כשאנחנו חושבים על ראש השנה, הדבר הראשון שעולה לראש זה החופש, השופר או התפוח בדבש. אבל לראש השנה יש כל כך יותר היסטוריה מזה! למה בעצם תוקעים בשופר? אילו עוד מנהגים היו? עוד בהמשך הכתבה.
את החגים שלנו אפשר לסכם אותם ככה: רצו להרוג אותנו, לא הצליחו, בואו לאכול. אך ראש השנה הוא לא חג כזה. במקורו הוא אפילו לא ציין את תחילת השנה - זה היה התפקיד של פסח. אבל עבורנו בהווה, ראש השנה הוא חג של התחלה, של התחדשות ושינוי. השינוי במעמדו של החג ככל הנראה החל במהלך גלות בבל שכן אז התקבלו שמות החודשים הבבלים ללוח העברי. פירוש שם החודש 'תשרי' הוא התחלה בבבלית.
מי שהולך לבית הכנסת במהלך החודש של החגים בפסח נהנה מתקיעת השופר, אבל למה בעצם תוקעים בשופר בחג ומה משמעות התקיעה?
השופר שימש בימי המקרא לציון טקס חגיגי, לצורך כינוס העם, לסימון תחילת המסע, לאזעקה למלחמה ובניגוד לכך גם לקריאה בעת שמחה. ראש השנה הוא מועד שהוא גם שמח וגם מפחיד. שמח משום שהחג מסמל את תחילת השנה העברית אבל הוא גם אחת התחנות האחרונות לפני פסק הדין ביום כיפור.
לתקיעה יש משמעות נוספת, והיא לקרוא לאלוהים ולעורר את תשומת ליבו. השופר עשוי מקרן האיל ותפקידה להזכיר את עקדת יצחק בה אברהם גילה נכונות להקריב את האהוב עליו מכל, בנו היחידי למען ה' עד שמלאך ה' עצר אותו בעזרת תקיעת שופר. מטרת אזכור עקדת יצחק היא להזכיר לנו את רמת המסירות כלפי ה' אליה אנחנו שואפים. תקיעת השופר מסמלת את המשך התפילה המאפשרת לאדם להביע מעצמו רגשות שהן מעבר מילים.
מנהג נוסף הוא מנהג התשליך. עיקרון נוסף שמתקיים בראש השנה הוא עקרון "חוק שימור החטא" שהוא הרעיון לדחות את הגמול על החטא אבל לא להעלים אותו, ושאותו חטא יחזור וירדוף את החוטא או צאצאיו. מנהג זה תועד לראשונה בקהילות גרמניה בימי הביניים המאוחרים, בספר מנהגים מן המאה הארבע עשרה. המהרי"ל (רבי יעקב הלוי בן משה מולין) מתחיל עם תיאור המנהג ומוצא לו סמך אגדה עתיקה על עקדת יצחק, כמו בתקיעת שופר. מנהג עצמו נהוג לזרוק אוכל לדגים, אבל למה? בספרות רואים בכך סמל להשלכת החטאים, אבל מהרי"ל עצמו לא מתרשם מהסבר זה. ובאמת לשם הדגמת ההיפטרות מן החטא די היה בניעור הכיסים וכיוצא בזה. בימים האלו, הטקס היה יומיומי, ורק מאוחר יותר הפך והוגבל לראש השנה בלבד. אבל אל תתנו לדבר זה להטעות בכם. בגלל שמאחורי הטקס התמים הזה יש בעיה חמורה: את מנהג התשליך באשכנז מתארים לא רק יהודים, אלא גם נוצרים המביטים בהם.
הרב יוסף יצחק פריימן, חוקר דת בימינו, הביא בעבודתו כמה ציטוטים כאלה שמלמדים אותנו לא רק על הטקס, אלא גם על המשמעויות שנתלו בו. הצופים הנוצריים התעקשו שהיהודיים עורכים את הטקס כדי להשליך את החטאים למים, אל הדגים. אפשר להרחיב שהדת העממית וטקסיה באשכנז, אבל נראה שהדברים עתיקים הרבה יותר. המפתח להבנתם נמצא בפסוקים שקוראים בשעת טקס התשליך, כפי שמעידים כל הכותבים דלעיל. הפסוקים לקוחים מסוף ספר מיכה, והם נקשרו לימי התשובה לפני מנהג התשליך.
לפיכך עולות השאלות: האם יש דרך לנקות את החטא לגמרי, ולא רק לדחות אותו באופן זמני? האם יש דרך להיפטר ממנו? לא. אנחנו צריכים ללמוד להתמודד עם החטאים שלנו, ולקבל אותם כחלק מאיתנו.
ראש השנה הוא חג עם היסטוריה עשירה מאוד, עם משלל רחב של מנהגים אחרים ומעניינים. אז בואו נאכל את התפוח בדבש ושתהיה לכולנו שנה טובה!
*בכתיבת המאמר נעזרתי בספרו של ישי רוזן צבי: ההיסטוריה הסודית של חגי ישראל.