רבים יודעים על האדם, או לפחות על השם, ברוך שפינוזה (Baruch Spinoza), פילוסוף יהודי-הולנדי ממוצא ספרדי שחי במאה ה-17, אך אין הרבה יודעים על רעיונותיו ועל אישיותו. כיצד שפינוזה הצליח ליצור מערכת של כללי מוסר המתבססת על פסיכולוגיה ועל כללי הטבע? כיצד גיאומטריה אוקלידית עזרה לו בעניינים האלה? וכיצד היותו של שפינוזה יהודי השפיעה עליו ועל הפילוסופיה שלו? בכתבה זו אענה על השאלות האלה, ואנסה להסביר מדוע לדעתי שפינוזה הוא האור של היהדות החילונית. - ניקיטה וייל, י״ב 2.
מעניין מאוד בשפינוזה שהוא לא סתם הגה את רעיונותיו, אך גם חי לפיהם, כפי שאראה בהמשך הכתבה. קשה מאוד למצוא פילוסופים שחיו במציאות לפי הרעיונות שהגו. שפינוזה ורעיונותיו זכו להוקרה רבה לאחר מותו ומרעיונותיו התלהבו גאוני האנושות. גֶתה, הסופר הידוע, הֵגל ונישטה, הפילוסופים הגרמניים הידועים, ואף אלברט איינשטיין – כולם התלהבו מרעיונותיו של שפינוזה.
יצירת המופת של שפינוזה, "תורת המידות", או בשמו המלא של הספר "אתיקה מוכחת בסדר גיאומטרי" המורכב מ-5 כרכים, נכתב בשפה הלטינית במשך כ-10 שנים ופורסם רק לאחר מותו. בעבודתו, שפינוזה בוחן שלוש סוגיות נפרדות: מטאפיזיקה, כלומר פילוסופיה המסבירה את טבע המציאות ואת הקשר בין חומר לנפש; לאחר מכן פסיכולוגיית הרצון; ולבסוף אתיקה, כלומר פילוסופיית המוסר ותורת המידות, העונה על השאלה "מהו טוב ומהו רע?" ומתבססת על הנושאים הקודמים. היכן תראו תורת מוסר נוספת שמתבססת על פסיכולוגיה ועל כללי המציאות שבה אנחנו נמצאים?
שפינוזה כתב יצירה זו בסגנון מאוד ייחודי. כל הספר כתוב לפי כללי הגיאומטריה האוקלידית – עם הגדרות, אקסיומות, טענות ונימוקים, כמו שאתם רגילים בשיעורי מתמטיקה. צורת כתיבה זו היא מאוד לא אופיינית ליצירה פילוסופית, ויצירה זו קשה לקריאה ולניתוח. עבור הקורא הפשוט, פרטי ההוכחה הגיאומטרית של הטענות הפילוסופיות הן מורכבות מדי, ועל כן יש צורך להתמקד רק בטענות עצמן ובהערות שמוסיף שפינוזה לצידן. ובכל זאת, לשימושו בסגנון כתיבה כזה הייתה סיבה טובה שקשורה למאפייני הפילוסופיה שלו, כפי שאציגם בהמשך הכתבה.
כעת אנסה לתאר את הרעיונות הכתובים ביצירה זו בדרך הכי פשוטה שאני יכול, אך יש לשים לב שנושאים אלה הם מאוד לא טריוויאליים ולא פשוטים, ואדם שהבין רעיונות אלה יכול להיות גאה בעצמו. ניכר שאפילו אדם הסובר כי הבין את רעיונותיו יכול לגלות משהו חדש כל פעם שיקרא את יצירתו, מה שהופך אותה ליותר מעניינת.
שפינוזה מתחיל את ספרו, כפי שנאמר קודם, ממטאפיזיקה. על פי שפינוזה, כל הדברים הקיימים במציאות מקורם בסופו של דבר בישות אחת. הוא מגדיר ישות זו כאלוהית, אך שולל כל הגדרה של אלוהות טרנסצנדנטלית (כלומר, אלוהים כישות נפרדת מהמציאות הקיימת) ושל אלוהות פרסונלית (כלומר, אל שמתערב במציאות ויוצר קשר עם בני אדם בהתאם לרמת ציותם ומרותם לו). האל, או הטבע, הוא בעצם סיבת-עצמו וגם סיבת המציאות, ואין ישות חיצונית לטבע ולמציאות. האל הוא האינסוף המוחלט, מכיל אינסוף תארים (דרכים לתאר אותו), ורק שני תארים כאלה מוכרים לנו – תואר ההתפשטות (המרחב הפיזי והחומרי) ותואר המחשבה (המרחב הרעיוני).
גישה זו לאלוהות נקראת פנתאיזם, האמונה באל כישות אינסופית המרכיבה את המציאות. על כן, כל הדברים הקיימים במציאות, שנקראים Natura Naturata, ניתן להגדירם בעזרת תחומים וגבולות לוגיים מסוימים, כלומר בעזרת תכונות מאוד מסוימות. לעומת זאת, האל או הטבע, שנקרא Natura Naturans, הוא הישות היחידה שלהגדרתו אין גבול, הוא מוגדר כאינסופי. בנוסף, שפינוזה שולל את קיום "העולם הבא" ואת נצחיות הנשמה, כפי שמוצגות על ידי הדתות המונותאיסטיות.
עובדה מעניינת: אלברט איינשטיין, הפיזיקאי הידוע שצוין קודם, לא היה אתאיסט, אלא האמין באל הפנתאיסטי של שפינוזה.
על כן מתעוררת המסקנה שכל דבר ביקום נשלט על ידי הכרח לוגי אבסולוטי. כלומר, כל דבר בעולם הוא תוצאה של הטבע האינסופי של האל, הכללים לפיהם היקום עובד, ובלתי אפשרי מבחינה לוגית שיקרו בעולם אירועים שונים מאשר אלו שבאמת קורים. שפינוזה ניסה להראות בדרך גיאומטרית שכפי שטענותיו נובעות בצורה לוגית אחת מהשנייה, כך גם כל מה שקורה נובע בהכרח מהתקריות שקרו לפני כן. לכן, לפי שפינוזה, אין לבני אדם בחירה חופשית, הרי הוא מוגבל על ידי חוקי הפיזיקה וכללים ביולוגיים ופסיכולוגיים שגורמים למעשיו. אם, לדוגמה, אדם יהיה בסכנת מוות, בדרך כלל ינסה להינצל ממנה, וזאת תהיה פעולה מוגדרת לפי כללי הלוגיקה האבסולוטיים. אך גם אם האדם לא ינסה להינצל, יהיה זה גם כן מוגדר על ידי כללים פסיכולוגיים שלפיהם האדם עבד באותו רגע. אין שום ישות מוגבלת שיכולה לשבור את כללי הטבע האינסופיים.
זה מוביל למסקנה המוסרית הבאה: כל הדברים הטובים בעולם וכל הדברים הרעים בעולם הם טובים או רעים רק ביחס לישויות סופיות; "מוזיקה, לדוגמה, טובה עבור מלנכולי, רעה עבור אדם אבֵל, ועבור חירש היא לא טובה ולא רעה," מדגים שפינוזה בספרו, בתרגום חופשי שלי. עבור הישות האינסופית היחידה, האל, אין שום דבר טוב או רע – כל דבר המתקיים בעולם מתקיים בהכרח ורק לפי הכללים הלוגיים של סיבה-תוצאה.
מכאן מתחילה הפסיכולוגיה של שפינוזה, תיאוריית הריגשָה, או אָפֵקטים (Affects) בצורה הלועזית. לפי שפינוזה, כל ישות שואפת להיות עצמה כמה שיותר, ולכן ככל שהישות יותר שונה מהטבע שלה, כך היא כבר פחות מזכירה את מה שהיא אמורה להיות. על כן, יש טבע מסוים גם לקיום האדם, וכל דבר שגורם לו לסטות מטבע זה נקרא אפקט, ומגיע מתנאים של העולם החיצוני לאדם ולא פנימי לו. אפקטים אלה מתבטאים בהתנהגויות של האדם, משפיעים על מעשיו, על מחשבותיו ועל רגשותיו. אפקטים כאלה יכולים להיות אהבה, שנאה, שמחה, כעס ועוד. לכן, כל בני האדם שווים מטבעם, אך שונים בהתאם לאפקטים שמשפיעים עליהם ובתגובות שלהם לאפקטים אלה. לאפקטים יש כללים, לדוגמה שנאה הולכת וגדלה דרך שנאה הדדית, אך יכולה להיות מחוסלת בעזרת אהבה.
על כן, מגדיר שפינוזה את הרצון החופשי בצורה הבאה: אדם הוא משועבד במידה שמה שקורה לו מקורו מחוץ לטבע קיומו, כלומר קורה כתוצאה מאפקטים כאלה ואחרים, אך חופשי במידה שמה שקורה לו מקורו בטבעו של האדם ובשיקול דעתו הטבעי, שלא מושפע מאפקטים. אדם שמבין נכון את נסיבות המתרחש סביבו פועל בצורה נבונה, יהיה מאושר נוכח אותם הדברים שיגרמו לאחרים להיות אומללים. הטוב הגדול ביותר בשביל אדם, כישות סופית שטבעה הוא חלק מהטבע האינסופי, הוא לדעת את טבע האלוהים.
אפקט נקרא "תשוקה" או "חשק" כאשר נובע מרעיונות שלא הולמים את טבע האדם. תשוקות של אנשים שונים יכולים להתנגש אחד בשני, אך שני אנשים שחיים לפי תבונתם הטבעית ימצאו את הדרך להסכמה. אדם נבון, עד כמה שמאפשרות לו מגבלותיו האנושיות, שואף לראות את העולם כפי שהאל רואה אותו, Sub Specie Aeternitatis (מנקודת המבט של האינסוף). על כן, שפינוזה מגָנֵה אפקטים כמו תקווה ופחד, כי רק בורות יכולה להכריח אותנו לחשוב שביכולתנו לשנות את העתיד, והוא לא מוגדר על ידי אותם הכללים שהשפיעו על היקום עד כה. אין רוע בשום דבר המתקיים בעולם, מנקודת המבט של האל, ורוע זה נולד רק כאשר מסתכלים על חלקים שונים של היקום כמתקיימים באופן נפרד.
"אנחנו לוקחים חלק בטבע השלם, שלפי הסדר שלו אנחנו חיים. אם אנחנו מודעים לכך באופן ברור ומובהק, אזי החלק שלנו שמוגדר כיכולתנו התבונתית, כלומר חלקנו הטוב ביותר, ימצא במודעות זו שביעות רצון מלאה וישאף להישאר במצב זה."
שפינוזה מתנגד רק לאפקטים שמהווים "תשוקות", כלומר אלו אשר נשלטים על ידי כוחות חיצוניים. אנחנו מפסיקים להיות מושפעים מתשוקות ברגע שאנחנו מכירים יותר את עצמנו, את טבענו, את האפקטים שלנו ואת מקורותיהם.
שפינוזה רוצה שתימנעו מהשקפת עולם צרת אופקים שממנה, לדעתו, נולדים כל החטאים, ומנסה לשכנע אתכם לא להסתגר באבלכם גם במצוקה הכי גדולה. הוא רוצה שתבינו את האבֵל שלכם תוך הבחנה בקשר שלו לסיבותיו וכחלק מהסדר הכללי של הטבע. שפינוזה סובר כי אם תראו את צרותיכם כפי שהם באמת, כלומר כתוצאה של מכלול סיבות, שמתרחשות מתחילת הימים עד לרגע זה, אתם תראו שצרות אלה הן צרות רק בשבילכם, ולא בשביל היקום, וזה יביא לשקט נפשי. מתברר כי יצירתו של שפינוזה היא לא סתם הוכחה גיאומטרית יבשה, אלא מכלול רעיונות שמהווים בכללם את ראיית העולם המערכתית והשלמה של נושא רעיונות אלה.
על חייו של שפינוזה והקשר שלו ליהדות החילונית
חייו של שפינוזה היו פשוטים מאוד. משפחתו היגרה מפורטוגל להולנד על מנת להימנע ממשפט האינקוויזיציה. שפינוזה עצמו נולד בשנת 1632 בהולנד, והקדיש את כל ילדותו ונערותו ללימוד היהדות – תנ"ך, תלמוד ופילוסופיה דתית. עם זאת, לשפינוזה היה ספק גדול בכתבי הקודש, והוא הציע רעיונות מהפכניים על מהות האלוהים ועל מעמד כתבי הקודש. בעקבות כך, הוחרם על ידי הקהילה היהודית ועל ידי משפחתו, וסבל מרדיפות ונידויים. יצירתו העיקרית של שפינוזה, "אתיקה", צורפה לרשימת הספרות המוחרמת על ידי הקתולים ובתוך שש שנים הוצאו נגד שפינוזה 37 צווי גינוי. כששמע שפינוזה על דבר החרם, אמר באושר: "בשעה טובה ומוצלחת. אין דבר שלא הייתי עושה אני עצמי אלמלא חששתי מפני השערורייה." היה אף ניסיון מצד הקהילה היהודית להרוג אותו, אך ניסיון זה לא צלח. יש הסוברים כי הוא היה היהודי החילוני הראשון.
בשנת 1673, הוצעה לשפינוזה משרה של פרופסור לפילוסופיה באוניברסיטת היידלברג הידועה בשווי של 1000 פלורין (מטבע מהתקופה) לשנה, תוך התניות הקשורות להסתרת הדעות האמיתיות שלו על הסמכות הדתית השולטת, אך דחה הצעה זאת בטענה שתפגע בעבודתו העצמאית. הוא התפרנס בחייו מליטוש עדשות למשקפיים ולטלסקופים, ולא הרבה יודעים כי הוא התעניין גם באופטיקה, ואף כתב חיבור על קשת בענן. צרכיו של שפינוזה היו קטנים ופשוטים, והוא גילה אדישות לכסף.
שפינוזה היה אדם שליו ושוחר שלום, אף פעם לא נכנע לכעס ולרוגז. בוויכוחים הוא תמיד היה מנומס ותבונתי, לעולם לא האשים את מתנגדיו, אך עשה כל מה שביכולתו בשביל לשכנע אותם. כתוצאה מהיחשפותו הממושכת לאבק זכוכית, חלה שפינוזה במחלת השחפת, ומת ממנה בהיותו צעיר – בגיל 44. ביום האחרון לחייו הוא היה שליו לגמרי, בילה את יומו כפי שהיה עושה זאת בכל יום רגיל, ולאחר מכן מת בשלום ממחלתו. כשנה לאחר מותו החרימה הממשלה ההולנדית את כל כתביו, ושמו הפך לשם גנאי.
לסיכום, ניתן לראות כיצד אירועי חייו של שפינוזה השפיעו על הפילוסופיה שלו ועל ראיית עולמו, וכיצד אלו השפיעו על זהותו כיהודי חילוני ראשון מסוגו. אדם כזה הוא ללא ספק דוגמה נדירה לאדם שחייו אמנם היו קצרים ופשוטים, אך ראיית עולמו הייתה רחבה והפילוסופיה שלו התבטאה באופן ישיר בחייו. אדם כזה הוא ללא ספק גאווה לכל העם היהודי, ויש להסתכל עליו בתור המקור הרוחני ליהדות החילונית, שלא מסתכמת באתאיזם בנאלי אלא מתרחבת לראיית עולם מיוחדת במינה.