בראייה לאחור, להפוך, ובתמונת מראה: ההיסטוריה של תמונות וקאמרה אובסקורה

תהיתם אי פעם מה הרעיון שמאחורי התמונות שלנו? איך זה עובד בבסיס? הצצה מבעד לעדשת הזמן (והמצלמה...) ומבט על ההיסטוריה של ההמצאה המפורסמת.

ה"קאמרה אובסקורה" היא מכשיר אופטי עתיק, היוצר תמונה על ידי מיקוד קרני אור על גבי מסך או גיליון נייר. היתרונות שלו לאמנים צוינו על ידי האציל הוונציאני דניאל ברברו כבר בשנת 1568(!): "שם על הנייר תראה את כל הנוף כפי שהוא באמת, עם המרחקים שלו, הצבעים והצללים והתנועה שלו, העננים, המים המנצנצים, ציפורים עפות. על ידי החזקת הנייר יציב, אתה יכול לעקוב אחר כל הפרספקטיבה עם עט." בלטינית, "קאמרה אובסקורה" משמעה "חדר אפל". ובאמת, בצורתה הפשוטה ביותר, ההמצאה היא למעשה חדר חשוך עם חור קטן באחד מהקירות שלו. כאשר בחוץ יש אור, האור נכנס דרך החור ומקרין תמונה הפוכה של העולם החיצון על הקיר שממול לחור.

עקרון הפעולה:

הקאמרה אובסקורה ואמנות קדומה

הקאמרה אובסקורה, שפותחה במקור כמכשיר מדעי, קסמה לאמנים שהשתמשו בה כעזר לציור בחוץ. בעוד העקרונות האופטיים מאחורי המצלמה אובסקורה היו ידועים מאז ימי קדם, מכשירים ניידים היו זמינים לראשונה לקראת סוף המאה ה-16: דגמים קודמים היו מסורבלים מכדי להיות שימוש מעשי עבור אמנים. הקאמרה אובסקורה הייתה עוזרת לאמנים להציג את הפרספקטיבה הנכונה של תצוגות הנראות מגובה העיניים. פרנצ'סקו גווארדי, צייר איטלקי מפורסם, זכה לשבחים על הצלחתו בשימוש במכשיר ביצירות האמנות שלו. כנראה שגם האמן קנאלטו הידוע מוונציה השתמש גם הוא בהמצאה הגאונית. בציור שלו, "מבט על סנטה מריה פורמוסה לכיוון הצד הימני של הכיכר" (כן, שם מילולי), גיליון הנייר לא היה גדול מספיק כדי לכלול את החלק העליון של מגדל הפעמונים, שמופיע מימין למקומו האמיתי. אם החלק העליון היה מונח על המגדל, הוא היה מתאים בדיוק, מה שמרמז על כך שהאמן פשוט הזיז את הנייר בכדי לתפוס את התמונה המוקרנת מעדשת הקמרה אובסקורה. כך למעשה הבינו מומחים את המסלול שעשתה ההמצאה לאורך ההיסטוריה, ואת השפעתה על האמנות – די מדהים, לא?

המצאת המכשיר

כמצוין קודם, ישנו תיעוד של שימוש במכשיר באמנות כבר במאה ה – 16. אך למעשה, הקאמרה אובסקורה מתוארכת עד לשנת 400 לפני הספירה, אולי אפילו לפני שרשומות בכלל היו קיימות!

התיאור הכתוב המוקדם ביותר סופק על ידי פילוסוף סיני בשם מו-צו (או מוזי), בשנת 400 לפני הספירה. הוא שם לב שהאור מחפץ מואר שעבר דרך חריר לתוך חדר חשוך יצר תמונה הפוכה של החפץ המקורי.

במאה הרביעית לפני הספירה, הפילוסוף היווני הידוע אריסטו הבין שניתן לראות ליקוי חלקי על ידי התבוננות באדמה מתחת לעץ. צורת הסהר של השמש הוקרנה על הקרקע דרך דרך הרווחים בין העלים, מה שאפשר לו לצפות בה בבטחה.

כמה מדענים אחרים ערכו ניסויים באור שעובר דרך חור קטן, אבל רק במאה האחת-עשרה השתמשו במסך צפייה כדי לראות את התמונה ההפוכה. יש הטוענים שאלחזן (או אבן אל-הית'ם) למעשה המציא את המצלמה אובסקורה, כמו גם את מצלמת החורים המבוססת על אותו רעיון. הוא ביצע ניסויים בנרות ותיאר כיצד התמונה נוצרת על ידי קרני אור הנעות בקווים ישרים.

ארבע מאות שנים מאוחר יותר, לאונרדו דה וינצ'י הציע שהעין האנושית פועלת כמו הקאמרה אובסקורה, ופרסם את התיעוד הראשון של המכשיר ב"קודקס אנאליטיקוס", אחד מספריו הידועים בו מופיעים שרטוטים ותיאורים של שלל יצירות. משם, שימשה ההמצאה אין ספור אמנים, מדענים, ואפילו פילוסופים אשר השוו את המכשיר "להבנה האנושית". (בכל זאת, פילוסופים...)