רגע לא הייתי כבר ביעד הזה?

סביר להניח שכולנו חווינו חוויה של דה ז'ה וו, הרגשנו שהיינו כבר ביעד הזה, במקום הזה ובחוויה הזאת. מהי למעשה התופעה הזאת? - איילה זאבי יא4

דה ז'ה וו שמבוטא דיי-זהאא-בוו הוא ביטוי צרפתי המתאר תופעה מאוד מיוחדת. פירוש הביטוי הוא "דבר שכבר נראה". התופעה הזאת מתבטאת בהרגשה מרתקת ומשונה בה החווה אותה מרגיש שמה שהוא חווה מאוד מוכר, כאילו הוא כבר חווה זאת. זהו לא זיכרון לחוויה זהה שקרתה באותו מקום, אך התחושה מאוד דומה לכך. כשאנחנו חווים דה ז'ה וו אנחנו יודעים שחוויית ההיכרות שאנחנו מרגישים לא אמורה להיות חזקה כל כך וזהו הפן המסתורי והמרתק של התופעה. לדוגמה, אתם פותחים את הלוקר ומוציאים ממנו את מחברת מתמטיקה האדומה. זה ברור מאליו שעשיתם זאת קודם והייתם בסיטואציה הזאת לפני כן. אך, כשאתם מרגישים תחושה של דה ז'ה וו בזמן זה אתם מרגישים תחושה חזקה ומחוברת לרגע הספציפי הזה עד שאתם מרגישים כאילו לא הייתם אמורים להרגיש תחושה כל כך מוחשית וחזקה. חוויות של דה ז'ה וו מתוארות הרבה בספרות ובטלוויזיה, הן למעשה יכולות לגרום לאנשים להרגיש שהם הצליחו להביט אל העתיד. חוויות של דה ז'ה וו מרגישות כמו חוויות על-טבעיות, חוויות לא מהעולם הזה.

שכיחות תופעת הדה ז'ה וו

מבחינת אנשים שחווים דה ז’ה וו, אחוז האנשים מהאוכלוסייה הוא ככל הנראה בין 30% ל100%, זאת אומרת בין בערך 8 תלמידים מהכיתה שלכם לכל הכיתה שלכם. קשה לבדוק בוודאות את האחוז המדויק של האנשים שחווים דה ז'ה וו בשל שתי סיבות חשובות:

1. אי אפשר לשאול את כל האנשים בעולם אם הם חוו דה ז’ה וו, ולכן אנחנו צריכים להסתפק בתוצאות סקרים של קבוצות די קטנות של אנשים. זה יוצר מצב בעייתי מכיוון שאפשר לקבל תוצאות שונות לגמרי בסקרים, תלוי את מי אנחנו שואלים.

2. אנשים יכולים להשיב בצורה שונה מאוד, בהתאם להגדרה של דה ז’ה וו. תופעת הדה ז'ה וו היא תופעה מורכבת יחסית שקשה להסביר אותה במילים וקשה להבין אותה גם. שאילת השאלה בדרכים שונות יכולה להביא לתוצאות שונות מאוד.

מבחינת התדירות של תופעת הדה ז'ה וו, מרבית החווים אותה מדווחים על דה ז’ה וו בתדירות של בין אחת לכמה שבועות, לפעם בכמה חודשים. בסך הכל, הדיווחים מצביעים על כך שדה ז’ה וו איננו שכיח מאוד, ולכן אם חוויתם דה ז'ה וו לאחרונה יש לכם מזל:)

מי חווה הכי הרבה דה ז'ה וו ומה אפשר ללמוד מזה?

אנשים צעירים חווים דה ז’ה וו בתדירות הגבוהה ביותר. אתם עשויים לחכות קצת לפני שתחוו את חוויית הדה ז’ה וו הראשונה שלכם, כי מספר קטן מאוד של אנשים מדווח על חוויית דה ז’ה וו ראשונה לפני גיל 6. רוב האנשים מדווחים על חוויות דה ז’ה וו ראשונות לפני גיל 10. הסיבה לכך שעשוי לקחת זמן מה לפני שחווים את חוויית הדה ז’ה וו הראשונה קשורה כנראה בכושר ההבחנה בתופעה. כדי להבין שחווים דה ז'ה וו, צריך להיות מסוגלים להבחין אם תחושת ההיכרות היא באמת חזקה יותר ממה שהיא אמורה להיות. עבור ילדים צעירים רבים זו עשויה להיות הבחנה לא פשוטה לביצוע.

כשתגיעו לגיל 25-15, אתם ככל הנראה תחוו חוויות דה ז’ה וו בתדירות הגבוהה ביותר מאשר שתחוו אותן בכל שלב מאוחר יותר בחייכם. מספר חוויות הדה ז’ה וו שאנשים מדווחים עליהן בקביעות פוחת לאחר גיל 25. אנחנו רגילים לחשוב על בעיות זיכרון כדבר שמתגבר עם הגיל, ואם נתייחס לדה ז'ה וו כבעיית זיכרון אנחנו נצפה שחוויות מסוג זה יעלו ככל שנתבגר. אך, התוצאות הן הפוכות וככל שמתבגרים – חוויות הדה ז'ה וו פוחתות. הדבר עשוי לספר לנו משהו חשוב על דה ז’ה וו – זוהי אינה בעיית זיכרון. אם תחשבו על השלב בדה ז’ה וו שבו אתם קולטים שתחושת ההיכרות שאתם חווים לא אמורה להיות כל כך חזקה, אתם ככל הנראה תזהו שזו תגובה מועילה מאוד. התגובה הזאת מאפשרת לכם לדעת כי בעוד שאתם מרגישים בבירור שמשהו הוא מוכר, התחושה הזו היא שגויה ועליכם לנסות להתעלם ממנה. לכן, דה ז'ה ווה היא לא בעיית זיכרון.

איך אפשר לחקור דה ז'ה וו?

חוקרים דה ז'ה וו בשתי צורות מחקר עיקריות:

1. מחקר תצפיתי- במחקרים מסוג זה חוקרים מתבוננים בתופעה ומנסים להסיק מסקנות עליה ללא התערבות חיצונית. כשמדענים חוקרים דה ז'ה וו בצורה זו הם מודדים מאפיינים של חוויית הדה ז'ה וו: תדירות, תנאים, מי חווה אותה ועוד. לאחר מכן, החוקרים מחפשים את התבניות והקשרים בין התוצאות שקיבלו. ממחקרים אלה גילינו שאנשים צעירים חווים יותר חוויות דה ז’ה וו מאשר אנשים מבוגרים.

2. במחקר ניסויי- במחקרים מסוג זה החוקרים מתערבים התערבות חיצונית על מנת לייצר תנאים מסוימים אותם הם רוצים לחקור. במחקרים שחקרו את תופעת הדה ז'ה וו ניסו החוקרים לעורר חוויות דה ז'ה וו אצל הנבדקים. באחת הדרכים, החליטו החוקרים לנסות לעורר חוויית דה ז'ה וו באמצעות התזת מים חמים לתוך האוזניים של הנבדקים! הרעיון מאחורי מחקר ניסויי הוא שאם אנחנו יכולים למצוא מה גורם לדה ז’ה וו אנו עשויים להצליח להבין טוב יותר את תהליכי המחשבה אשר מעוררים תופעה זו.

מחקרים ניסויים של דה ז'ה וו הם משמעותיים, אך הם קשים לביצוע. אנחנו יודעים מהרבה ניסויים שנעשו בעשור האחרון שדי פשוט לגרום לאנשים להגיד שהם חוו דה ז’ה וו כחלק מניסוי .לעיתים קרובות אי אפשר להיות בטוחים אם האנשים באמת חוו דה ז’ה וו, או שהם רק אומרים זאת. הבעיה היא שאנשים שמשתתפים בניסויים רוצים בדרך כלל לספק לחוקר את התשובה ה“נכונה“.

מה גורם לדה ז’ה וו?

זו שאלה חשובה ומשמעותית, אולם אנחנו עדיין לא יודעים לגמרי. אנחנו יכולים לקבל מגוון רמזים מקבוצות של אנשים שמדווחות על יותר חוויות דה ז’ה וו מקבוצות אחרות. אחת מהקבוצות האלה כוללת אנשים בעלי "אפילפסיה של האונה הרקתית". אפילפסיה היא תופעה הגורמת לתאים במוח לשלוח אותות חשמליים בלתי נשלטים שמשפיעים על כל התאים שבסביבתם, ולעיתים אפילו על כל שאר התאים במוח. אפשר לדמות את האותות החשמליים הנעים בהתקף אפילפסיה כמו דומינו- כל תא "מפיל" את התא שאחריו. כך, נוצר מצב שנקרא "התקף" או "פרכוס", והוא יכול לגרום לאנשים עם אפילפסיה לאבד לזמן קצר את השליטה על מחשבותיהם או על תנועות גופם. אצל אנשים עם אפילפסיה של האונה הרקתית אנחנו יודעים שההתקפים מתחילים באונה הרקתית. האונה הרקתית היא אזור במוח שנמצא בתוך הגולגולת, בקו האוזניים, האונה הרקתית חשובה עבור יצירה של זיכרונות ושחזור זיכרונות.

עובדה קריטית עבור חוקרי דה ז’ה וו היא שאנשים בעלי אפילפסיה של האונה הרקתית מדווחים לעיתים קרובות על חוויית דה ז’ה וו בדיוק לפני תחילת התקף אפילפטי. מכאן ניתן להסיק שדה ז’ה וו ככל הנראה קשור לאונה הרקתית של המוח. אצל אנשים שאין להם אפילפסיה, דה ז’ה וו יכול להיות סוג של התקף קטן באונה הרקתית שלא גורם לשום בעיה אחרת, מאחר שהוא עוצר לפני שהוא יוצא מכלל שליטה. דבר זה מתקשר חזרה לרעיון שדה ז’ה וו עשוי להיגרם על ידי תחושה חזקה של היכרות. תחושת ההיכרות קשורה לפעילות החשמלית של תאי עצב (תאים במוח) באונה הרקתית, אולם אזור אחר במוח מזהה אותה ומתעלם ממנה. זהו אזור אשר בודק אם כל האותות שמגיעים אליו הגיוניים. האזור הזה במוח, אשר מבצע את הבדיקה, ממוקם ככל הנראה באונה המצחית אשר נמצאת בדיוק מעל לקו העיניים (צבועה באדום בתמונה של האונות). אנחנו יודעים שלאונה המצחית יש חלק מרכזי בתהליכים של קבלת החלטות.

בסך הכל, דה ז’ה וו זו חוויה מיוחדת ומעניינת שבה משהו מרגיש מאוד מוכר, כאשר אנחנו יודעים שהוא לא אמור להרגיש כל כך מוכר. החוויה הזו חשובה כיוון שהיא מראה לנו שזיכרון של אירוע מתרחש בכמה שלבים שחלקם יכולים להשתבש. אנשים צעירים חווים דה ז’ה וו בתדירות הגבוהה ביותר וזה עשוי להיות סימן לכך שאנשים צעירים טובים מאוד בזיהוי מתי המוח שלהם מאותת להם שהדברים מוכרים יותר ממה שהם צריכים להיות. קשה מאוד לבצע ניסויים שבהם יוצרים במכוון את החוויה של דה ז’ה וו אצל אנשים, ועדיין אנחנו לא יודעים מה בעצם גורם לתופעה, אולם זה מה שהופך אותה לנושא מעניין מאוד למחקר עבור מדענים.