אין יותר חופש פעולה: העימות המתלהט בין טראמפ למאסק והשלכותיו:

השבוע האחרון היה סוער במיוחד, גם בסטנדרטים של עידן הרשתות החברתיות. שניים מהאנשים הכי צבעוניים, שנויים במחלוקת ומשפיעים בזירה העולמית – דונלד טראמפ ואילון מאסק – סיפקו הצגה של עימות פומבי שלא נראה כמותו זמן רב. מה שהתחיל כעקיצות קלות בטוויטר (או X, כפי שמאסק מתעקש לקרוא לה) התגלגל מהר מאוד לקרב אגו מתוקשר, שבו כל צד לא חוסך מילים, ציוצים או האשמות. אבל מאחורי כל הרעש, מסתתר סיפור עמוק יותר: על הכוח האדיר של הפלטפורמות הדיגיטליות בעיצוב דעת הקהל, על השבריריות של הבריתות בין הון לפוליטיקה, ועל עידן חדש שבו אף אחד – לא איש עסקים ולא נשיא לשעבר – לא באמת חופשי לפעול כרצונו.

איפה הכול התחיל? שורשי המחלוקת

כמו הרבה סיפורים טובים, גם זה התחיל בטונים נמוכים יחסית. טראמפ, שבשנים האחרונות מצא את עצמו מחוץ לרשתות החברתיות הגדולות, חזר לאחרונה לטוויטר בעקבות החלטה של מאסק להשיב לו את החשבון – צעד שנוי במחלוקת בפני עצמו. אבל במקום להודות למאסק או להסתפק בנוכחות המחודשת, טראמפ בחר לתקוף: הוא טען שמאסק חייב לו את הצלחתו, בעיקר סביב רכישת טוויטר, ורמז שבלעדיו – ובלעדיי ההקלות הרגולטוריות שקיבל בתקופת כהונתו – העסקה לא הייתה יוצאת לפועל. "מאסק יודע טוב מאוד שהוא לא היה מצליח בלעדי", אמר טראמפ, לא בפעם הראשונה שבה הוא מייחס לעצמו הישגים של אחרים.

מאסק, כהרגלו, לא נשאר חייב. האיש שהפך את הציניות לאמנות והפך את טוויטר לזירת קרב יומיומית, השיב בלעג. הוא הבהיר שהוא לא זקוק לטובות מאף אחד, בטח לא מטראמפ, ואף רמז שאולי חבל שהחזיר אותו לפלטפורמה. מאסק, שניסה להציג את עצמו כמגן חופש הביטוי, גילה במהרה שהמציאות מורכבת הרבה יותר: כל החלטה שלו – בין אם להשיב חשבון של נשיא לשעבר או להדיח משתמשים בעייתיים – הופכת מיד לנשק פוליטי, ומציבה אותו בלב הסערה.

חילופי דברים שהבעירו את הרשת:

העימות לא נשאר בגבולות הדיפלומטיה. טראמפ, כמו שרק הוא יודע, תקף את מאסק במילים בוטות, כינה אותו "אמן השחיתות" ו"לוזר", ואף טען שמאסק "מתחנן" לעצה ולתמיכה מאחורי הקלעים. הוא לא הסתפק בכך, אלא גם האשים את מאסק בתמיכה ביריבו הפוליטי, רון דה-סנטיס, מה שהוביל להסלמה נוספת. בעצרת בחירות, לעג טראמפ לניסיונו של מאסק לרכוש את טוויטר בסכום עתק, והוסיף: "הוא אמר שהוא הצביע עבורי, אבל הוא לא הצביע עבורי".

מאסק, מצידו, לא נותר חייב. הוא כינה את טראמפ "בולשתי" (Bullshitter), הציג את דבריו כחסרי בסיס, והציע לו "לתלות את המגפיים" ולצאת לפנסיה. בציוץ מתריס נוסף כתב: "הוא יכול להפליג אל תוך השקיעה עם כובעי ה־MAGA שלו". מאסק אף הביע ביטחון שטראמפ יפסיד בבחירות הקרובות, ורמז כי טראמפ רוכב על גבו כדי להישאר רלוונטי.

היו חברים עד לאחרונה, דונלד טראמפ, נשיא ארה"ב ואילון מאסק

הרבה מעבר לריב אישי: אובדן חופש הפעולה:

הסיפור הזה הוא הרבה יותר מסכסוך אישי בין שני טייקונים עם אגו מנופח. הוא מסמל שינוי עמוק במערכת היחסים בין הון, טכנולוגיה ופוליטיקה. מאסק, שחלם להפוך את טוויטר לכיכר העיר הדיגיטלית – מקום חופשי ופתוח לכולם – מגלה שהניהול של פלטפורמה כה משפיעה כרוך בלחצים פוליטיים עצומים ובבדיקה קפדנית של כל החלטה. כל ציוץ, כל חסימה, כל החזרה של חשבון – הופכים מיד לנשק בידי פוליטיקאים, עיתונאים ואקטיביסטים.

העימות עם טראמפ ממחיש למאסק עד כמה קשה לשמור על "חופש פעולה" אמיתי. הוא מוצא את עצמו מטרה להתקפות – לא רק מהשמאל, אלא גם מהימין, כולל טראמפ עצמו. כל ניסיון לקבוע מדיניות או לעצב את הפלטפורמה נתקל בהתנגדות, איומים וביקורת מכל עבר. גם אם רצה להישאר מחוץ לפוליטיקה, המציאות דוחפת אותו פנימה, לעיתים בניגוד לרצונו.

עבור טראמפ, ההתנגשות עם דמות כמו מאסק טומנת בחובה סיכון לאובדן תמיכה בקרב מגזרים מסוימים – צעירים, אנשי טכנולוגיה, ליברלים שמוקירים את החדשנות של מאסק, ואפילו חלק מהבייס השמרני שמאס בתככים. טראמפ אמנם מיומן בשליטה בנרטיב תקשורתי, אבל מול יריב עם מיליוני עוקבים ויכולת עימות חסרת פחד, הוא ניצב בפני אתגר שונה. המאבק על התודעה הציבורית כבר לא מתנהל רק בזירה הפוליטית המסורתית, אלא בעיקר בדיגיטל – שם מאסק מחזיק בעוצמה שקשה להתעלם ממנה.

סיכום: עידן חדש של עימותים?

העימות בין טראמפ למאסק הוא הרבה יותר מאשר עוד ריב סוער בין שני אגו מתנגשים. הוא מדגיש את הקשר ההולך ומתהדק – ולעיתים גם המתנגש – בין הון, כוח ופוליטיקה בעידן הדיגיטלי. בעולם שבו כל ציוץ מהדהד ברחבי הרשתות החברתיות ומשפיע על מציאות פוליטית וכלכלית ממשית, "חופש פעולה" הוא מונח שהולך ומאבד מתוקפו. ייתכן שהעימות הזה הוא לא יוצא מן הכלל, אלא תחילתו של עידן שבו דמויות פוליטיות וטכנולוגיות מתקשות לדור יחד בשלום – ואם כן, ייתכן מאוד ששני הצדדים עוד יתגעגעו לימים שבהם יכלו לתפקד ללא התערבות מתמדת של זה בזה.

העולם צופה, מצייץ, מגיב – ומבין: בעידן שבו כל מילה נמדדת וכל מהלך הופך לכותרת, גם למעצמות כמו טראמפ ומאסק כבר אין באמת חופש פעולה. השאלה היחידה שנותרה פתוחה היא – מי יהיה הבא בתור להיכנס לזירה, והאם יש בכלל דרך חזרה לעידן שבו הטכנולוגיה והפוליטיקה לא היו כרוכות זו בזו כל כך חזק?