל ניסיון בטיפול בכולרה, החל לחשוד כי המחלה מועברת במי השתייה ולא באוויר, מפני שמחלות שהיה ידוע כי הועברו באוויר גרמו לתסמינים נשימתיים. הוא חקר את אנשי העיר ואת הרגליהם, וגילה כי מקור ההתפרצות היה זיהום נקודתי של משאבה ברחוב, שנגרם מאמא ששפכה את מי הכביסה של החיתול של ביתה הפעוטה.

אבעבועות שחורות

מחלה זו כנראה הייתה הקטלנית ביותר שידעה האנושות הגורמת לשלפוחיות גדולות ומדבקות, אולם זוהי גם המחלה הראשונה שהעולם הצליח להכחיד לחלוטין. העדות הראשונה לקיומה של המחלה נמצאה במומיה של רעמסס החמישי ממצרים, שמת בשנת 1157 לפנה"ס, אך המחלה נמשכה הרבה שנים אחרי כן, עד להתפרצות גדולה בסביבות המאה ה19. החיסון הראשון בהיסטוריה פותח עבור מחלה זו ע"י רופא כפרי בריטי בשם אדוארד ג'נר, ששם לב שחקלאים ובעיקרם מגדלי בקר, עברו את המחלה בצורה קלה הרבה יותר. לאחר שחקר את העניין למעלה מעשרים שנה, הבין שמגדלי הבקר לקו במחלת אבעבועות אחרת בשם אבעבועות הבקר, ובעצם המחלה בה נמנעה מהחולים מחלה קשה.

הוא ביצע ניסוי והדביק ילד באבעבועות הבקר (באמצעות מריחה של נוזל שלפוחית על שריטה בעורו) והילד אכן לקה בגרסא הקלה של המחלה, ולא נדבק לאחר מכן במחלה הקשה יותר. כך בשנת 1796 בוצע החיסון הראשון בעולם למחלה הנקרא vaccine, על שם המילה vacca, פרה, שמהן נלקח החומר המחסן. רק מאתיים שנה מאוחר יותר, בשנת 1970, הוכרז כי המחלה הודברה לחלוטין מהעולם.

השפעת הספרדית

בשלהי מלחמת העולם הראשונה, בין השנים 1918 ל-1920, התפשטה במהירות אדירה בעולם כולו מגפה שזכתה לשם "השפעת הספרדית". התיאוריות הרווחות גורסות כי הצפיפות בשדות הקרב במלחמת העולם הראשונה שהתנהלה בתקופת המגפה הביאו להעברה המהירה של הנגיף, שהתפשט גם בבתי החולים עמוסי הפצועים. לאמריקה הגיע הנגיף הקטלני עם החיילים האמריקנים ששבו מהחזית הביתה, מה שהביא לחולים רבים בכל רחבי ארה"ב.

יותר מ"המוות השחור", המגיפה שקטלה בין 25 ל-35 מיליון איש באירופה של המאה ה-14 והרבה יותר ממגפת הקורונה, במהלך השנתיים שהשתוללה ברחבי העולם, נדבקו בה כשליש מאוכלוסיית העולם באותה תקופה ומתו ממנה כ-40 מיליון בני אדם.

הרפואה של אותם ימים הייתה רחוקה מהרפואה המתקדמת של ימינו, לא היו אז אמצעי הנשמה או תרופות שיאפשרו טיפול בסיבוכים הרפואיים שהיא הביאה, מה שהביא לגזר דין מוות עבור רבים מהחולים בה.

אך באותה העת התגלתה חשיבותן הרבה של המסיכות, אותן חילק ארגון הצלב האדום. עטיית המסכות הייתה חובה, ומפרי חובה זו לעיתים נענשו במאסר.

איידס

התיעוד הראשון של איידס פורסם בשנת 1981 ע"י הרופא הצעיר מיכאל גוטליב, כדו"ח מקרה משונה: חמישה גברים הומוסקסואלים צעירים מלוס אנג'לס, שלא היה ביניהם כל קשר, חלו בדלקת ריאות לא שגרתית שנגרמת מפטריה נפוצה מאוד ומזיהום קשה בקנדידה, שכולנו נחשפים אליה בלי לחלות. שניים מהם נפטרו מהמחלה עוד בטרם פרסום הדו"ח. עד אז, המחלה הייתה נדירה ביותר ופגעה רק במדוכאי מערכת חיסון, כגון אנשים לאחר השתלה או כאלו הסובלים מתת-תזונה קיצוני, ובדיקת דם של שלושה מהחולים חשפה כי פעילות תאי מערכת החיסון שלהם פגועה.

הנגיף, שהתחיל להתפשט לראשונה באפריקה באיטיות בתחילת המאה ה20, נפוץ באיים הקאריביים בשל תהפוכות השלטון שהתרחשו אז בקונגו והגיע גם לארצות הברית בסביבות שנות ה70, שם החל להתפשט במהירות רבה. כשהתגלתה המחלה, התפשטו ביחד איתה גם שמועות רבות, למשל שהומוסקסואלים הם היחידים שחולים בה. שמועה זו עשתה נזק רב למלחמה במחלה וגרמה לבושה עצומה בקרב החולים בה, שניסו להסתיר ככל יכולתם את המחלה למרות שבשלב מסויים, כבר היה ניתן לטפל בה.

כיום, איידס היא מחלה שניתן לטפל בה לחלוטין: הטיפול במחלה כולל שילוב של מספר תרופות הנקרא "קוקטייל", המורכב מכמה תרופות אנטי-ויראליות שמעכבות שלבים שונים במחזור החיים של הנגיף וכך מונעות ממנו להתרבות כראוי. עם הקפדה על לקיחת התרופות, הנשא יוכל לחיות מספר שנים רב, כמעט כמו אדם שאינו נשא.

אבולה

מחלת האבולה היא קדחת דימומית וקטלנית ביותר, ששיעורי התמותה שלה עומדים על בין 50% ל90%, תלוי בסוג הנגיף. הנגיף המחולל אותה זוהה לראשונה בזאיר ובסודאן ב-1976, ומאז מזוהה התפרצות חדשה של המחלה באפריקה כל שנתיים-שלוש בממוצע. ההתפרצות הגדולה ביותר של המחלה התרחשה בשנת 2014 בגינאה, והתפשטה אף למאלי, ליבריה וניגריה, ונרשמו כ11,315 מקרי מוות כתוצאה ממנה.

תקופת הדגירה הקצרה של המחלה (בין יומיים לשבועיים) והקטלניות הכה רבה שלה הם הגורמים העיקריים לעובדה שהמחלה נשארת מוגבלת בהיקפה ולא הופכת למגיפה בקנה מידה גדול הרבה יותר, לעומת מחלות כמו שפעת, בה התמותה נמוכה, או איידס, המתאפיינת בזמן דגירה גבוה מאוד של עד מספר שנים, ובכך מאפשרת הדבקה של מספר רב של אנשים ללא ידיעת החולה.

סארס

בשנת 2003 נדבקו בהונג קונג אנשים בנגיף לא מוכר, שזכה עד מהרה לשם "סארס". בדיעבד, התברר שהגיע לבני האדם מחיות באזורים הכפריים של סין כבר ב-2002, אך סין ניסתה להסתיר את התפשטותו. יומיים אחרי גילוי המקרים בהונג קונג התגלה הנגיף גם בעיר טורונטו שבקנדה.

הנגיף עורר מיד בהלה גדולה וארגון הבריאות העולמי פרסם אזהרה גלובלית. בחמשת החודשים הבאים הנגיף הקטלני, הדביק כ-8,000 בני אדם, וקרוב לעשרה אחוזים מהם מתו. צוותים רפואיים נדבקו, בתי חולים נסגרו ואלפים הושמו בהסגר בבתיהם עד שארגון הבריאות העולמי הכריז על סיום המגפה בחודש יולי.

MERS

המרס (תסמונת נשימתית מזרח-תיכונית) זוהה לראשונה בסעודיה בשנת 2012. החולים הראו תסמינים של חום, שיעול, קוצר נשימה ולעיתים בעיות במערכת העיכול. גם במחלה זו, משערים כי מקור המחלה היה בבעלי חיים, והעדויות מצביעות על גמלים כמארח העיקרי של הנגיף. ארגון הבריאות העולמי זיהה כ-2,500 מקרי מחלה ב-27 מדינות, וכתוצאה מכך כמעט 860 מקרי מוות. נתון מעניין הוא שרוב הנדבקים והמתים ממחלה זו היו גברים, הנובע מכך שרובן המוחלט של הנשים בערב הסעודית עטו רעלה שכיסתה את פניהן ובך הפחיתה את סיכויהן להחשף לנגיף.

כיום המחלה עדיין איננה מוגרה, ומפעם לפעם מדווח על התפרצויות קטנות בעקבות מגע של בני אדם עם גמלים חולים.

מה צופן לנו העתיד

הפיתוח של חיסוני הmRNA, עליהם מבוססים חיסוני הקורונה המוכרים לנו, החל עוד בשנות התשעים. חיסון זה בעצם מכיל את המתכון שהתאים יכולים לייצר באמצעותם חלק מחלבון הספייק של נגיף הקורונה - עמו הנגיף נצמד וחודר לתאי האדם. התא מפרק את חלבון הספייק ומציג אותו על צדה החיצוני של המעטפת שלו, וכך מערכת החיסון לומדת לזהות את הספייק כחלבון זר. כאשר הנגיף האמיתי מגיע לגוף, תאי מערכת החיסון המיועדים להילחם בו כבר ממתינים לו ומביסים אותו במהירות.

טכנולוגיה זו, שמייתרת את הצורך בנגיף האמיתי אלא מבוססת אך ורק על הקוד הגנטי שלו, הוכיחה את עצמה במגיפת הקורונה שאנו חווים כעת: גם במהירות הפיתוח שלה, המהירה ביותר עד כה, גם באפשרות להתאים אותו במהירות בהתאם למוטציות ובמיוחד ביעילות הרבה שלו - שעומדת על כ92% במניעת מחלה קשה.

בשנים האחרונות עובדים על פיתוח חיסוני mRNA למגוון נגיפים נוספים, כמו אבולה, זיקה, כלבת ונגיף CMV ממשפחת ההרפס.

בעשרים השנים האחרונות חווינו שלוש התפרצויות של נגיפי קורונה, וזה כנראה כלל לא הסוף. ככל שקצב בירוא היערות יגבר ומקומות המחייה של בעלי החיים יצטמצמו, כך יתגברו המפגשים בין בני אדם לבעלי החיים ומחלותיהם החדשות והקטלניות יותר. הגלובליזציה והעובדה שאפשר להגיע לכל מקום בקלות רבה ובמהירות יגבירו את קצב ההתפשטות של המחלות עוד יותר.

אך יש מקום לאופטימיות, והיא נובעת מההתפתחות האדירה שחלה במאה השנים האחרונות התחזית הסבירה היא שקצב הטכנולוגיה ידביק את קצב הוירוסים, ובאמצעות חיסוני הmRNA או כל טכנולוגיה אחרת שתפותח נוכל לחסל מחלות אלו במהירות, כשם שעשינו עם רוב המגיפות עד כה.

ועד שתגיע המגיפה הבאה, אאחל לכולנו רק בריאות.