איך לא להקשיב עוזר לנו להקשיב

בכל יום אנחנו נחשפים להרבה צלילים ומסננים במוח שלנו רק את הצלילים הרלוונטיים אלינו, מדענים גילו אילו טריקים בדיוק עוזרים לנו לעשות את ההפרדה.

הקשבה לצלילים חשובים עוזרת לנו ללמוד. אך מה הם אותם צלילים חשובים ואיך אפשר להפריד בינם לבין סתם רעש?

לאוזן האנושית מאד קשה להפריד בין צלילים חשובים לצלילים לא חשובים או לרעש, שכן הרבה צלילים וקולות שנשמעים ביחד מיצרים "רעש לבן", שהוא צליל קקופוני של רעש המוני. מי מאיתנו לא התקשה לפתור תרגיל במתמטיקה כשכל הכיתה ברעש? אזורים שונים במוחות שלנו מושפעים על ידי סוגים שונים של רעש, מה שמקשה עלינו ללמוד. כשהמוחות שלנו גדלים, אנחנו משתפרים בהפרדה בין צלילים חשובים לבין רעשים. אולם ישנם כמה טריקים להקשבה שגם ילדים וגם מבוגרים יכולים להשתמש בהם כדי להקשיב וללמוד ברעש.

כתלמידים, הרבה פעמים מצופה מאיתנו ללמוד בכיתות רועשות. כסאות חורקים על הרצפה, מכסחות דשא גוזמות דשא בחצר ותלמידים אחרים שמדברים בשולחן שליד. במחקר שביצעו לאחרונה מדדו צלילים ב-157 כיתות. אפילו כשלא היו תלמידים בכיתה, ב-137 כיתות היה מספיק רעש כדי להפריע ליכולת להקשיב. מה שיכול להיות מתסכל במיוחד הוא שלעיתים רעשים לא מפריעים למבוגרים כמו שהם מפריעים לילדים. חלק מזה נכון מאחר שמערכת השמיעה של ילדים עדיין גדלה ומתפתחת, ולכן לילדים אין עדיין כישורים להתמודדות עם רעש כמו למבוגרים.

כשבמקום אחד יש צלילים רבים, הצלילים האלה מתערבבים יחד כשהם עוברים לאוזניים שלנו. כל אחת מהאוזניים שלנו כוללת את תעלת האוזן שמובילה לעור התוף, את עור התוף, עצמות קטנות מאוד בצד השני של עור התוף, ומבנה שנקרא שבלול האוזן. השבלול הוא המקום שבו גלי קול הופכים לאותות שתאי עצב במערכת השמיעה שלנו מבינים. שבלול האוזן הוא גם מקום שבו צלילים מתערבבים יחד. דמיינו ששבלול האוזן שלכם הוא כמו בריכה. הצלילים שמגיעים אל שבלול האוזן שלכם הם כמו אבנים שמשאירות אדוות בזמן שהן מושלכות אל הבריכה. אם כל תלמיד בכיתה השליך אבן אל הבריכה שלכם, יש אדוות בכל מקום. בסופו של דבר, האדוות היו נתקלות זו בזו. אחרי שהאדוות מתערבבות, קשה להבחין איזו אדווה הגיעה מאיזה תלמיד. זו הסיבה הראשונה לכך שקשה ללמוד כשרועש: שני צלילים אינם טובים מאוד בלהיות באותו המקום באותו הזמן. במקום זאת, שני הצלילים יתערבבו לצליל אחד מבולגן ומבלבל. טריק אחד שאפשר להשתמש בו ברגעים של שקט הוא “הצצה” לצליל החשוב, אבחנה מהו הצליל הרלוונטי לנו והתמקדות בו. שבלול האוזן שלנו מפותח לחלוטין לפני שאנו נולדים, ולכן צלילים מתערבבים בשבלול באותו האופן גם אצל מבוגרים וגם אצל ילדים. בכל זאת, מבוגרים טובים יותר בלהיות מסוגלים להשתמש ב“הצצות” כדי לשמוע צלילים חשובים. הסיבה לכך היא שיכולתו של המוח לעבד צלילים משתפרת כשאנו מתבגרים.

כדי להבין את מה שמתרחש סביבנו, אנו צריכים לחלק צלילים מעורבבים חזרה ליחידות נפרדות. טריק שמסייע לנו להפריד צלילים הוא לחזק את הצליל החשוב. דמיינו את הבריכה ממקודם, כאשר היא מלאה באדוות מאבנים של תלמידים. כעת, דמיינו את המורה שלכם זורקת סלע ענק. האדוות של הסלע הענק עדיין יכולות להתערבב עם אדוות מאבנים של תלמידים, אך האדוות של הסלע יהיו כל כך גדולות שקל יהיה להפריד אותן. במחקר, הזמינו ילדים עם שמיעה רגילה וילדים עם אובדן שמיעה להקשיב למשפטים חשובים בתוך רעש רקע. מעט מאוד ילדים בכל קבוצה הצליחו להבין את המשפטים כשהמשפטים היו שקטים יותר מהרעש, או כשהמשפטים והרעש היו באותה עוצמה. ברגע שהמשפטים נעשו חזקים אפילו בכמה דציבלים יותר מהרעש, מרבית הילדים עם שמיעה טיפוסית היו מסוגלים להפריד בין הצלילים לבין הרעש, ולהבין את המשפטים. אולם חלק מהילדים צריכים שהמשפטים יהיו הרבה יותר חזקים מהרעש כדי להפריד אותם.

רעש יכול להקשות על שמיעה ועל למידה. לילדים קשה במיוחד להקשיב וללמוד ברעש מאחר שמערכות השמיעה שלהם עדיין מתפתחות. בסך הכל מדענים גילו מספר טריקים שמסייעים לנו לשמוע טוב יותר:

1. לגרום לצלילים חשובים להיות חזקים יותר ולהחליש את הרעש.

2. לברר מהיכן מגיעים הצלילים החשובים.

3. להסתכל למקומות שמהם מגיעים הצלילים הרלוונטיים אלינו.

בסופו של דבר, בתור תלמידים בבית ספר מצופה מאיתנו להקשיב כל יום הרבה שעות. מצופה מאיתנו להקשיב בסביבות שפעמים רבות יש בהן הרבה רעש. הרבה צלילים שונים מכיוונים שונים. כל יום ויום אנו למעשה "בוררים" את הצלילים שרלוונטיים אלינו. כדי להקשיב למה שאנחנו רוצים, אנחנו מתעלמים מרעשים לא חשובים ומתמקדים ברעשים שכן חשובים לנו. בעצם, אנחנו מחליטים למה לא להקשיב, כדי שנוכל להקשיב.