ממשלת ישראל חתמה על עסקת חילופי חטופים עם חמאס, עסקה הדומה באופן כמעט מוחלט להצעה שהוצגה לפני חצי שנה על ידי ממשל ביידן – אך נדחתה אז. כעת, עם כניסתו של טראמפ לבית הלבן, העסקה קודמה במהירות. האם ההחלטה הישראלית משקפת שינוי מדיניות, או שמא מדובר בתגובה ללחצים חיצוניים?
שובם של החטופים – הסיפור שמאחורי העסקה
לאחר חצי שנה של דיונים ממושכים, מדינת ישראל חתמה על עסקת חילופי חטופים עם חמאס, במסגרתה שוחררו 33 חטופים בתמורה לאסירים ביטחוניים. עבור משפחות החטופים, זהו רגע של הקלה עצומה, אך לא ניתן להתעלם מהעובדה שהעסקה הנוכחית כמעט זהה להצעה שהוצעה על ידי ממשל ביידן לפני שישה חודשים. אז, ההצעה נדחתה על ידי ממשלת ישראל, שראתה בה פשרה מסוכנת ולא הכרחית. אך עם כניסתו של טראמפ לבית הלבן, ההסכם נחתם במהירות יוצאת דופן. האם הסיבה לכך נעוצה במדיניות חדשה או בהשפעתו של ממשל טראמפ?
ביידן מול טראמפ – הבדלים בגישה למדיניות חוץ
ביידן, כנשיא הדוגל בדיפלומטיה רב-צדדית, ניסה להגיע להסכם בדרכי משא ומתן שקטות, תוך הסתמכות על מתווכים אזוריים כמו מצרים וקטאר. ממשלו פעל מאחורי הקלעים, ניסה לגבש תמיכה בינלאומית והפעיל לחץ כלכלי על חמאס כדי להביא להסכמה. מנגד, טראמפ ידוע בגישתו התקיפה והבלתי מתפשרת, והוא הציב אולטימטום לישראל – לקדם את העסקה באופן מיידי או להתמודד עם השלכות מדיניות וכלכליות. כתוצאה מכך, העסקה קודמה תוך ימים ספורים בלבד, ללא עיכובים או דיונים ארוכים כפי שקרה בתקופת ביידן. האם ההחלטה המהירה נבעה מחשש מהשלכות אמריקאיות, או שמא הממשלה פשוט נענתה לגישה שהיא מזהה ככוחנית?
התנהלות מול חמאס – גישות מנוגדות של נשיאי ארה"ב
כדי להבין טוב יותר את הפער בין הגישות, יש לבחון את הדרך בה פעלו ביידן וטראמפ מול חמאס במהלך כהונותיהם. ממשל ביידן ביקש להימנע מעימות ישיר, קידם הסכמות שיאפשרו הפחתת מתיחות וראה במדיניות הכלכלית כלי לחץ מרכזי. דוגמה לכך היא תמיכתו בסיוע כלכלי לפלסטינים כחלק מאסטרטגיה לטווח ארוך, מתוך אמונה שתמריצים כלכליים יכולים לצמצם את כוחו של חמאס.
לעומת זאת, טראמפ נקט במדיניות תקיפה יותר על ידי כך שהוא איים לצמצם באופן דרמטי את הסיוע לרשות הפלסטינית, לחץ על מדינות ערביות להתרחק מחמאס ובאמירותיו העניק לישראל חופש פעולה נרחב יותר בעזה. בתקופתו, התקיפות הישראליות על מטרות חמאס היו תכופות יותר, והמסר שהועבר היה ברור – חמאס לא יקבל ויתורים ללא הפעלת לחץ צבאי. על רקע זה, ניתן להבין מדוע ממשלת ישראל בחרה לשתף פעולה עם טראמפ מהר יותר מאשר עם ביידן. האם הגישה התקיפה באמת הייתה הגורם שהביא להסכם?
החלטת ישראל – תוצאה של לחץ חיצוני או שינוי מדיניות?
כאשר ממשלת ישראל בחרה לדחות את העסקה בתקופת ביידן, היא הציגה זאת כהחלטה עקרונית שלא להיכנע לתכתיבים בינלאומיים. אולם, כאשר טראמפ הציג בדיוק את אותה הצעה, ההסכם קיבל אור ירוק בתוך ימים ספורים בלבד. ייתכן כי מדובר ברצון הממשלה להימנע מעימות עם ממשל טראמפ, שאינו מהסס להפעיל סנקציות ולנקוט צעדים נגד מדינות שאינן פועלות בהתאם לאינטרסים שלו. לחלופין, ייתכן כי ממשלת ישראל זקוקה להישג מדיני, ורואה בעסקה דרך לשפר את מעמדה הפוליטי. האם ההחלטה התקבלה ממניעים ענייניים או שהופעלה על ישראל השפעה משמעותית מבחוץ?
העסקה וההשפעה על הציבור הישראלי
בקרב הציבור הישראלי, עסקת החטופים מעוררת תגובות מעורבות. מצד אחד, ישנה תחושת שמחה על שובם של החטופים, והקלה גדולה עבור המשפחות שהמתינו לרגע הזה חודשים ארוכים. מצד שני, הידיעה שהעסקה הייתה על השולחן עוד בתקופת ביידן מעלה תהיות בנוגע לשיקולים שהובילו לעיכוב. ישנם אזרחים שמרגישים שהתהליך הפוליטי השפיע על קבלת ההחלטות יותר מהאינטרס הלאומי. האם הידיעה כי ניתן היה להגיע לתוצאה זהה לפני חצי שנה תפגע באמון הציבור בממשלה?
מה ניתן ללמוד מהמקרה?
סיפור העסקה מעלה תהיות בנוגע לדרכה של ישראל בהתמודדות עם טרור. ההיסטוריה מלמדת כי לעיתים נדרשים צעדים כוחניים כדי להביא להישגים מדיניים, אך השאלה היא האם הפתרון טמון רק בכך. מדינות רבות מתמודדות עם איומי טרור בדרכים שונות, ולעיתים שילוב בין כוח לדיפלומטיה מוביל לתוצאות טובות יותר. במקרה זה, ישראל בחרה לדחות עסקה מסוימת כשזו הוצעה על ידי ממשל אחד, אך קיבלה אותה במהירות כשהוצעה על ידי ממשל אחר. האם מדובר במקרה נקודתי או במגמה כללית של התנהלות מול מדינות כוחניות?
השלכות עתידיות – כיצד תושפע מדיניות ישראל בעסקאות עתידיות?
מעבר לשאלה המיידית בנוגע לעסקת החטופים הנוכחית, המקרה הזה מציב סוגיה רחבה יותר לגבי מדיניות ישראל בעסקאות חילופי שבויים ומשאים ומתנים דיפלומטיים בעתיד. האם ישראל תלמד מהאירוע הנוכחי ותאמץ גישה עקבית יותר שתימנע מהשפעה חיצונית כה משמעותית, או שמא היא תמשיך לקבל החלטות בהתאם לדינמיקה הפוליטית המשתנה בארה"ב? במציאות שבה כל עסקה מסוג זה נבחנת תחת עיניהן הבוחנות של בעלות בריתה של ישראל, עולה השאלה האם יש צורך במדיניות ברורה ובלתי תלויה, שתבטיח שיקולים אסטרטגיים לאומיים נטולי הטיה חיצונית. יתרה מכך, אם עסקאות מסוג זה חוזרות על עצמן, על ישראל להיערך מראש לתרחישים דומים בעתיד ולשקול האם נכון להמתין עד להתערבות חיצונית, או שמא לנהל משאים ומתנים בעצמה, בתנאים נוחים יותר.
סיכום – האם מדיניות ישראל משתנה בהתאם לזהות הנשיא האמריקאי?
עסקת החטופים ממחישה כיצד המדיניות הישראלית מושפעת באופן ישיר מהדינמיקה הפוליטית בארה"ב. ההבדלים בין ממשלי ביידן וטראמפ אינם רק סגנוניים, אלא מכתיבים את התנהלותה של ישראל בשאלות אסטרטגיות מהותיות. בין אם מדובר בשיקולים פוליטיים פנימיים ובין אם מדובר בלחצים חיצוניים, נראה כי ישראל לא קיבלה את ההחלטה מתוך ואקום, אלא מתוך קריאת המפה הבינלאומית והזירה הפוליטית האמריקאית. העסקה שנחתמה כעת מעלה שאלות בנוגע להתמודדות של ישראל עם משברים עתידיים – האם גם בעתיד החלטות מסוג זה יושפעו בעיקר מזהות השלטון בארה"ב?
Commentaires