המהפכה המשפטית – על מה בעצם מדובר?

כולנו שמענו על הרפורמה. כולנו יודעים על ההתנגדות החזקה, חלקנו אפילו לוקחים חלק בהפגנות ובמחאה. אבל חשוב שיהיה ברור לכולנו מה בדיוק היא מכילה – ועד כמה היא מסוכנת. בשביל זה הלכתי לדבר עם איש מקצוע, שיעשה לנו סדר.

הטקסט הבא מעובד ע"פ ריאיון עם אבי, עו"ד עודד שטייף.

כשביקשתי שיתראיין, הסברתי שנושא הכתבה שלי הוא ההפיכה המשפטית. מיד סייגתי, ואמרתי שאולי בעצם זוהי נקיטת עמדה, שכן גם אם אני יכולה לנמק את הסיבות להגדרת הרפורמה כמהפכה, הן משטרית והן חוקתית, היא עדיין נקראית לכאורה "רפורמה".

לכך ענה כי הטענה שאין פה הפיכה היא בעייתית, שהרי גם אישים המשתייכים לצד התומך במהפכה קוראים כי "נעביר את המהפכה, על אפכם ועל חמתכם".

אוקיי, אז כולם מסכימים, זוהי הפיכה. איזו הפיכה בעצם?

יודעים על רצון לשנות את הרכב ועדת מינוי השופטים, באופן כזה שהממשלה תוכל לבחור ולמנות שופטים לכלל הערכאות בהתאם לבחירתה. המשמעות היא שמינוי לעמדה של שופט יהיה פונקציה של השאלה עד כמה המינוי תואם את רצונות הממשלה. אם אתה דמות מקורבת, הסיכוי שלך ישתפר. אם אתה ידוע כמתנגד לממשלה, אפשר להבין שהסיכוי שלך לקבל את המינוי ייפגע. ולא מדובר בהכרח בהיכרות אישית – אין קל מלבדוק את הפיד שלך בפייסבוק, ולדעת בבירור את עמדותיך. לכן המינוי יהיה פונקציה של כמה אתה מזוהה עם עמדות הממשלה. טוב או רע, דמוקרטי או לא דמוקרטי, זו לא שאלה בכלל. האם היית רוצה לדעת, בתור מתדיין ימני נניח, שהשופט נבחר כי הוא שמאלן מובהק, ורואה בך 'מתנחל רוצח'? התשובה ברורה. ההשתייכות הפוליטית לא אמורה ולא צריכה להיות חלק מהמינוי".

ומה בקשר לביקורת על הצורה שבה מתנהלת הוועדה היום?

"אומרים שהיום שופטי בית המשפט העליון ממנים את עצמם. ההרכב היום כולל שלושה שופטי עליון לרבות הנשיאה, שר משפטים שהוא יו"ר הוועדה, שר נוסף מהממשלה, שני נציגי לשכת עורכי הדין ושני ח"כים שיבחרו בכנסת בבחירה חשאית. חברי הכנסת הם לרוב נציג של האופוזיציה ונציג של הקואליציה, לפעמים מדובר בשני נציגי קואליציה. אומרים התומכים ששופטי העליון מצביעים תמיד יחד, אליהם מצטרפים חברי לשכת עורכי הדין, שרוצים למצוא חן, והנה לך רוב. למה זה לא מדוייק? כי זה אולי נכון בבתי משפט שלום ומחוזי, אבל מאז 2008, בעליון צריך רוב של שבעה. כלומר, צריך הסכמה של לפחות שני נציגים מהממשלה והכנסת. במצב הזה, לשני הצדדים, מערכת המשפט והמערכת הפוליטית, יש ווטו. משמע שהם חייבים להסכים ביניהם על מינוי שופט. כך מונו עד היום, תחת ממשלות הימין, 10 מתוך 15 שופטים, כולם פה אחד. כלומר, מונו שמות עליהם הייתה הסכמה מוחלטת, וקבעו כולם כי מדובר היה במינוי ראוי. לכן לא ברור מדוע חושבים שיש בעיה בשיטה. נתייחס גם לאמירה שפרשת חימי ואפי נווה החתימו את התהליך – זו הוצאה מפרופורציה ומכל הקשר. אלו הם שני מקרים שונים מאוד האחד מן השני. במקרה של אפי נווה, יכול מאוד להיות שהסכמתו למינוי השופטת נבעה ממקור לא ראוי בעליל, אך צריך לזכור שהייתה ועדה שהסכימה למינוי. במקרה של חימי לא בטוח בכלל שהייתה לו השפעה על המינוי. בין כה וכה, זה ריח של סקנדל, אבל אין בזה כלום.

מה הסיפור עם פסקת ההתגברות?

בגדול, ניתן יהיה לחוקק כל חוק ברוב של 61 חברי כנסת. זה בא כחלק ממכלול של חקיקה, שהעקרונות שלה כאלה: 1. לקבוע שבית המשפט העליון לא יוכל יהיה לפסול חוק יסוד. 2. כדי לפסול חוק שאיננו חוק יסוד, העליון צריך יהיה להסכים פה אחד, 15 שופטים - דרישה שמשמעותה כמעט אף פעם. עוד רוצים לקבוע שגם אם הייתה הסכמה כזו על פסילת חוק רגיל בבג"ץ, תוכל הכנסת להתגבר על הקביעה ולחוקק את החוק בכל זאת. אפקטיבית המשמעות היא שלא תהיה ביקורת שיפוטית על פעולת הכנסת. ביטול הפרדת הרשויות דה פקטו. ממילא בישראל הרשות המבצעת, היא הקואליציה, יכולה להעביר כל חוק בהיותה קואליציה. הרי צריך רוב של 61 חברי כנסת, וזו הגדרת הקואליציה. לכן זהו גם ביטול של הכנסת. נאמר שמחר יצביעו מפלגות חרדיות, כחלק מהאידאולוגיה שלהן, על שלילת זכות ההצבעה של נשים. אל ההצבעות שלהן יתווספו אלו של פוליטיקאים שמפחדים שתתפרק הממשלה, והנה לנו רוב של 61. אז יהיה לרוב הזה שתי אפשרויות: הוא יוכל או לקרוא לחוק חוק יסוד, ולהבטיח החלה שלו, או לקרוא לזה חוק רגיל, ואם בג"ץ מתערב, יבטלו את ההתערבות של בג"ץ. אפקטיבית אין יותר גוף שיכול למנוע חקיקה קיצונית. למנוע חקיקה נוגדת דמוקרטיה וזכויות בסיס של אדם בישראל. כך ניתן יהיה לקבוע שחרדים יהיו פטורים משירות חובה. אפשר לקבוע מה שרוצים, ואין יותר דרך לפסול חוק.

יש אנשים שאומרים שגם ככה לא פסלו הרבה חוקים עד היום, אז אולי זה לא נורא.

אמנם בכל שנות קיום המדינה בג"ץ פסל רק 22 חוקים, אבל הכנסת ידעה תמיד שאפשר יהיה לפסול חוקים, ולכן הם לא נחקקו מראש. תתייחסו לזה כמו למצב שההורים לא בבית. יש משמעות הרבה יותר גדולה לזה שכשההורים בבית הילדים מתנהגים יפה, מפחד מהכעס, מאשר לפעמים הבודדות שבאמת הכעיסו את ההורים. אם יודעים שההורים לא בבית, יודעים שאין אפשרות לכעס. פסקת ההתגברות, וכל החקיקה הנלווית, משמעה הוצאה של הגורם המפקח. הממשלה קובעת שמעכשיו שופטים זה פוליטי, חקיקה זה פוליטי, ואף אחד לא יכול לעצור אותנו.

במי פוגעת המהפכה?

במי היא פוגעת? בכל מי שחושב שהוא יכול להיות חלק מקבוצה שצריכה הגנה. אומרים שהמחאה היא בקרב הפריווילגים, אבל פרווילגים הם לא אלה שבאמת צריכים את ההגנה של בתי המשפט.

יש עוד דבר. חקיקה כזאת הופכת את ישראל ללא דמוקרטית בעיניי העולם. מה אומרים לעצמם אנשי העסקים? מחר יכולים בממשלה להחליט שאזרח ישראלי לא יכול להעביר כסף מחוץ לישראל, נגיד. אז אם, לפני ההפיכה, היו אומרים שזה לא דמוקרטי, המדינה לא תעשה את זה, ואם כן אז יש בג"ץ, כשעוברת חקיקה כזו מעבירים את המסר שהמדינה יכולה לעשות הכל. אנשי העסקים אומרים לעצמם 'לא נכניס כסף למדינה המשוגעת הזו', ואם זה קורה, והריבית עולה, ושער המטבע עולה (פיחות השקל), מי נפגע? קודם כל השכבות החלשות, הרבה לפני שהסו-קולד פריווילגים מרגישים את זה. לכן הם לא נאבקים עבור עצמם, בתכל'ס, אלא עבור הביטחון ואיכות החיים של האנשים הפגיעים. מכאן גם הביקורת הזו על המוחים חסרת היגיון.

אז עכשיו צריך להיות ברור לכולנו. המהלך שמנסה הממשלה להוציא לפועל הוא הפיכה מסוכנת של הסדר הקיים, ופגיעה חמורה בזכויות של כל אזרחי ישראל.