אין אחד מאיתנו שלא היה ב"על האש", אם זה ביום העצמאות או בחופשות אחרות. אנחנו הישראלים אוהבים מאוד "על האש", בשבילנו אירוע המנגל הוא לא רק ארוחה של בשרים אלא גם מפגש חברתי או משפחתי מגבש עם אווירה טובה וריחות טעימים שהוא חלק כמעט בלתי נפרד מהישראליות שלנו. אז היכן נוכל למצוא את ה"על האש" אם לא בישראל? וכיצד הפך המנגל למנהג ישראלי נפוץ כל-כך? כל זאת בכתבה. – עדי רוזנשטיין
קצת על המנגל: מנגל, גריל או אסכלה הוא מתקן עליו צולים אוכל. המתקן כולל רשת מתכת הנקראת אסכלה (אותה משמנים באמצעות בצל), המונחת מעל מקור חום ישיר. במנגל הקלאסי והפשוט, מקור החום הוא גחלים, לעומת מנגלים מודרניים, הצולים באמצעות חשמל או גז. ישנם גם מנגלים סולאריים, הם נדירים יותר מהשאר והם עושים שימוש באנרגיית השמש לצורך החימום. בתהליך צליית הבשר נהוג להשתמש ב"נפנף" שהוא קרטון מאולתר או אביזר מפלסטיק המשמש לליבוי האש והלהטת הגחלים על ידי הגברת אספקת החמצן לאש.
מנהג ה"על האש" מקובל ברחבי העולם במדינות שונות. באמריקה המנהג של צליית אוכל על גבי רשת מכונה "ברביקיו"- שם שהתקבל בשפות רבות, בארגנטינה השם המקובל הוא "אסאדו", בדרום אפריקה "בראי" ובקרב ישראלים יוצאי עיראק מנהג זה מכונה "ג'אפוף". אסאדו: בניגוד למה שאנחנו חושבים, אסאדו הוא לא שם של נתח בשר מסויים אלא מושג בספרדית המתאר שיטת צליית בשר על הגריל. אסאדו נפוץ באזור פמפס בדרום אמריקה והוא מאכל מסורתי בארגנטינה, אורוגוואי, פרגוואי, צ'ילה והמדינות הדרומיות של ברזיל שבהן נקרא האסאדו "צ'ורסקו" והוא מיוחד בתיבולו הברזילאי ונצלה על שיפוד.
ההיסטוריה של המנגל הישראלי:
בשנת 1908 ניטע היער הראשון- יער הרצל בבן שמן על אדמות קק"ל שיהפוך ברבות השנים לאתר הפיקניק והמנגל הפופולרי ביותר בישראל. בשנים שעד קום המדינה המשיכה קק"ל לטעת יערות, פעולה זו נקשרה באידיאל של גאולת הקרקע והבילוי ביערות נתפס בעיני הציבור כמעשה ציוני. במהלך שנות השישים, בעקבות חשיפה לסרטים אמריקאים וצרפתים הוטמע המושג פיקניק וערכיו בקרב המטיילים הישראלים. בנוסף לכך, בשנות השישים הוצגו למטיילים הישראלים שמורות הטבע שהיו קונספט בילוי חדש ואפשרו לישראלים לצאת לפיקניק בחיק הטבע בצורה מסודרת. עד אמצע שנות השישים, קטיף לא מבוקר של פרחי בר היה חלק בלתי נפרד מהשהות בטבע עד שחוקק החוק להגנת פרחי הבר. החסך שנוצר בעקבות החוק מולא על ידי המנגל והגזלן.
הגזלן- מזנון נייד החונה בסמוך לאתרי טבע המנצל את חוסר היכולת של ההורים להתמודד מול ילדיהם ומוכר את מוצריו במחירים מופקעים.
המנגל- שורשיו טמונים עוד בימי התנ"ך במנהג להקריב קורבן ולזבוח זבח. חגי ישראל שבהם נהוג להתכנס עם המשפחה והחברים לארוחה הביאו להולדת ה"על האש" ודור הפלמ"ח הכניס את הנושא לתרבות המקומית דרך הקומזיצים המיתולוגים שלו.
כאשר נפתחו דרכי הגישה ליערות ולפארקים הגיעו אליהם ישראלים רבים ומקומות בילוי אלה הפכו נוחים יותר ויותר לעשיית "על האש". במקומות אלה הותקנו ספסלים, שולחנות, פחי אשפה, שירותים, ברזי מים, גשרים תלויים, פסלים סביבתיים וכמובן כירות האש. כל אלה הפכו את מנהג עשיית המנגל לקל יותר וכך גם לנפוץ יותר.
המנגל הוא צורת הבילוי המועדפת בקרב ישראלים רבים, המנגל לא דורש תירוץ לקיומו, אין צורך למצוא סיבה למפגש זה ולדעתי הספונטניות שלו זה הדבר שמייחד אותו משאר המפגשים החברתיים והופך אותו לכל- כך ישראלי. בנוסף לכך, דרך הבילוי בחיק הטבע המנגל מקשר אותנו לסביבה ולארץ ולצערנו גם משאיר אחריו עקבות של לכלוך וזיהום בטבע. אז אם אתם מתכננים לצאת לעשות "על האש" עם משפחה או חברים, תבלו בנעימים ורק תדאגו להשאיר את הסביבה נקייה כשאתם מסיימים.