אורן סמדג׳ה כסמל לחזרה לשגרה, נחזור לרקוד?

אורן סמדג׳ה מהווה דוגמה לאומץ ולכוח רוחני. החזרה שלו לשגרה לאחר אובדן בנו היא מסע ארוך ומאתגר, אך הוא מצליח למצוא את הדרך להמשיך, להנחיל ערכים ולהשפיע על אחרים. בעבודתו עם הספורטאים, הוא לא רק משמר את זכרו של עומר, אלא גם מצליח להעניק תקווה ויכולת להתמודד עם קשיים. ההשראה שהוא מספק היא לא רק עבור ספורטאים, אלא עבור כל מי שמתמודד עם אתגרים בחיים.

רס״ל במילואים עומר סמדג׳ה הי״ד נולד ב-8.5.99 ונפל במלחמת חרבות ברזל בשכונת זייתון ב-20.6.24.

עומר, בנו של אורן סמדג׳ה, ג'ודוקא עבר ישראלי, המאמן הראשי של נבחרת הגברים של ישראל בג'ודו, סגן אלוף העולם (1995), וזוכה מדליית ארד אולימפית מאולימפיאדת ברצלונה 1992 (אחד משני הישראלים הראשונים אשר זכו במדליה אולימפית). הוא הישראלי הראשון שגם זכה במדליה אולימפית כספורטאי וגם הדריך חניכים למדליה (בריו דה ז'ניירו 2016, טוקיו 2020 ופריז 2024). עומר היה אמור להמשיך את דרכו של אביו בעולם הג'ודו, אך כשגיע רגע האמת, למרות שהתמודד עם אתגרים רבים, כולל בעיות קשב וריכוז, שליוו אותו במהלך ילדותו ולימודיו בבית ספר לחינוך מיוחד, הוא בחר, בהחלטה משותפת עם הוריו, שיעשה מה שיוכל כדי לשרת את המדינה באופן משמעותי. במקום לבחור בקריירה ספורטיבית, החליט לשרת את המדינה. עומר עבר מכינה, שיפר את הקב"א שלו, ועשה ככל יכולתו כדי להתקבל לגולני, לגדוד 51. היו קשיים ואתגרים שהוא נאלץ להתמודד איתם, אבל הוא צלח את כולם.

הבשורה הקשה תפסה את אורן ומשפחתו ביום חמישי, ה-20 ביוני, במסעדה, במהלך חגיגות יום הולדתו ה-54, בזמן ההכנות האחרונות לקראת אולימפיאדת פריז, שהתקיימה כחודש לאחר ששכל את בנו. ההחלטה הפשוטה והמובנת מאליה הייתה שאורן יוותר על הנסיעה עם חניכיו לאולימפיאדה. אולם, לאחר שיחה משפחתית והתייעצות עם פסיכולוג הנבחרת, אורן החליט לצאת עם המשלחת הישראלית לאולימפיאדה בפריז ולתמוך בחניכיו.

הבשורה על מות ילד מכה בנו בהלם; הלא הורים לא אמורים לקבור את ילדם, ופעמים רבות הם מתקשים להמשיך בחיים, שכן כאב בלתי נסבל משתלט על החיים, שמאבדים משמעות. דבר אינו משמח, והקיום הופך להיות לא מעניין. אורן, "טיפוס", שחינכו אותו לא לוותר, גדל בעיירת פיתוח (אופקים), מה שהעניק לו כלים רבים להתמודדות בחיים. הוא תמיד ראה את החיים שלו כמסע, שכלל הצלחות, כישלונות ואף ביקורות אגרסיביות; עם זאת, הוא קיבל גם את זה, ותמיד המשיך וזכה במדליות.

וברגע שהחליט לטוס לפריז, חשב שידע במה זה כרוך, אך הוא גילה שמדובר באירוע שונה לחלוטין מאלה שהיה מורגל להם. לא הייתה לו פינה משלו לפרוק, לבכות, והוא לא יכול היה להיות לבד עם עצמו. כך, באחד הלילות בפריז, לאחר ארבעה הפסדים בקרבות הגברים, הוא הרגיש טובע באפלה. הוא יצא מחדרו, התקשר לאשתו, ליאת, ואמר לה שהוא רוצה לחזור הביתה; אולם היא השיבה שהוא חייב להישאר עם הספורטאים שלו. אורן, בשארית כוחותיו, החליט לא לתת לעצמו לטבוע בעצב, וחזר לחדרו בכפר האולימפי, מה שהסתיים בניצחון של חניכו, פיטר פלצ'יק, באולם הג'ודו בפריז.

אומרים שהזמן מרפא הכל, אך זה לא המצב באובדן ילד. הכאב והיגון של הורים שכולים יישארו נוכחים בחייהם לעד. הכאב הנפשי הופך פעמים רבות לפיזי וגורם להחלשת הגוף. עם זאת, חשוב לבחור בחיים, שכן זוהי הדרך היפה ביותר להנציח את הילד שאבד. אם נזכור מי היה עומר, מה המשמעות שהביא לעולם, מה היו הישגיו ומה היה רוצה שנגשים עבורו, נוכל אולי למצוא איזושהי נחמה ומשמעות חדשה למותו. כך, זכרו של עומר, תעוזתו ונחישותו ימשיכו להוות השראה עבור רבים.

אחת מהדרכים שבהן הצליח אורן למצוא משמעות חדשה לאחר האובדן הייתה התמיכה שקיבל מהקהילה הספורטיבית. ספורטאים, מאמנים ואנשים מכל רחבי הארץ פנו אליו כדי להביע את תנחומיהם ולהציע את עזרתם. התחושה שהקהילה לא שכחה אותו ולא עזבה אותו סייעה לו להבין שהוא לא לבד במערכה הזו.

אורן הבין שעליו לבחור בחיים ולהמשיך לתפקד, לא רק עבורו אלא גם עבור עומר, שחלומותיו לא מומשו. הוא החליט לחזור לאימון, אך הפעם עם מטרה חדשה – להעביר את המסר של עומר ולקדם את ערכיו. הוא חזר למגרש הג'ודו והחל לאמן את נבחרת הגברים, בדיוק כפי שעשה לפני נפילת בנו. עם הזמן, הוא החל להרגיש את האנרגיה ואת הכוח לחזור לשגרה. הוא פיתח תוכניות אימון חדשות ומקדיש את זמנו לחניכיו, כשהוא מנסה להעניק להם את התמיכה וההנחיה שהוא עצמו קיבל.

באימון, הוא שם דגש על ערכים כמו מחויבות, התמדה וכוח רצון. הוא רואה בכל חניך את עומר, והקשר האישי הזה הפך את האימונים למרגשים ומעוררי השראה. לאורן יש השפעה רבה על הספורטאים, והוא מצליח לגרום להם להרגיש מחויבים לא רק להצלחה האישית שלהם, אלא גם להנצחת זכרו של בנו.

אורן יוצר קשרים חזקים עם חניכיו, כאשר הוא שואף להוות דוגמה חיה לערכים שהוא מלמד. הוא מדגיש את חשיבות ההתמדה והיכולת להתמודד עם כישלונות, שהן חלק בלתי נפרד מהחיים. חניכיו לומדים לא רק טכניקות ג'ודו, אלא גם כיצד להתמודד עם מצבים קשים ולצמוח מהם.

אורן סמדג'ה לא רק ששב לשגרה, אלא גם הפך לדמות מופת בספורט הישראלי לאחר האובדן. הוא הפך למודל לחיקוי לא רק עבור חניכיו, אלא עבור רבים אחרים, המסתכלים עליו כעל אדם שהצליח להחזיר את משמעות החיים לאחר אובדן עצום.

המסר שלו להמשך, גם במצבים הקשים ביותר, הופך אותו לא רק למאמן, אלא גם למנטור עבור צעירים רבים בישראל. הוא משתף את חוויותיו ומדבר על חשיבות הבחירה בחיים, ועל כך שאפשר למצוא משמעות חדשה גם לאחר האובדן הכואב ביותר.