מה הקשר בין קיטוב פוליטי למהפכה הדיגיטלית?

האם התפיסה שלנו לגבי הסביבה מבוססת על מציאות או על אלגוריתם? אולי הרשתות החברתיות שנועדו לקרב בנינו בעצם עושות את ההפך? כיצד נוצר כיום קיטוב פוליטי חברתי? והכי חשוב- איך נחזיר את השליטה לידינו? על כל זאת ועוד אדון בכתבה.

ההפגנות בימים הללו מעידות על נפרדות ושנאה יותר מאשר על פוליטיקה. ההפגנה היא לא על ימין ועל שמאל, אלא על ערכים בסיסיים שיש עליהם חוסר הסכמה והנוגעים בהיבטים החברתיים, התרבותיים והמשפטיים. רגע זה מואר בהרבה ערנות פוליטית, כך שהמגזרים שהיו פעם אדישים פוליטית כעת הולכים להפגנות, על מנת לאחות את הסדק שנוצר בחברה.

בזמן האחרון חל זינוק במידה שבה החברה מקוטבת, אבל כשאומרים קיטוב, מה בעצם הכוונה? לפי ההגדרה הרווחת, קיטוב הוא סוג של שנאה. כמו שיש סוגים שונים של אהבה, כמו אהבה בין ילד לאמא, שהיא שונה מאהבה בין בני זוג, כך ישנם סוגים שונים של שנאה. למשל, גזענות הינה סוג של שנאה שמוגברת מאוד בחברות מקוטבות. כיוון שטבע האדם הוא לחשוב אחרת אחד מהשני, נוצרת באופן טבעי שנאה כלפי מי שחושב אחרת מאיתנו. למשל, בארצות הברית לפני כ-50 שנה נשאלו האנשים אם מפריע להם אם הבן או הבת שלהם יתחתנו עם מישהו מהצד השני של המתרס הפוליטי (רפובליקנים לעומת דמוקרטים). 4% אז אמרו שהדבר מפריע להם, ואילו היום קרוב ל- 50%. פעם נישואי תערובת היו בין דתות ועמים, היום בחוויה של האמריקאים אין כזה דבר. קל לנו להתבונן על חברה אחרת, אך ברור שדרך הזרה אנחנו מדברים על עצמנו, כהקבלה לימנים ושמאלנים בישראל.

הוירוס שתוקף את מערכת החיסון של הדמוקרטיה

אם פעם אנשים היו טובים עם דעות שגויות, היום כל אחד חושב שהצד השני חוטא. עברנו מלהתבטא ולהתייחס לאישיות של אנשים בהסתמכות רבה על הדעות הפוליטיות שלהם. אולם, ישראל לא מיוחדת והיא לא חריגה. המגיפה של הקיטוב זה מה שפוגם בחברות דמוקרטיות בכל העולם, וישראל היא חלק מהעולם, לכן גם ישראל מקוטבת.

הקשר שבין המהפכה הדיגיטלית לבין קיטוב פוליטי

מדוע אנחנו מופתעים שיש מהפכה דיגיטלית וכעבור עשור לאחר מכן קיטוב פוליטי?

לתפיסתו של פרופ' יובל נח הררי, העולם אינו משתנה כתוצאה מהיישומים של המהפכה הדיגיטלית, כלומר לא צריך להבין את רצף הקדמה הדיגיטלית כך: היה עיתון, אח"כ רדיו, טלוויזיה ועכשיו אינטרנט. זה לא הרצף, אלא הייתה מהפכה החקלאית לפני כעשרת אלפים שנה, לאחריה המהפכה החקלאית וכעת מהפכה דיגיטלית. כלומר, זה לא שלמציאות שלנו התווסף משהו חדש, אלא יש מהפכה ביסודות של המציאות שלנו.

ההשלכות הבלתי מתוכננות של המהפכות

אם היינו שואלים את היזמים והיצרנים של המהפכה התעשייתית: "תגידו, אתם יודעים שבעוד כמה שנים תהיה התחממות גלובלית? שיתחילו לדבר בעוד 50 שנה על שינויי אקלים? ובכלל, מרבית הקהילה המדעית תחשוב בעתיד, שמה שאתם עושים הוא היום הוא דבר שכמעט ולא יהיה ניתן לתקן בציוויליזציה מודרנית?" הם ודאי היו מגיבים בתמיהה ומוזרות, כיוון שאף אחד לא תכנן את התוצאה שלה- התחממות גלובלית, שהיא ההשלכה הלא מתוכננת של המהפכה התעשייתית.

ופה האנלוגיה- מה זה קיטוב פוליטי? השלכה לא מתוכננת של המהפכה הדיגיטלית. מה שמאפיין את העולם כולו הן התוצאות הלא מתוכננות של המהפכות. אף אחד בעמק הסיליקון לא אמר "היי! בואו נייצר רשתות חברתיות ונגרום לכך שאנשים ישנאו אחד את השני". הם קרוב לודאי חשבו שזה שהעולם יהיה מחובר טכנולוגית, נכיר ונתחבר אחד לשני.

בספרו "מהפכת הקשב" ניסה מיכה גודמן להתעמק בשאלה מהן ההשלכות הלא מתוכננות של המהפכה הדיגיטלית. פעם, הוא טוען, דמוקרטיה הייתה מאוימת בגלל שלא הייתה מספיק אינפורמציה. ידע היה דבר יקר כוח השייך רק לאליטות, וכתוצאה מכך נוצרות חברות היררכיות לא דמוקרטית. היהודים למשל, היו ידועים בעיסוקם בקריאה ובלימוד התורה. היום, נהפוכו- יש אינפלציה של ידע, והאתגר הוא כיצד למיין את האינפורמציה, שאותה ממיינת בינה מלאכותית.

על פי איזה קריטריונים האלגוריתמים ממיינים את האינפורמציה?

דמיינו שהפיד שלכם באינסטגרם הוא חדר אקסקלוסיבי שבו יש דלת וכולם דופקים ורוצים להיכנס אל החדר. כל מי שהרגע כתב והפיץ ידיעה האלגוריתם משגר אותה למרכז הפיד. לפי איזה קריטריון יבחר הסלקטור? מי שיתפוס את תשומת הלב של המשתמש, כלומר איזו פיסת אינפורמציה תחצוב ממנו יותר תשומת לב ותגרום לו לשהות יותר זמן באפליקציה. לכן, מודל הרווח הוא למעשה סחר בתשומת לב.

לפני כלמעלה מ-100 שנה מישהו גילה איך לעשות מוניטיזציה לנפט והיום דומה הדבר לתשומת לב אנושית. כשאנחנו באינסטגרם אנחנו לא משלמים על המוצר, כי אנחנו המוצר. הערנות שלנו, הקשב זה המוצר שאורזים ומוכרים אותו במנות. אם תשומת הלב זו הסחורה, אזי כל מה שהתעשיות הללו רוצות זה לחצוב תשומת לב מהתודעה שלנו.

מגבלת האמת לעומת השקר

אחת החולשות המעניינות שיש לבני האדם היא שככל שהמידע יהיה יותר סנסציוני, כביכול יותר "ידביק למסך", האדם יתעניין בו יותר בלי קשר לאמיתותו - למשל, אם תצא ידיעה ששניים שוחחו אחד עם השני, ובמקביל תופץ הידיעה שהם והלכו מכות. היתרון של הידיעה הראשונה היא שהיא אמיתית, אולם היתרון של השנייה- מעניינת. כעת שתי הידיעות נעות בעולם הסייבר. האלגוריתם פוגש את שתי הידיעות ויתעדף את המעניין, זאת אומרת שקר יתועדף על אמת מהסיבה הפשוטה כי אמת מוגבלת על ידי המציאות ושקר לא.

נחזור לדוגמת אמריקה. על פי מחקרים שנערכו ב-2016 לקראת הבחירות בין הילרי קלינטון לטראמפ, רוב השמועות היו "פייק ניוז" ורק חלק אמיתות.

קיים מנעד רחב של רגשות וכל רגש פומבי ימשוך תשומת לב אבל לא באופן שווה. מסיבות אבולוציוניות, הכרת תודה כלפי אדם תמשוך תשומת לב מועטה לעומת רגש של זעם או פחד. גם האלגוריתם מכיר את התחושה הזו בנו, ומתעדף אותה בכמות חסרת פרופורציה. איך תיראה החברה? עם כמות גדולה של שקרים וזעם...

העמסת ידע בצלחת התודעה

במהלך מהפכת המזון המהיר, הגיעה הבטחה מסוימת שהתבטאה בשילוש הקדוש: טעים, זול ומהיר. תוך עשור אמריקה נכנסה למשבר בריאותי חמור שהתבטא בהשמנת יתר וסוכרת. שוב, דוגמה להשלכה לא מתוכננת-והפעם של המזון המהיר. היום אנחנו במהפכת הידע המהיר ויש להדגיש- החינמי. הדבר פועל על אותו עיקרון, במטרה לגרות ולהפעיל בנו רגש, וכשהוא דועך אנחנו רוצים עוד. כשם שעשור אחרי המהפכה הדיגיטלית, מתרחש קיטוב פוליטי.

כמו שאי אפשר לשנות את המזון שאנשים אוכלים מבלי שהגוף ישתנה, אי אפשר לשנות את האינפורמציה שאנו צורכים מבלי לשנות את התודעה שלנו.

תיבת התהודה

בעשור האחרון, במקביל, ישנו משבר פסיכולוגי שנובע מכך שהרגשות הכי בסיסיים שלנו משתנים. אם כל מה שאנחנו נחשפים אליו הוא כזה המעצב את התודעה שלנו, זה מה שאספוג כאפקט של שטיפת מוח. בשטיפת מוח עצמית שומעים את התודעה שלנו. זה לא שמפלגה שותלת את דעתה בנו, אלא זה אנחנו עצמנו, וכשהיחס שלך כלפי הדעות משתנה גם היחס למי שחולק עליי משתנה.

דניאל כהנמן, חתן פרס נובל לכלכלה לשנת 2002, העלה נקודה מעניינת מבחינה פסיכולוגית: הטיית האישור העצמי. כלומר, התחושה שמשהו מרגיש אמיתי דומה לתחושה שמשהו מוכר לי, ומבחינה אבולוציונית אנחנו נעדיף את התחושה הזו. לנו כבני אדם יש חולשה שאנו מפתחים רגש אינטימי עם הדעות שלנו. חלק מהאישיות שמעצבת אותנו נבנית מהדעות שאנחנו מצודדים בהן. כתוצאה מכך, אנחנו אוהבים לשמוע מישהו אחר אומר את הדעה שלנו – הרי מה כיף יותר מלראות מישהו אחר אומר ברהיטות את מה שאנחנו חושבים.

ומי מכיר את החולשה הזו? האלגוריתם. מכיר יותר טוב אותנו מאשר אנחנו את עצמינו. כשהוא רואה פיסת אינפורמציה שמתכתבת עם הדעות שלנו, זו תעבור את הדלת פעם בצורת סרטון, פעם בצורת תמונה ופעם כמישהו שלועג על הדעה האחרת. העורך של העיתון כל מה שהוא חושב זה מה שהוא הולך לשמוע היום. מה זה יוצר לשמוע כל הזמן את מה שאתה חושב? משנה התפיסה שלנו לגבי הצד השני. מה עושים? נכנסים לפרופילים של אנשים שחושבים אחרת מאיתנו וקוראים את הפוסטים שלהם מתוך כוונה להבין ולהיפתח לרעיונות נוספים.

האם לא לצרוך רשתות כלל?

המשאב הכי חשוב שלנו הוא תשומת הלב שלנו אבל אנשים מערביים לא נוטים לשים לב לתשומת הלב. התרבות במזרח מנסה להפנות את תשומת לב לתשומת לב, אולם במערב קשב הוא לא מטרה אלא אמצעי כדי לכבוש ולהשיג מטרות, בעוד שלבודהיסטים זו המטרה.

מה קורה כשתשומת לב = כסף?

על מנת שיהיה ניתן לשאוב יותר נפט, יפתחו טכנולוגיות חציבה משוכללות יותר. כמו שמיד ניתן לשדרג מקומות בתמורה לכך שנשלם יותר. האגדה על הזהב מספרת על האובססיה של הספרדים עם חומר הצהוב הזה. נורא קל לשדוד תרבות ממשאב כשלא מייחסים לו ערך. לדעתי, חברה מערבית לא מייחסת מספיק ערך לתשומת הלב, ולכן נורא קל לחברות להשתמש בה. קל לשאוב את תשומת הלב כי אנחנו מוסחי דעת כל הזמן וזה לרוב לא מפריע לנו. קל "לשדוד" אותה.

הרגעים שבין הרגעים

איך נראה רגע כזה? לקרוא את הרכיבים של השמפו, לחכות בתור למעלית או כשהמים ירתחו- אלו רגעי הקשב. אמפתיה היא היכולת שלי להרגיש משהו שמישהו אחר מרגיש. התוכן שיש לך בתודעה אינו מעיד על אמפתיה, אלא מידת הקשב הפנוי. בעשורים האחרונים מראים מבחנים באמריקה ירידה של 40% בבני הנוער. המכונה ששואבת את תשומת הלב שלנו היא מכונה שמדללת את האמפתיה.

לא כוחות

מי מאיתנו לא מתכנן להיכנס לרשת חברתית ל-30 שניות, ובסוף נשאר שעתיים? מהצד של החברות, יש לנו באר נפט בין האוזניים אותו הם מנצלים באמצעות הטלפון, שזהו למעשה מכונת הקידוח לנפט. "דיאטת מסך" לא תחזיק מעמד זמן רב כי התעשייה תהיה חזקה ממך. מה זה אדם יחיד לעומת 2000 עובדים בעמק הסיליקון שעמלים על כך. זה יחס אדם-תעשייה בתיווך מסך, ולכן תמיד אנחנו כיחידים נפסיד. רק קהילה רחבה יכולה לאזן תעשייה. למשל, חברות עבודה מסוימות יצרו מוסכמות שלא לשלוח הודעות החל משעה מסוימת. זה בדיוק כמו ההשפעה של הפגנה רחבה.

מה זה יחסים בריאים עם טכנולוגיה?

אם אסיים כאן את הכתבה הרי אנחנו באסון... לדעתי, אם האונליין משרת את הדבר האמיתי זה מדהים אבל אם הוא מחליף, זה יכול לשבש. יש לזכור שאנחנו ברגע חדש, הטכנולוגיה הרגע הופיעה. אם לא היה טלפון לא היינו נפגשים ואנחנו מרוויחים כשמכבים אותו. כשהופיעו סיגריות בפעם הראשונה, אנשים התמכרו אליהן. המדע גילה את העישון והנזקים שלו, ולקח זמן עד שהגילויים חלחלו והובילו לשינוי התנהגותי. אם בן אדם משנות השמונים שהיה מעשן במטוסים היה רואה את חדרי ה"שיימינג" בהם אנשים מעשנים, באותה תקופה היה חושב שאנשים הזויים, כך שמשהו עמוק השתנה.

באותו אופן, כרגע אנחנו בימי הביניים של המהפכה הדיגיטלית. הימים של אחרי המהפכה הדיגיטלית הם הימים לאחר שגילה המדע את נזקי הטכנולוגיה, ולפני השינוי ההתנהגותי. טכנולוגיה זו ברכה אם היא משרתת את הדבר האמיתי וקללה אם היא הדבר האמיתי עצמו.

היום, עם התגברות סתימת הפיות של השמאל לימין ולהפך, של הדתיים לחילונים ולהיפך, של היהודים לערבים ולהיפך, חשוב יותר מתמיד להיות פתוחים לדעות של האחרים, כי אולי נמצא בהם דברים שישנו לנו את המחשבה, ולהיפך, נגרום לצד השני להתקרב אלינו.