דרמת הנעורים שזכתה לביקורות משבחות רבות ובפרסים, הגיעה לנטפליקס. האם הייצוג המגוון שלה מתעלה על הקלישאות והופך אותה לשווה לצפייה?-נועה שפרבר
הסרט “The Half of It” או בשמו העברי, "מותר לאהוב", עלה לנטפליקס ב-1 במאי, יומיים לאחר שזכה בפרס הסרט הטוב ביותר בפסטיבל טרייבקה, שנערך השנה אונליין בשל הקורונה.
העלילה מתרחשת בעיירה קטנה ונידחת בארצות הברית בשם סקווהמיש, ועוקבת אחרי סיפורה של אלי צ'ו (ליאה לואיס) בת ה-17, נערה אינטליגנטית, מופנמת ויתומה מאם הגרה עם אביה המהנדס (קולין צ'ו), מהגר סיני שעובד בתחנת הרכבת של העיירה. אלי מצטיינת בלימודים ובמוזיקה; היא כותבת שירים ומנגנת בכנסייה בכל יום ראשון, אך כמהה ליותר מאשר צפייה שקטה בסרטים קלאסיים בערבים לצד אביה. בבית הספר התיכון היא מושמת ללעג בשל היותה בת למהגר (וכי שם משפחתה נשמע כמו צפירת רכבת), ומרוויחה קצת כסף מכתיבת עבודות בפילוסופיה בשם חבריה לכיתה.
המורה העייפה מגלה את פרנסתה הצדדית של אלי, אך אינה מסגירה אותה, מהסיבה שהיא מעדיפה לקרוא את העבודות הטובות שאלי כותבת, מאשר את החיבורים הגרועים שהתלמידים שלה יכתבו בעצמם. אחד מאותם תלמידים גרועים הוא פול (דניאל דימר), ספורטאי טוב לב אך לא חכם במיוחד, שפונה אל אלי בבקשה לכתוב עבורו מכתב אהבה לבת הכומר המקומי, אסטר (אלקסיס למייר) היפה והפופולרית בתיכון, אשר חשה כי האנשים בסביבתה אינם מבינים אותה ואת עולמה הפנימי.
אלי נענית לבקשתו, גם משום שהיא צריכה לשלם את חשבון החשמל, וגם משום שהיא עצמה מאוהבת באסטר. אלי, שבתחילה הסכימה רק למכתב בודד, מתחילה ברצף של התכתבויות, שנעשה באמצעים שונים ובשמות בדויים על מנת לשמור על סודיות הקשר (והשם הבדוי שאלי בוחרת לעצמה, "סמית קורונה", מקבל משמעות אחרת לגמרי בימינו..). כאשר נדמה שהכל מסתדר, אסטר מרגישה שסוף סוף רואים אותה באמת, אלי זוכה בבת השיחה לה קיוותה, ופול יוצא לדייטים עם אסטר - העלילה רק מסתבכת.
הסרט לא היה מושלם כלל, והיו בו אירועים וקלישאות ממוחזרות שדמו מאוד לכל סרט תיכון אמריקאי אחר. בסרט מנסים להציג ביקורת, לעיתים בהגזמה, על תרבות המסכים בימינו, על קשרים בעידן הדיגיטלי ועל הניתוק החברתי (מה שאולי מתאים לעידן הקורונה).
דמותה של אסטר, שמתוארת בעיקר מנקודות המבט של אלי ופול כ"מושא האהבה המושלמת", לא הייתה מפותחת מספיק לדעתי, וכך גם חלק מקווי העלילה שלא התפתחו באופן משכנע.
בנוסף, בחלקו השלישי של הסרט, התחילו לגמרי לוותר על אמינות לטובת התקדמות העלילה, ובסצנת הכנסייה, שהייתה אמורה להיות רגע השיא, היה לי קשה לצפות מרוב חוסר אמינות.
למרות כל בעיות העלילה המתוארות, כן שמחתי מאוד לראות שישנו ייצוג להטב"י בסרט, גיוון אתני, שנקודת המבט המרכזית בו הייתה של אישה, ושהנשים תוארו כמורכבות ועמוקות ולא עסקו רק במעמדן החברתי או במראן החיצוני. ניתן היה להתחבר ולהזדהות עם הדמויות בקלות, מפני שהוא עסק בקשיים אמתיים של נערים בגיל ההתבגרות וגם כי המשחק היה מעולה והרגיש מציאותי.
הסרט אף מלא בציטוטים מספרות אנגלית, מקולנוע קלאסי ובאזכורים לקומדיות ודרמות על משולשי אהבה. אחד מציטוטים אלו המובא בתחילת הסרט הוא ציטוט מסיפור "המשתה" של אפלטון, בו מסופר שבעבר כל זוג של בני אדם היו מחוברים בגופם, ובגלל שחטאו, זאוס מלך האלים הפריד ביניהם. מאז ההפרדה, כל אדם מחפש את חציו השני, וזה המקור לשם הסרט, למרירות שאלי חשה כלפי אהבה ולתובנה שלה בסוף הסרט.
פירוש נוסף לשם הסרט באנגלית הוא 'אפילו גרוע יותר ממה שנדמה לך', כלומר, מה שאתה רואה הוא רק חצי מהבעיה. לכן, ייתכן כי הכותרת מרמזת שאיחוד עם מושא האהבה הוא רק חצי מהסיפור ומהקושי האמתי של האהבה.
לעומת הביקורות החיוביות שקראתי על הסרט, אני לא אהבתי אותו וחשבתי שהוא הוערך יתר על המידה. ועל אף כל האמור, הייתי ממליצה לראות אותו למי שחובב את הז'אנר, הן בזכות העובדה שהוא קליל יחסית ונחמד לצפייה, והן בזכות המסר הפילוסופי הנפלא שהוא מעביר לנו.
"Love isn’t patient, and kind, and humble. Love is messy, and horrible, and selfish, and bold. It’s not finding your perfect half. It’s the trying, and reaching, and failing" – Ellie Chu, “The Half of It"