בימים אלה שחג הפסח קרב עולה השאלה בנוגע לחמץ בייחוד במקומות ציבורים כדוגמת בתי חולים. עניין זה עלה לבית המשפט הגבוה לצדק ונידון במשך מספר שנים עד הגעה להכרעה, ברם אולם עולה השאלה האם באמת מדובר בעניין משפטי טהור ולא בעניין ציבורי, חברתי ופוליטי ובשל כך דיון בנושא צריך להתקיים בכנסת ולא בבית המשפט? -שי ראובן יב'3
בעשרה בינואר שנת אלפיים ועשרים נפל דבר בבית המשפט הגבוה לצדק, הנשיאה אסתר חיות החליטה לדחות את בקשת היועץ המשפטי לממשלה והרבנות הראשית לדיון נוסף בעניין העתירה של ארגון "עדאלה" והפורום החילוני בשאלת הסמכות של בית חולים לבצע חיפוש במזון ובכלים של באי בית החולים. השופטים עופר גרוסקופף ועוזי פוגלמן קבעו בהחלטת רוב כי אין לבתי החולים סמכות לבצע חיפוש.
עמותת "עדאלה" הינה משמשת כמרכז משפטי להגנה על זכויות המיעוט הערבי בישראל, בעמדה שהציגו לבית המשפט הם טענו כי מדובר בכפייה של דיני הכשרות על האוכלוסייה הערבית. יתר על כן, העותרות טענו כי מדובר בכפייה דתית חמורה וכי אין סמכות חוקתית למאבטחים לבצע בדיקות כשרות והסמכות היחידה הנתונה למאבטח לבדוק אנשים היא מסיבה ביטחונית בלבד. נוסף על כך הם הפנו לסעיף 7 (ג) בחוק יסוד כבוד האדם וחירות שקובע כי "אין עורכים חיפוש ברשות היחיד של אדם, על גופו, בגופו או בכליו." מנגד הרבנות הראשית טענה כי דווקא לאפשר הכנסת חמץ יפגע בזכות לחופש דת ולחיים היות ואנשים דתיים ימנעו לקבל טיפול רפואי בבית חולים בשל חשש מחמץ. בנוסף לכך, לתפיסת הרבנות הראשית שמירת פסח אינה עניין דתי בלבד אלא בעלת ערך לאומי.
במהלך הדיון בעתירה התקבלו הצעות פשרה כמו הקמת מתמחי חמץ מחוץ למבנה בית החולים ולאפשר בו לאכול חמץ, לתפיסת העותרים הצעה זו משפילה את החולים ויוצרת את מה שהם קראו "מכלאות חמץ בשולי בית החולים". מאידך, הרבנות לא הסכימה להצעה זו מתוך מחשבה כי חמץ מאזורים אלה יחדור לבית החולים עצמו. בנוסף הייתה הצעה להשתמש בכלים חד פעמיים אך המחיר הסביבתי והכלכלי הוריד את האפשרות הזאת. משלא נמצא פיתרון משביע רצון, בית המשפט פסק באפריל לטובת העותרים ונתן לבית החולים עשרה חודשים להיערך לשינוי.
בעשרה בינואר, הנשיאה אסתר חיות דחתה את הדיון הנוסף בנימוק כי לא נוצרה הלכה בפסיקה. המשמעות של יצירת פסיקה, היא חלק מהחקיקה השיפוטית, אכן לפסיקה שנוצרה באפריל יש משמעות משפטית אך ניתן להפוך אותה בבג"ץ להלכה אחר שיבוא בעתיד או בעזרת חקיקה מסוימת. לדעתי הסיבה שבגללה חיות לא הביאה את עניין לדיון מהסיבה הפשוטה כי מדובר בנושא רגיש ואם בית המשפט יקיים עוד דיון המשמעות היא שבית המשפט יצור הלכה בשל היותו דיון בהרכב מורחב וחשש היה שלאחר יצירת הלכה, הרשות המחוקקת תיצור דבר חקיקה שאולי תהיה מנוגדת לדבר החקיקה השיפוטי, ההלכה. מכך תיווצר התנגשות בעייתית בין חקיקה ראשית או שמא משנית לבין הלכה של בית המשפט ולאחר מכן בית המשפט יידרש לנושא ולנסות איכשהו לענות על הניגוד הברור שיכול לקרות. כנראה מתוך הבנה שדבר כזה סביר שיקרה היא החליטה שבית המשפט לא יתדיין בעתירה בהרכב מורחב ולשאיר את הפסק דין על כנו.
החלטה זו הכעיסה את חברי הכנסת הדתיים ורבנים רבים, אך לדעתי מדובר דווקא בתוצאה חיובית בשבילם כי משאירה להם אפשרות די פשוטה לחקיקה בנושא. הבעיה היחידה היא להעביר דבר חקיקה שכזה כאשר אין כנסת וממשלה מתפקדות והתוצאה היא שבפסח הקרוב בית החולים לא יוכלו למנוע כניסת דבר חמץ לשטח בית החולים. שמא בעתיד המחוקק ייתן הסמכה להגבלת כניסת מזון בפסח.
