בניין של גיבורים

עבר יותר מחודש מאז המתקפה של חמאס. לאחר זמן לחימה ממושך זה, הלוחמים והאנשים שפונו זקוקים לסיוע. רוב יוזמות הסיוע הן יוזמות חברתיות. אנשים בכל רחבי הארץ פותחים את הבית ואת הכיס, מארחים משפחות מפונים, נוסעים לעזור לחקלאים בקטיף, מבשלים ומגייסים כמויות עצומות של כסף ומצרכים ותורמים לאזרחים שפונו לחיילים הגיבורים שלנו.

ביום רביעי ה-1/11 אמא וסבתא שלי פתחו את ביתנו במטרה להכין כ-150 לחמניות עם שניצלים לחיילים, יוזמה חשובה ומבורכת.

בתמונה: כ-150 לחמניות עם שניצלים לחיילים, ביום שני 2/11 , בשעה 6:30.

ערכתי ראיון (שאלות ותשובות) עם אמא שלי - חן כהן.

איך עוברת עלייך המלחמה?

יש בי רגשות כמו לחץ ועצב, עצב עבור משפחות החטופים והנרצחים. כעס ותסכול, על איך מלחמה כזו יכולה לקרות, ופחד, על כל ה"בומים" מיירוטים ומאזעקות.

איך עלה הרעיון לתרומה ולהכנה?

אנו גרים בשני בניינים חדשים. דוד, שכן ונציג בוועד הבית של שני הבניינים נוסע כל יום לעוטף, לכוחות הביטחון, ומביא להם דברי מזון והגיינה. התנדבתי לבקשתו של דוד להכין אוכל לחיילים, וכך מצאתי את עצמי מכינה 20 קילו שניצלים תוך פחות מיום. כשנרתמתי, כמעט כל אחד מהדיירים בשני הבניינים תרם משהו, חלק קנו חזה עוף, חלק קנו לחמניות, כל אחד תרם והביא מה שהיה לו, ומה שהוא יכל לקנות. חלק תרמו כסף וביקשו ממני שאקנה. הייתה שכנה שבאה בחמש וחצי בבוקר ועזרה להכין את הלחמניות. הכנו את השניצלים כ- 12 שעות לפני האריזה והשליחה. זו הייתה כמות מטורפת של שניצלים. אני לא זוכרת אי פעם שראיתי או הכנתי כמות כל כך גדולה של אוכל. 6 שעות אני ואימי עמדנו וטיגנו שניצלים. מ-2:00 לפנות בוקר התחלתי להכין את הכריכים.

זה היה סיפוק אדיר; התהליך היה מעט מלחיץ, מכיוון שאף פעם לא הכנתי אוכל בסדר גודל כזה, אבל הצלחנו. לא הייתי לבד, השכנים תרמו ועזרו וזה היה ממש משמח, וכיף לי לגור בבניין כזה.

ספרי על דברים נוספים שעשית כדי לתמוך בעם ובחיילים

תרמנו יותר מ-1,500₪ והתרמנו מקנדה ומהארץ כמעט 9,000₪. הייתי בקשר עם איש מילואים בצנחנים כדי לעזור לו בסיפוק של כל מיני דברים שהיו חסרים.

בנוסף, קניתי מוצרי טואלטיקה וטקסטיל, כדי לשלוח לחיילים. תמכתי טלפונית באשת איש מילואים, שהיו לה מספר ילדים קטנים בבית; היא הייתה לבד וחיזקתי אותה. עברתי בעשרה בתים בשני בניינים ועזרתי לדיירים שלו הצליחו לסגור את דלת הממ"ד. נוסף על כך הלכתי לקטיף לימונים בהרצליה (מאחורי S.O.S חיות), כדי לעזור לחקלאים. פעם בשבוע-שבועיים, אנו קונים פירות וירקות מחקלאים שמגדלים בעוטף.

מה את חושבת על ההתנהלות שלנו, כעם בזמן המלחמה?

העם שלנו הוא מדהים, הוא בעל תושייה אדירה. העם שם את המחלקות בצד, ודואג לעזור; זה גורם לי לראות את הדברים הטובים, לנחמה והתרגשות בזמן הקשה הזה.

מה את ממליצה לעשות בימים אלה, כדי להישאר בשפיות כלשהי?

אני ממליצה לשלב עשייה (כמה ואיפה שאפשר), עשייה לא חייבת להיות בחוץ - אלא גם בבית כמו הכנת אוכל, קיפול כביסה, ושטיפת כלים. לדעת לתת את המקום לנשום ולהירגע, כדי לאזור כוחות ולשחרר את הלחצים מהגוף.

מה היית רוצה להגיד למי שקורא את הכתבה?

אני רוצה לומר שאלו זמנים לא שגרתיים, מצד אחד - תהיו בחמלה כלפי הרגשות שלנו, ויחד עם זאת, אם מוצאים מישהו לעזור לו - תעזרו. זה יתרום גם לו, וגם לכם, עשיתם את הסביבה יותר טובה ויותר שמחה. העיקר שנהיה בריאים, והחטופים יחזרו בריאים ושלמים.

אני מקווה שכל אחד לוקח משהו מהראיון הזה. הזמנים האלה לא שגרתיים. תמיד אפשר לעשות ולפעול, ותמיד יש אוזן קשבת. בתקווה שנזכה לימים שקטים יותר.

אני וסבתא שלי, אסתר דיין

אני ואמא שלי, חן כהן (מימין).