האם הסכמי אברהם הם שחר של יום חדש - אוהד עמיאל

האם הסכמי אברהם הם שחר של יום חדש?

המזרח התיכון הורגל לאורך עשרות שנים למשוואה פשוטה לכאורה: אין נורמליזציה עם ישראל לפני פתרון הסכסוך הפלסטיני. אולם בקיץ ובסתיו 2020 שונתה המשוואה הזו באופן דרמטי עם חתימת הסכמי אברהם. האם מהלך זה, שחיבר בין ישראל למדינות ערביות ומוסלמיות נוספות, הוא אכן "שחר של יום חדש" כפי שהוצג, או שמא הפוגה דיפלומטית זמנית שאתגרי העבר מאיימים עליה? נבחן את הרקע, המהות והאתגרים העתידיים של ההסכמים, תוך ניתוח השפעת תוצאות מלחמת חרבות ברזל על עתידם.

הסכמי אברהם לא צמחו בבת אחת. הם היו תוצאה של מגעים דיפלומטיים חשאיים ומאמץ אמריקאי מרוכז:

13 באוגוסט 2020: ההודעה הרשמית על נורמליזציה בין ישראל לאיחוד האמירויות הערביות. כחלק מההסכם, ישראל הסכימה להקפיא זמנית את תוכנית הסיפוח של שטחים בגדה המערבית. 11 בספטמבר 2020: הצהרה על נורמליזציה בין ישראל לבחריין. 15 בספטמבר 2020: טקס חגיגי בבית הלבן בוושינגטון, בו נחתמו רשמית ההסכמים עם איחוד האמירויות ובחריין. אוקטובר עד דצמבר 2020: סודאן ומרוקו הצטרפו אף הן למעגל הנורמליזציה עם ישראל, כאשר מרוקו חידשה את קשריה עם ישראל לאחר הפסקה ארוכה. סודאן חתמה על הצהרה דומה בינואר 2021.

ההסכמים נחתמו בחסות ממשל נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, ששימש כמתווך הראשי, יחד עם ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו. בצד הערבי בלטו שר החוץ האמירתי עבדאללה בן זאיד אאל נהיאן ושר החוץ של בחריין עבד א-לטיף א-זיאני, יחד עם מנהיגי סודאן ומלך מרוקו מוחמד השישי.

הסכמי אברהם סימנו שינוי תפיסה מהותי. הם ייסדו את עקרון "שלום תמורת שלום" (או באופן ריאלי יותר, "נורמליזציה תמורת אינטרסים כלכליים וביטחוניים"), במקום עקרון "שטחים תמורת שלום" ששלט עד אז, בעיקר מול הפלסטינים. המסר היה ברור: הקשרים עם ישראל אינם תלויים עוד בהכרח בפתרון הסכסוך הפלסטיני. מדובר בהסטת מוקד. במקום שהסכסוך הישראלי פלסטיני יהיה "שער הכניסה" למזרח התיכון, הוא נדחק ל"חדר צדדי" והאינטרסים האזוריים המשותפים (ביטחון מול איראן, כלכלה, טכנולוגיה) הפכו למניע הראשי.

לאחר החתימה ההסכמים הפכו לכוח מניע ליצירת "מזרח תיכון חדש" של שיתופי פעולה כלכליים, ביטחוניים ואף תרבותיים. הטיסות הישירות, המסחר וההשקעות שגשגו, במיוחד עם איחוד האמירויות.

המאמץ הדיפלומטי המרכזי שקדם לאירועי 7 באוקטובר התמקד בצירוף ערב הסעודית להסכמי אברהם. נורמליזציה עם הממלכה, מנהיגת העולם הסוני ובעלת המקומות הקדושים לאסלאם, נחשבה ל"פרס הגדול" שיבטיח את עתיד ההסכמים ויחסום את הציר האיראני. המגעים התנהלו בחסות אמריקאית, וכללו הבנות אפשריות על סיוע אמריקאי גרעיני וביטחוני לסעודיה בתמורה להסכם עם ישראל.

מנקודת המבט הפלסטינית הסכמי אברהם נתפסו כבגידה ביוזמת השלום הערבית משנת 2002, שקבעה שלום מקיף רק לאחר נסיגה ישראלית מלאה והקמת מדינה פלסטינית. ההנהגה הפלסטינית חשה נדחקת לשוליים של השיח האזורי. הנורמליזציה המתרחבת, במיוחד הדיבורים על סעודיה, יצרה חשש עמוק מ"נורמליזציה ללא שלום", מצב שבו ישראל מקבלת לגיטימציה אזורית מלאה ללא כל ויתור מהותי לסיום הכיבוש ולהקמת מדינה פלסטינית.

הטבח של 7 באוקטובר 2023 ומלחמת חרבות ברזל שפרצה בעקבותיו טרפו את הקלפים והטילו צל כבד על חזון "השחר החדש". המגעים עם סעודיה, שהיו בשלבים מתקדמים, הוקפאו באופן מיידי. המדינות החתומות, במיוחד איחוד האמירויות ובחריין, נאלצו להתמודד עם לחץ ציבורי עז מבית ומחוץ על רקע המלחמה בעזה. הטון הדיפלומטי כלפי ישראל הפך זהיר ולעיתים אף מתוח וביקורתי, אף על פי שהקשרים הממסדיים הבסיסיים, ובמיוחד אלו עם איחוד האמירויות, נותרו על כנם. זאת עדות לכוחם של האינטרסים הביטחוניים והכלכליים.

תכנית "עסקת המאה" של טראמפ (ינואר 2020), שהיוותה את הרקע הדיפלומטי להסכמי אברהם, הציעה חזון מורכב לפתרון הסכסוך. על אף שדיברה על פתרון שתי מדינות, היא כללה תנאים נוקשים לפלסטינים, כגון הכרה בריבונות ישראלית על כשליש משטחי הגדה, דרישות ביטחון מחמירות ופירוז מלא של המדינה הפלסטינית. עקרונות אלו נדחו על ידי ההנהגה הפלסטינית.

המלחמה הנוכחית הדגישה את העובדה כי לא ניתן לדחוק את הסוגיה הפלסטינית לשוליים לצמיתות. כדי להבטיח את שרידותם והרחבתם של הסכמי אברהם בכלל ובפרט צירוף סעודיה, הקהילה הבינלאומית והמדינות החתומות צפויות לדרוש מחויבות ישראלית מחודשת ואמינה לפתרון מדיני ארוך טווח. הדרישה תהיה ליצירת אופק מדיני ברור להקמת מדינה פלסטינית בת קיימא.

שלושה תרחישים אפשריים לעתיד. הראשון: התרחבות לאחר המלחמה. המלחמה תיתפס כהזדמנות ליצירת עסקת חבילה: נורמליזציה עם סעודיה בתמורה לוויתורים ישראליים משמעותיים ומתווה ברור למדינה פלסטינית. השני: קיפאון ממושך. הקשרים יישמרו ברמה טכנית ושקטה ללא הרחבה. השלישי: נסיגה. החרפת המלחמה וחוסר אופק מדיני עלולים להביא להקפאה או לניתוק יחסים.

ההסכמים חזקים בגלל האינטרסים המשותפים המבוססים על יסודות יציבים: התמודדות עם האיום האיראני, שיתופי פעולה כלכליים וטכנולוגיים. לא מדובר בשלום חם המבוסס על קשר בין עמים, אלא בברית אינטרסים מחושבת. לכן הסיכוי לשרידתם גבוה, אך הפיכתם לשחר אמיתי של יום חדש דורשת כעת מחיר גבוה יותר.

לסיכום, הסכמי אברהם היו קרן אור של יום חדש, אך אור זה עדיין רחוק מלהאיר את כל האזור. כדי שיתממשו כשחר אמיתי של שלום אזורי, יש צורך בפתרון אמיתי לסכסוך הישראלי פלסטיני. רק אז ניתן יהיה להפוך את השחר ליום מלא.