יום הקולנוע העולמי- התפתחות הקולנוע במשך העשורים וההשפעה שלה על החברה

יום הקולנוע העולמי שחל ב27 במרץ מיועד להזכיר לעולם את משמעותו של הקולנוע בעיצוב העולם והשפעותיו הרבות על החברה והאנושות כולה. המטרה היא שביום זה הקולנוע יובא ויוזכר בכל מיני מקומות כמו בכפרים קטנים, בבתי הספר ובערים שונות. ביום זה כולם מתאחדים כדי להרגיש רגשות ביחד, לחוות אושר, אהבה, כעס ועצב. אך בעצם איך הגענו עד פה? כיצד הקולנוע התפתח ועל ידי מי? מה ההשפעה שלו על החברה במשך העשורים לעומת ההווה? היום נענה על השאלות האלו.

פעילותו של הקולנוע החלה בשנת 1891. אין בן אדם אחד בלבד שהמציא את הקולנוע, אך בשנה זו, חברת אדיסון שנוסדה על ידי אותו הבחור שהמציא את הנורה החשמלית, הדגימה בהצלחה את הקינטוסקופ, מכשיר שאפשר לאדם אחד כל פעם להסתכל פנימה ולצפות בתמונות נעות. בשנת 1984 הקינטוסקופ זכה להצלחה גדולה בעולם והוקמו אולמות מיוחדים במיוחד בשבילם.

האנשים הראשונים שהציגו תמונות נעות מוקרנות לקהל ששילם היו האחים לומייר בשנת 1895 בפריז. הם השתמשו במכשיר שהכינו בעצמם שהיה שילוב של מצלמה, מקרן ומדפסת סרטים ביחד. סרטים אלו של האחים לומייר היו כבני דקה או שתיים, אחד מבין הסרטים הראשונים שהציגו היה "רכבת נכנסת לתחנה". על פי המסופר כאשר הקהל ראה בפעם הראשונה את הסרט הוא חש עד כדי כך מאוים שחלקם קמו וברחו ממקומם. הסרטים הראשונים שהוקרנו לוו בהרצאות ומוזיקה, כך שבניגוד לדעה הרווחת, הם לא הוקרנו ללא קול. סרטים כאלו שהוקרנו ללא צליל מוקלט מראש נקראו לעתים סרטים אילמים (ראינוע).

עד מהרה כבר ב1914 הוקמו מספר תעשיות קולנוע לאומיות. בזמן זה אירופה, סקנדינביה ורוסיה היו בעלות ההשפעה הגדולות ביותר ואמריקה הייתה משפיעה הרבה פחות בעניין זה, באופן מפתיע מסוים. לאט לאט, הסרטים הלכו ונהיו ארוכים יותר, וככל שיותר אנשים שילמו כדי לראות את הסרטים - התעשיה הייתה מוכנה להשקיע יותר כסף בהפקתם, הפצתם ושכלולם, כך שלאורך הזמן נבנו אולמות גדולים ובתי קולנוע ייעודים. למלחמת העולם הראשונה היה גם כן אפקט רב על התעשייה באירופה ובאמריקה חשיבותה גדלה.

לאחר שבשנת 1906 הוסיפו צבע לסרטים שהיו מוקרנים עד כה בשחור לבן, הצעד הבא היה הוספת הסאונד לסרט. הסרט הארוך הראשון שבתוכו נערך דיאלוג מסונכרן היה של האחים וורנר, הוקרן ב1927- " זמר הג'אז". לאחר כל ההצלחות האלו, השנים המצליחות ביותר של הקולנוע היו שנות ה30-40. כבר בתחילת שנות ה30 כמעט כל הסרטים הוצגו עם סאונד ומהר מאוד גם רובם היו עם צבעים. במהלך שנים אלו הקולנוע נהפך לצורה העיקרית של בידור, במספר בתי קולנוע לא רק שהייתה אפשרות לראות סרטים, אלא גם היה ניתן לשבת בבתי קפה ואולמות נשפים בקרב המתחם, מה שמשך אפילו יותר אנשים להגיע ו"לראות על מה כולם מדברים". רבים מבתי הקולנוע היו מסוגלים להכיל יותר מ-3,000 בני אדם באודיטוריום אחד.

ראשית דרכו של הקולנוע ההוליוודי שכולנו מכירים כל כך טוב כיום, הייתה כאשר יוצרי הראינוע נדדו למערב ושם רכשו קרקע מבעליה ששמם היה הוליווד, והחליטו לקרוא כך למקום. אותם אנשים התבססו במקום והחלו לצלם סרטים קצרים. במהרה נוצרו גיבורים קבועים לסרטים, לדוגמא צ'ארלי צ'פלין בסרטו "הנווד", מרי פיקפורד בסרטה "הילדה הטובה" ועוד. הקהל אהב אותם מאוד, וכך הם הפכו לכוכבים נערצים, כיכבו בסרטים רבים עם עלילות פשוטות והיוו הצלחה גדולה. ב30 שנים הבאות הקהל התמעט ועד שנת 1984 ירד מספר הצופים בבריטניה למיליון בשבוע.

כיום, רוב האנשים בוחרים לראות סרטים בטלויזיה ולא עוד בקולנוע, מסיבה שרובם מוצאים דרך זו לנוחה ויעילה בזמן ובכסף הרבה יותר לצפות בתוכן. למרות שנראה כי עדיין ישנם אנשים רבים שהולכים לקולנוע, המציאות היא שעם השנים הוא הופך לפחות פופולרי וכמעט נשכח. הצפייה בסרטים ביחד באולם גדול בקולנוע מאפשרת לקהל הצופים לבכות, לצחוק ולדמיין ביחד ואולי אפילו ללמוד כמה מסרים מהסיפור על הדרך. משום כך, חשוב להזכיר את היסטוריית הקולנוע וחשיבותה.

“Cinema is a mirror by which we often see ourselves.”

– Alejandro Gonzalez Inarritu