פשרות או לא להיות: יריב לוין והמהפכה המשפטיתטור דעה

השר המשפטים יריב לוין מציג עמדות מתפשרות של אדם המעוניין בהסכמות רחבות אך למעשה היא חלק מהטקטיקה לקידום המהפכה המשפטית? להלן סקירה של המצב. 

הלם ציבורי: ההכרזה של יריב לוין והפער בין מילים למעשים

הצהרתו של שר המשפטים יריב לוין בינואר 2023 על המהפכה המשפטית טלטלה את מדינת ישראל. ההבטחה לשינוי דרסטי במערכת המשפט עוררה סערה חסרת תקדים, אשר הפכה במהרה למחאות רחבות היקף ברחבי המדינה. הציבור הישראלי יצא לרחובות בהפגנות שטרם נראו בהיקפן, עם מאות אלפי משתתפים ששבתו, חסמו כבישים ואף מחו מול הכנסת. לוין טען כי מדובר ברפורמה שנועדה להחזיר את "שלטון העם", אך בפועל המהלך כלל ביטול מנגנוני האיזון והבלמים של מערכת המשפט, מהלך שנתפס בעיני רבים כניסיון להחליש את בג"ץ ולהעניק כוח מוחלט לממשלה.

עם זאת, רק לפני כחודש, לוין וגדעון סער יצאו בהצהרה חדשה המנסה להציג גישה מתונה יותר – אך זו אינה אלא מצג שווא. הציבור הישראלי כבר חווה על בשרו כיצד ההצהרות של לוין נראות כפשרה, אך בפועל משמשות ככלי לקידום אותן מטרות ישנות – ריסוק מערכת המשפט הישראלית. סער, שבעבר נמנה עם המתנגדים החריפים לרפורמה, מצא עצמו כמי שחובר ללוין ומנסה לאזן את המהלך, אך ללא הצלחה אמיתית. הציבור, שכבר התרגל לכך שפוליטיקאים משנים את דעתם לפי הצורך, אינו ממהר להשתכנע.

מהפכה במסווה: אותה אג'נדה, מילים אחרות

הציבור הישראלי חווה מציאות בלתי נתפשת – בעוד מדינת ישראל מתמודדת עם ההשלכות הכואבות של מלחמה מתמשכת, לוין אינו מרפה מהמאבק המשפטי. במצב שבו עשרות חטופים עדיין נמצאים בשבי, והמדינה מתמודדת עם משבר כלכלי וביטחוני חריף, שר המשפטים אינו מוכן לשים את הרפורמה בצד, אלא ממשיך בניסיונותיו להעביר חוקים שיחזקו את כוחו של השלטון.

ממשלת ישראל אמנם עוסקת בהחזרת חטופים ובניהול הלחימה, אך מאחורי הקלעים ממשיך לוין לפעול כדי להחליש את מערכת המשפט. כך למשל, הוא מנסה שוב ושוב לקדם חוק שיאפשר לממשלה לשלוט במינוי שופטים באופן כמעט מוחלט – חוק שכבר נפסל בעבר בעקבות המחאות הציבוריות. הצעות החוק שנדחו בעבר חוזרות לזירה הציבורית באצטלה חדשה, בשיתוף פעולה עם גורמים כמו גדעון סער, אשר בעבר הציג עמדות ממלכתיות יותר.

במקום לעסוק באיחוי הקרעים בעם, לוין שב ומשתמש באותם כלים כדי לממש את חזונו הפוליטי. דוגמה לכך היא סירובו להיפגש עם נציגי האופוזיציה כדי לדון באמת בפשרה אמיתית. במקום זאת, הוא מציע הסכמות לכאורה – אך מתעקש על עקרונות שיהפכו את מערכת המשפט לכפופה לחלוטין לממשלה.

שילובו של גדעון סער וחיבורו ליריב לוין

הקשר ההולך ומתהדק בין לוין לגדעון סער (שר החוץ החדש) הוא דוגמה נוספת לחוסר האמינות הפוליטית בזירה הישראלית. סער, שבשנים האחרונות הצטייר כאחד מהלוחמים הגדולים למען שמירה על מערכת המשפט, כרת כעת ברית עם לוין, תוך שהוא מאפשר את המשך תהליך החלשת המערכת.

סער, שהקים את "תקווה חדשה" במטרה להוות אלטרנטיבה שלטונית לממשלת נתניהו, הבטיח כי לא ייתן יד לפגיעה במערכת המשפט. עם זאת, מאז שחזר לקואליציה, התקרב ללוין ואף תמך במהלכים שונים לריסוק בג"ץ, מה שהוביל לאכזבה גדולה בקרב מצביעיו. המהלך מעלה שאלות קשות לגבי יושרו הפוליטי של סער והאם מטרתו היא באמת לשמור על הדמוקרטיה, או שמא מדובר בתרגיל פוליטי נוסף. 

מהצד של לוין, כביכול חיבורו לסער מראה לציבור על כך שהוא מנסה להשיג הסכמות רחבות ופשרות אבל במעשיו הוא משתמש בסער אך ורק כדי לאשר את המעשים שנקט לריסוק בתי המשפט.

המאבק נגד היועצת המשפטית לממשלה

לוין לא עוצר רק במערכת המשפט הכללית – הוא תוקף אישית את היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה, תוך שהוא מנסה לערער את סמכותה ולהציגה כמי שמונעת מהממשלה למשול.

מאז מינויה של בהרב-מיארה, לוין ושרים נוספים בממשלה פועלים נגדה באופן חסר תקדים. אחת הדוגמאות לכך היא המתקפה הפומבית עליה לאחר שסירבה לאשר יוזמות חקיקה בעייתיות, כגון חוקי פסקת ההתגברות ורפורמות במינוי יועצים משפטיים. בנוסף, לוין עצמו ניסה בעבר לקדם מהלך להדחתה, בטענה כי היא מייצגת את מערכת המשפט ולא את הממשלה. מדובר בגישה מסוכנת המובילה לפגיעה באמון הציבור במוסדות המדינה.

(לוין וסער בסרטון שבו הם מציגים כביכול פשרה בנושא המהפכה המשפטית) 

שופט עליון? לא אם זה תלוי ביריב לוין

נושא נוסף שמבליט את חוסר נכונותו של לוין לפשרות הוא התנהלותו סביב מינוי נשיא בית המשפט העליון הבא. השופט יצחק עמית, אשר היה המועמד הטבעי לתפקיד, ניצב בפני התנגדות חריפה מצד לוין, אשר נמנע מלהיכנס את הוועדה למינוי שופטים בדיוק למטרה זו. בכך, לוין לא רק מפר את הנוהג הדמוקרטי המקובל, אלא יוצר תקדים מסוכן שבו הממשלה יכולה לשתק את המערכת המשפטית כולה רק משום שאינה שבעת רצון מהמועמדים לתפקידים בכירים.

ההתנהלות הבוטה של יריב לוין

יריב לוין ידוע בסגנונו החריף ובאמירותיו הבלתי מתפשרות. אך לא מדובר רק בתקיפות מילוליות – מדובר בהתנהגות תוקפנית המופנית כלפי כל מי שאינו מסכים איתו. דוגמאות לכך ניתן לראות בהשתלחויות שלו במפגינים נגד הרפורמה, קריאותיו כלפי בכירי מערכת המשפט, ואפילו ביטויים קשים כלפי שותפים פוליטיים שלא מסכימים עם קו פעולתו.

לקראת סוף הדמוקרטיה הישראלית?

חזונו האמיתי של לוין הוא הפיכת מערכת המשפט לגוף הכפוף לחלוטין לממשלה. משמעות הדבר היא שלא תהיה עוד מערכת משפט ישראלית עצמאית שתוכל לבקר את פעולות הממשלה ולבלום צעדים בלתי דמוקרטיים. כפי שאנו עדים הממשלה הנוכחית כוללת חברי כנסת מאוד קיצוניים היכולים להעביר הצעות חוק שיפגעו בחברה הישראלית ולכן היום חשוב מתמיד לשמור על מערכת המשפט עצמאית וחזקה.

סיכום: מי שבאמת פוגע בדמוקרטיה

לוין הוא דמות מפתח במהלך חסר תקדים להפיכת ישראל לדמוקרטיה חלולה. הוא אינו פועל מתוך אחריות ממלכתית, אלא מתוך רצון לבצר את שלטונה של ממשלתו ולהפוך את מערכת המשפט לבובת הממשלה. באמירותיו לוין מצטייר כביכול כמי שרוצה אחדות, הסכמות רחבות וטוב למדינה אך לא אלו כוונותיו. לוין צבוע ושר המשפטים הכושל ביותר בהיסטוריה של מדינת ישראל. 

האם הבחירות הבאות יחזירו את המדינה למסלול דמוקרטי? הלוואי, ימים יגידו. אבל דבר אחד ברור – יריב לוין אינו מעוניין בפשרות, אלא בשליטה מוחלטת. והציבור הישראלי צריך להיות ער לכך.