הבחירות המסתמנות בקרוב

לאחר שלוש מערכות בחירות סוערות, מותחות ובעיקר משסעות הוקמה בישראל ממשלת אחדות פריטטית. אך האם הגיע הקץ להתכתשויות בין הפוליטיקאים ולתחילת עידן של שקט פוליטי?-רונה כרמי י4

לאחר שלוש מערכות בחירות סוערות, מותחות ובעיקר משסעות הוקמה בישראל ממשלת אחדות פריטטית. אך האם הגיע הקץ להתכתשויות בין הפוליטיקאים ולתחילת עידן של שקט פוליטי?

ממשלת האחדות שהוקמה בשל משבר הקורונה העולמי, ממעיטה לעסוק בו. הם נמצאים בעיצומו של קמפיין בחירות מתמשך מאז תחילת הקמתה של הממשלה, שמסתמן שלא נועדה להאריך ימים. ההחלטות המתקבלות הן החלטות פופוליסטיות, שנועדו לשרת את קמפני הבחירות ולרצות את ציבורי המצביעים. עיסוקם העיקרי הוא לעשות דה- לגיטימציה אחד לשני, מה שמצביע על הבחירות הבאות וקרבות. לכהונה הנוכחית אף אחד בוודאי לא חזה ארבע שנות כהונה, לכן השאלה הנשאלת היא מתי היא תתפזר והאם זה יקרה בקרוב. חברי סיעת כחול לבן הצביעו בהצבעה טרומית על פיזור הכנסת, אך אין זה מחייב הליכה לבחירות. במקרה של הצעה מספיק מפתה מהליכוד, הם עשויים לחזור בהם ולהתקפל מההחלטה. אך אם יורשה לי להמר הסיכויים לכך כמעט אפסים כיוון שהמינימום שמוכן לקבל גנץ לא מתקרב למקסימום שמוכן לתת נתניהו ואת הרכבת הדוהרת כבר יהיה קשה לעצור.

בפני ראש הממשלה וראש הממשלה החליפי האופציות העומדות לראשותם לא נראות מזהירות, וכל האלטרנטיבות גרועות. בני גנץ (ראש הממשלה החליפי) שממשיך בהתמדה לצלול בסקרים, היה רוצה להגיע אל הרוטציה המיוחלת, אך גם הוא כמו אחרים וטובים לפניו נוכח לדעת שהבטחה לרוטציה לא תממש. לכך האופציות הנותרו לפניו גרועות, וכל מה שנותר לו לעשות הוא לקוות שהכוכבים בשמיים יסתדרו בשבילו, ויקרה נס. מבחינתו הליכה לבחירות במצב הסקרים הנוכחי זוהי כמעט התאבדות פוליטית. אך גם האלטרנטיבה השנייה של המשך ישיבה עם נתניהו, לא תורמת למצב הסקרים ומגמת הירידה המתמשכת. לכן מנסה בני גנץ ללכת בשני הנתיבים, מצד אחד הצביע על פיזור הממשלה אך עשה זאת במטרה לקבל הצעה טובה יותר מהליכוד ולא בשל רצון אמיתי ללכת לבחירות. מבחינת נתניהו האופציות גם כן לא מסבירות פנים, אך במקרה שלו יש לו עוד קלפים בשרוול, לעומת יריבו גנץ שאולי מחכה לחסדי שמיים. מצד אחד, יריבו המר בנט, עולה בהתמדה בסקרים ונתניהו נמצא במגמת של ירידה. אך לאחרונה המגמה נבלמה והוא מתחיל להתאושש בסקרים. מול נתניהו ניצבת האופציה ללכת לבחירות ולהסתכן בהפסד, ועוד בהפסד ליריבו המר ביותר, בנט. מולו ניצבת גם האלטרנטיבה השנייה, שהיא לקיים את הסכם הרוטציה ולתת לגנץ את השלטון וכך הוא מבטיח לעצמו כהונה בהמשך לאחר שגנץ יסיים את השנה שלו, ובנוסף מבטיח לעצמו את תואר ראש הממשלה החליפי. אומנם יתכן שהוא יעדיף ציפור אחד ביד מאשר שניים על העץ, אבל הסיכויים לכך לא נראים בגדר סבירים.

כפי שהדברים נראים כרגע במידה ונלך לבחירות נתניהו לא יתאכזב מכך בלשון המעטה, בוודאי ובוודאי שאת האשמה בפירוקה יישאו כחול לבן.

בחירות בזמן משבר הקורונה הם דבר נוראי עבור הציבור הישראלי, שמספיק שוסע זה בזה בשנה האחרונה והגיע לשיאים חדשים של שנאה. וכמו שאנחנו עדים לראות מהאירועים האחרונים, עם בית משפחת פרקש או המפגין שהשווה את ראש הממשלה להיטלר, היד עוד נטויה. אבל כמו שכבר נוכחנו לדעת, הפוליטיקאים לא חושבים על הציבור הישראלי אלא מנסים לשרוד במגרש הפוליטי. לכן אפשר לקבוע שאנחנו צועדים לבחירות בצעדי ענק, וההנחה הסבירה היא שגם במידה וגנץ יחזור בו מפיזור הכנסת, היא תתפזר בדצמבר, ינואר או פברואר. ימיה של הממשלה ככל הנראה כבר תמו לגווע ואת הבחירות כבר ניתן לראות באופק.

אך עם זאת יש לומר שעבור מספר רב של אנשים הבחירות הרביעיות במספר עשויות להפיח בהם תקווה לשינוי. אולי בבחירות הם יזכו לראות את עצמם משפיעים וסוללים את דרכם לשלטון.