את המסכות כולנו מכירים טוב מאוד לאחרונה. אך האם אנו מכירים גם את ההיסטוריה המרתקת שלהן?

נועה שפרבר מכיתה י'4

מהי מסכה?

המסכה היא פריט לבוש שמכסה באופן חלקי או מלא את הפנים, ולעיתים גם את הראש. מקורה של המילה העברית מסכה היא במילה "מסך", שמשמעותה היא "וילון" או "מחיצה", שמטרתם היא להסתיר. ישנן מספר השערות בנוגע למקור המילה: "Masca" הלטינית שפרושה "שד או רוח רעה", המילה הערבית "מסח'רה" שפרושה "אדם בתחפושת", המילה הארמית "סקר" שפרושה "צביעה באדום".

למסכות יש שימושים רבים, למשל: הגנה על הפנים, חימום, הסתרת הפנים לצורך שיבוש הזיהוי או גילום דמות. בחברות הפרימיטיביות של העת העתיקה ייחסו למסכות כוחות מאגיים, והיה להן שימוש בפולחן וטקסים דתיים: כאשר רצו לשפר את היבול או לצאת למלחמה, התפללו לאלים והשתמשו בטקס במסכות, בתקווה שיזכו בתמיכת האלים. במצרים העתיקה, היה נהוג לעטות למובא לקבר מסכה מפוארת, כדי להבטיח את הצלחתו בעולם הבא. הידועה שבמסכות מסוג זה היא של תות ענח' אמון.

המסכה העתיקה ביותר הידועה לנו כיום מוערכת בכ-8000 שנה, והיא נמצאה כאן בישראל במערת נחל חימר שבמדבר יהודה, ומוצגת במוזיאון ישראל, אולם קיימים ציורי קיר בני כ-25 אלף שנה, המתארים אדם בעל מסכה בדמות אייל עם קרניים.

בשבטי אפריקה, המסכות תפסו חלק משמעותי מאוד בחברה ובתרבות, ושימשו לפולחן ולשלל תחומי חיים, אותן ליוו ריקודים ושירים שסיפרו סיפורים. המסכות האפריקאיות השפיעו רבות על אמנים בתקופה המודרנית, כמו פבלו פיקאסו.

בתקופות מאוחרות יותר שימשו המסכות לצרכים מעשיים יותר, כמו הפחדת החיות שניסו לצוד או הטעייתן באמצעות התחזות לבעל חיים אחר, ובכך להתקרבות של החיות אל בני האדם.

במשך השנים עברה המסכה גלגולים רבים עד שבשלב מסוים, המסכות החלו להשתלב גם בתחומי החיים שנוצרו, כמו תיאטרון, אמנות, קולנוע ועוד.

מאז העת העתיקה מופיעות מסכות ביצירות אמנות שונות. כך לדוגמא ניתן למצוא תיאורים של מסכות תיאטרון על גבי פסיפסי רצפה ברומא ובפומפי. באמנות של ימי הביניים ניתן לראות מסכות מפוסלות על גבי תבליטים בכנסיות. המסכה נתפשה בימי הביניים כייצוג שלילי כיוון שהיא מסתירה את האמת ואת העומד מאחוריה.

האזכור הראשון למסכות בתיאטרון היה ביוון הקדומה, שם שימשה כאביזר המייצג רגש, לתיאור דמויות נשיות (להן היה אסור לשחק בעצמן) ולהגברת קול השחקן (באמצעות המבנה המיוחד שהיה לה). האדם מאחורי המסכה מקבל את זהותה ובכך הופך את עצמו לדמות אחרת. המסכה כמו הדמות מספרת את הסיפור ומאפשרת לנו להיכנס לעולם דמיוני.

ניתן לראות בתמונה את פיה הפעור של המסכה, המאפשר את הגברת הקול ופיזורו לצדדים, דבר שהיה נחוץ מאוד, מכיוון שהתיאטראות התקיימו באמפיתיאטראות עצומים שהכילו בין 14 אלף ל18 אלף מקומות.

תיאטרון ימי הביניים היה בעיקרו תיאטרון דתי. הנצרות נתנה למסכה משמעות שלילית ולפיכך המסכות שימשו לגילום דמויות רעות.

בתקופת הרנסנס החל להתפתח סוג תיאטרון בשם "קומדיה דל ארטה" באיטליה, שפירושה "עיסוק מקצועי בקומדיה". בסוג זה של תיאטרון שימשה המסכה לתיאור דמויות קבועות ומזוהות של טיפוסים: המסכות הפכו את הדמות למעין קריקטורה, כשהכוונה הייתה לתאר בצורה מוגזמת את פגמיה או חסרונותיה של הדמות.

המסכה מהווה מוטיב מרכזי גם בסרטי קולנוע עלילתיים רבים. דוגמא בולטת היא ז'אנר סרטי האימה, כמו "הצעקה", בהם עוטה הרוצח מסכה כדי להסתיר את זהותו ולהגביר את הפחד הנובע מדמות שזהותה לא ידועה. גם בקומיקסים וסרטי גיבורי על, הגיבורים והנבלים בדרך כלל עוטים מסכה, שנועדה להסתיר את זהותם של הדמויות וליצור אלטר אגו של גיבור.

במקומות רבים בעולם אנשים מתחפשים ועוטים מסכות. אירועים אלה נקראים קרנבלים, והם התפתחו ככל הנראה באירופה בתקופת ימי הביניים. במקביל להתפתחות התיאטראות המקצועיים (כמו הקומדיה דל ארטה), צצו תיאטרוני רחוב חובבניים: קבוצות של אנשים התאספו והשתעשעו בזהות מוסתרת. בונציה שבאיטליה הפכה התופעה לקרנבל שנתי, שידוע כיום בכל העולם כאירוע ססגוני המתקיים מדי פברואר, ובמהלכו מסתובבים האנשים כאשר הם עוטים מסיכות צבעוניות ומיוחדות.

קרנבלים ידועים נוספים הם קרנבל ה"מרדי גרא" שמתקיים בעיקר בעיר ניו אורלינס שבארה"ב, הפאסנאכט שבבזל והקרנבל בריו דה ז'נירו, אשר בכולם מתקיימים תהלוכות, אנשים מחופשים ומצעדי רחוב ססגוניים.

בנוסף לקרנבלים, ישנם גם חגים מיוחדים בהם נהוג להתחפש ולעטות מסכות, כמו "ליל כל הקדושים", שהוא חג עממי הנחגג מדי אוקטובר בדת הנוצרית. לפי האמונה הנוצרית, בחג זה עולם הרוחות מתקרב לעולם החיים, כאשר מכשפות ויצורים מוזרים מאיימים להשתלט עליו.

לנו יש את חג הפורים (בתקווה שנחגוג אותו גם השנה), בו החוגגים מתחפשים ועוטים מסכות של דמויות שונות. החוקרים סבורים שלתופעת התחפושות ישנם מספר מקורות: הראשון הוא השפעה מהקרנבלים שהתקיימו באירופה. לפי המסורת היהודית, מקור המנהג הוא הוא לזכר הפור שנפל ולבסוף התבטל והיום שהפך מעצב לשמחה: "ונהפוך הוא", והמצווה להרבות בפורים בשמחה ובשתיית יין "עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי".

השימוש במסכות להגנה החל בתקופת "המגפה השחורה" (אבעבועות שחורות), בה חבשו הרופאים מסכות שנקראו "מסכת רופא מגפה" (Plague doctor's mask). הן כללו משקפיים מזכוכית שהוטמעו במסכה ומקור ארוך, כיוון שהאמינו שכך יוכלו לטפל בחולים מבלי להיפגע מהמחלה. הרופאים גם נהגו לבשם את המקור מבפנים, בחומרי וצמחי ריח כמו עלי שושנים, מליסה ומנטה. הם האמינו שהריחות הללו יגנו עליהם מענן הריחות הרעים של המחלה.

המסכות הרפואיות המוכרות לנו נכנסו לשימוש עוד בשנות ה-60, והן שימשו בעיקר לאנשי מקצוע הרפואה, על מנת להגן עליהם מפני מחלתם של המטופלים, ועל המטופלים מפני רסיסי טיפות הנפלטות מפיו ומאפיהם של העוטים אותה. באסיה השימוש החל להיות נפוץ בשהייה באזורים צפופים, ובסין למניעת נשימה של אוויר מזוהם.

במהלך מחלת הקורונה שהתפשטה ברחבי העולם בתחילת 2020, המסכות החלו לתפוס חלק נכבד בחיינו ובחיי רוב האנשים בעולם.