לקראת שבוע הגאווה רציתי לדבר על נושא מאוד שנוי במחלוקת שעלה לתודעה רק בשנים האחרונות: טיפולי המרה.-ניצן ז2
הנושא זכה למודעות רבה בשל ויכוח סוער בכנסת לפני כמעט שנה, הצעת החוק שמטילה איסור על פסיכולוגים לבצע בהומוסקסואלים טיפולים הממירים את נטייתם המינית, בכתבה זו אדבר על טיפולי המרה – על השלכותיהם, ועל יעילותם.
מעניין אתכם? תמשיכו לקרוא.
מה הם טיפולי המרה?
אז לפני שנצלול ישר פנימה, בואו קודם נבין מה הם טיפולי המרה. טיפולי המרה הם סדרת טיפולים (לרוב טיפולים פסיכולוגיים) המתיימרים לשנות את נטייתם המינית של להטבי"ם, לרוב גברים – מהומוסקסואלים, להטרוסקסואלים.
הטיפולים קורים על ידי פסיכולוג\רב ולרוב כתוצאה מלחץ חברתי וסביבתי, שמפעילה המשפחה, החברים, המוסד וכו'...
רוב הפעמים המטופל אפילו לא ירגיש בצורך הטיפולים אך עדיין יסכים לקבל אותם מהחשש שהוא חולה במחלת נפש, כי כך הסביבה שיכנעה אותו.
טיפולי המרה שיטות:
לטיפולי המרה יש מספר שיטות, אני אתמקד בשתים ההנפוצות והמוכרות ביותר.
השיטה הראשונה: טיפולי המרה באמצעות טיפול פסיכולוגי. הטיפול מתבצע לרוב על ידי פסיכולוג או רב וכולל מספר מפגשים בהם המטופל והמטפל מדברים ומנסים למצוא מה "הפך" את המטופל להומוסקסואל – למרות שהנטייה המינית מתעצבת עם השנים, היא בעיקרון דבר מולד ולכן לא ניתן לשנות אותה.
השיטה השנייה: הדרך השניה מזעזעת אף יותר, היא מבוססת על פגיעה פיזית של המטופל בעצמו, השיטה יכולה להתבצע באמצעות צמיד שהמטופל יהדק יותר ויותר כל פעם שיחשוב מחשבות מיניות על גברים או יחווה משיכה אליהם, או באמצעות זרם חשמלי שיפעיל בכל פעם שיתאהב בבן.
שתי השיטות פוגעות מאוד נפשית ומנטלית (לפעמים גם פיזית), לתהליך אין ביסוס מדעי או יעילות מוכחת ולרוב הוא גורם לדימוי עצמי נמוך, חוסר קבלה עצמית, דיכאון ואובדנות.
אז כן או לא בעצם?
אז ככה, התשובה הקצרה: לא, התשובה הפחות קצרה: ממש ממש לא. והנה למה, טיפולי המרה לא הוכחו מדעית כיעילים ואין אף מחקר שתיעד טיפול המרה שהצליח. בנוסף, יש הרבה מאד עדויות לטיפולי המרה גרועים שהסבו נזקים נפשיים קשים, שלקח שנים לשקם, אם בכלל... טיפולי המרה נחשבים גרועים ופוגעניים, ואין להם שום ביסוס מדעי. רופאים ופסיכולוגים רבים ממליצים שלא לקיים טיפוליי המרה וטוענים שהדבר עשוי להוביל לחוסר ביטחון, דיכאון ואובדנות, בעיקר אצל קטינים.
ומה אחרים חושבים על זה?
ארגונים רפואיים בארה"ב ובבריטניה הביעו דאגה מטיפולי המרה ומפגיעה שעלולה לגרום למטופל.
משרד הנציב העליון של האו"ם לזכויות אדם מגדיר את טיפולי ההמרה בלתי מדעיים, בלתי יעילים ועם פוטנציאל להגיע לכדי התעללות ועינויים, ולכן גם ממליץ למדינות לאסור בחוק טיפולי המרה.
ברוב אמריקה הדרומית יש איסור מוחלט על טיפולי המרה.
בצפון אמריקה רובו של השטח, אוסר על טיפולי המרה או מחכה לאישור חוק איסור של טיפולי המרה.
במלטה שבאירופה יש קנס כספי של 10,750 אירו ועד שנת מאסר, היא הייתה המדינה הראשונה באירופה שחוקקה חוק איסור טיפולי המרה. מועצת הפסיכולוגים של מלטה אמרה :"לא רק שהמרת הומוסקסואלים דוחה קבוצת אנשים על בסיס דעה קדומה לא מבוססת וחוסר סובלנות לשונות, אלא שהיא גם פוגעת בהכרה הבינלאומית של זכויות להט"ב, הטיפול הוא לא אנושי".
טיורינג – הקורבן הכי גדול של טיפולי ההמרה:
אז כולנו בעצם מכירים את טיורינג, נכון?
או שאולי בעצם לא?
אז לטובת מי שלא מכיר, אסביר מי זה.
אלן טיורינג היה מתמטיקאי בריטי, ממניחי היסוד למדעי המחשב. אלן הגיע להישגים יוצאי דופן בצד התאורטי ובצד המעשי של מדעי המחשב. הוא היה דמות מרכזית במאמץ הבריטי במלחמת העולם השנייה. הוא היה אחד השותפים העיקריים לפיצוח ה"אניגמה" – מכונת ההצפנה של הצבא הגרמני. מאמץ שתרם תרומה מכרעת לניצחונן של בעלות הברית. בלעדיו, יכול להיות שהעולם כפי שאנו מכירים אותו כיום, היה נראה מאוד אחרת. בנוסף, הוא גם פיתח מכונת פיענוח שכונתה "בומב", אשר האיצה את תהליך הפענוח של הודעות האניגמה המוצפנות.
טיורינג היה דמות משמעותית ביותר ותרם רבות לפיתוח מדעי המחשב ובינה מלאכותית, על שמו קרוי גם "מבחן טיורינג" הנועד לבחון אם בן אדם מבדיל בין בן אדם אמיתי, לבין בינה מלאכותית.
בסביבות 1952 הורשע אלן בהיותו הומוסקסואל (שהיה דבר לא חוקי אז בבריטניה),ניתנה לו האפשרות לבחור בין מאסר בפועל לבין טיפולי המרה, הוא בחר בטיפולי המרה (אז סירוס כימי) וסבל מאוד.
ב- 1954 שם קץ לחייו. ההערכה היא שהוא התאבד בשל תופעות הלוואי של טיפולי ההמרה שנכפו עליו.
על פי דוח המשטרה טיורינג מת מהרעלת ציאניד, כשלצידו תפוח חצי אכול טבול בציאניד, כמחווה לסרט האהוב עליו: שלגיה ושבת הגמדים.
ב-2009 פרסם ראש ממשלת בריטניה התנצלות פומבית על היחס הנורא שחווה אלן, וב-2013 העניקה לטיורינג, המלכה אליזבת השניה – חנינה לאחר המוות.
אז איך כן להגיב כשהילד\ה יוצא\ת מהארון?
*המקטע הזה כתוב בלשון זכר אך מתייחס לשני המינים.
אני יודעת שהמון הורים של תלמידים קוראים את עיתון בית הספר, אז החלטתי שמספיק חשוב להוסיף את הפסקה הזו.
אז הילד שלכם יצא מהארון, מה עושים? מה אומרים? איך מתנהגים? לא לדאוג הכל פה.
אז דבר ראשון: כמו שהבנו מהכתבה לא לשלוח אותם לטיפולי המרה – ולקבל את העובדה שהנטייה המינית שלהם היא חלק מהם ולכן לא לנסות לשנות אותה.
דבר שני: לא לזלזל, דרושות כמויות עצומות של אומץ כדי לצאת מהארון, ולזלזל, או להגיד להם שהם מבולבלים זה הדבר הכי פוגע שאפשר לעשות – אתם לא מבינים את הנטייה שלהם? תשאלו אותם.
דבר שלישי: כנראה הדבר הכי חשוב, לא להוציא אותם בכח מהארון, אם הם עדיין לא סיפרו לשאר המשפחה או החברים כנראה יש סיבה. תנו להם את הזמן שלהם להגיד לכל אחד, ואם הם לא ביקשו מכם להגיד לאחרים – אז אין סיבה שתעשו את זה.
דבר רביעי: כבדו את הנטייה שלהם ואת לשון הפניה שלהם. גרמו להם להרגיש בנוח.
ואחרון: אם אתם חושדים שהילד\ה שלכם הומו\לסבית הודיעו להם שזה בסדר להגיד לכם, תנו להם ביטחון לדבר איתכם.
זה גם יכול לחזק את הקשר ביניכם.
אז לסיכום, טיפולי המרה זה נושא מאוד שנוי במחלוקת, ומסובך מדי בשביל תשובה אחת. כנראה, שהפיתרון הטוב ביותר, הוא פשוט לקבל את הקהילה הגאה, לחבק, לאהוב ולתמוך.
הקהילה הלהטבי"ת מאוד נפגעת מטיפולי ההמרה נפשית ולכן חשוב שכולם ירגישו מקובלים ושטיפולי ההמרה יצטמצמו ויעלמו.
בקיצור, אני מקווה שקראתם עד לפה, נהניתם, השכלתם והבנתם יותר לעומק מה הם טיפולי המרה.
אני מקווה שבעזרת כתבות כאלו וארגונים גאים, אנשים ירגישו יותר בנוח, יותר יפתחו, יותר יכילו ויותר יקבלו !
עד כאן ניצן פלשטיין – מקווה שנהניתם מהכתבה ולמדתם משהו חדש (: