"זה התחיל קטן, ועכשיו זה אירוע ענק," אומרת אליזה, המנכ"לית של חוויית ההאלווין בישראל. אבל קודם, קצת היסטוריה. האלווין התחיל כמסורת קלטית, שבה אנשים היו מבעירים מדורות ולובשים תחפושות כדי לגרש רוחות. זמן מה לאחר מכן, מנהיגים נוצריים ניסו ליצור חג כדי למנוע מאנשים שהמירו את דתם להשתתף בפסטיבלים לא נוצריים. הם החליטו לחגוג אותו בשני ימים: האחד בנובמבר (שבו הם חגגו את יום כל הקדושים) והשניים בנובמבר (שבו הם חגגו את יום כל הנשמות). לאחר מכן, יום כל הקדושים הפך לליל כל הקדושים והתחילו לחגוג אותו יום לפני, ב 31 באוקטובר. על אף ניסיונותיהם של המנהיגים הנוצריים, המנהגים הקלטים זלגו לאלה של הנוצרים, והחג מלא התחפושות שאנו מכירים כיום נוצר.
החג האהוב הפך למסורת עתיקת יומין בהמון מדינות, כולל אמריקה. אין ילד שלא מצפה לחג האהוב, שאותו חוגגים אנשים בלי קשר למוצא או לדת. אף על פי שהאלווין נחגג בכל-כך הרבה מקומות, לצערנו ישראל היא לא אחת מהם. או לפחות ככה חשבנו.
נראה שבלי קשר למדינה בה הם נמצאים, האמריקאים לא יוותרו על המסורת שאותה הם אוהבים כל-כך. אליזה, אשת חינוך, יוזמת תוכניות חינוכיות, ואמא לשניים, עלתה לארץ משיקגו לפני מספר שנים והחליטה שהיא תיצור מסורת האלווין משל עצמה.
תחילה, הגתה אליזה את הרעיון להאלווין שכונתי עם ההורים האמריקאים שהיו בגן ילדיה. "רציתי לתת לילדים שלי את החוויה ההאלווינית שאני חוויתי כילדה, כדי שהם ירגישו יותר קרובים לאיפה שהגעתי ממנו," היא אומרת. היא ארגנה שכמה בתים יקושטו בצורה מצמררת וההורים יהיו מוכנים עם סוכריות על מפתן הדלת. הילדים הלכו בתחפושות מבית לבית וקראו "ממתק או תעלול", בדיוק כמו באמריקה. כאשר בהתחלה היה זה אירוע של כשש משפחות בלבד, כיום יש מעל 300 משתתפים אמריקאים מרחבי העיר תל-אביב שבאים להשתתף ולחוות את הנוסטלגיה. צעד אחר צעד האירוע נהיה יותר מוכר ופופולרי . האירוע הגיע לאוזני אנגלו-ישראלים מכל רחבי הארץ, וקהילות אמריקאיות נוספות (כמו נווה צדק) יצרו האלווין בשכונות שלהם בהשראת אליזה.
האירוע לא רק מגבש את הקהילה, אלא חשוב מאוד לחינוך הילדים בבית אמריקאי. "הילדים אוהבים את האירוע מאוד, הוא נותן להם עוד פעם בשנה להתחפש ולאכול המון ממתקים. ואז כשהם רואים את זה בטלוויזיה הם יכולים להתחבר לזה." אומרת אליזה. החלטתי לחקור עוד על החוויה של הילדים: "זה ממש כיפי, במיוחד הממתקים ולפגוש עוד ילדים אמריקאים." אמרה לי בי בת השבע, אך כמובן לארגן אירוע כה רחב מצריך הרבה עבודה והשקעה. כאשר שאלתי את אליזה את שאלת ה"למה" החשובה, היא ענתה "זה חשוב לי בגלל שזה מחזק את הקהילה האמריקאית, ונותן לה הרגשה של בית. בנוסף לכך חשוב לי לחבר את הילדים שלי למסורת של ארץ מולדתי, לחבר אותם לבית שלי". נראה שהמשימה שלה מצליחה ומשגשגת. ולא רק עם הילדים.
בעקבות המפגש הרב בין משפחות אמריקאיות, המון עולים חדשים הצליחו למצוא אנשים שמזכירים להם את הבית. "זה מרגיש ממש טוב לפגוש עוד אנשים שיש לנו את זה שאנחנו עולים מאמריקה במשותף, פגשתי הרבה אנשים נפלאים דרך זה" אומרת קארין, שעלתה לישראל לפני כ 17 שנים. אך עם הטוב, ישנו גם את הרע.
על אף שהאירוע שובה הלב מיועד לגיבוש והנאת הקהילה האמריקאית, המון בני נוער ישראלים באים ולוקחים את הממתקים לפני שהילדים האמריקאים מספיקים לקחת אותם. הבעיה הזאת נוצרה רק בשנים האחרונות, אך היא מעלה את השאלה: האם צריך להתחיל מסורת האלווין ישראלית?
コメント