בכלל היסטוריית המדינה, ראשי ממשלת ישראל עמדו בפני אתגרים עצומים לא רק בזירה הפוליטית, אלא גם בתחום הבריאותי. רבים מהם סבלו ממחלות קשות שהשפיעו על חייהם האישיים ועל תפקודם הציבורי. מהדיכאון של מנחם בגין, דרך מחלת הסרטן של גולדה מאיר ומשה שרת, ועד בעיות הלב והדם של אריאל שרון – ההיסטוריה הרפואית של ראשי הממשלה מעלה שאלות על העומסים הפיזיים והנפשיים הכרוכים בתפקיד הרם. בכתבה זו אסקור את המחלות שמהן סבלו כמה מראשי ממשלת ישראל והשפעתן על כהונתם.
מנחם בגין, ראש ממשלת ישראל השישי, נודע כאדם כריזמטי ולוחם עיקש, אך מאחורי החזות הנחושה הסתתר אדם שסבל מהתמודדות נפשית קשה. לאורך כל חייו, בגין התמודד עם לחצים עצומים – החל מהשנים שבהן פעל כמפקד באצ"ל, דרך כהונתו כמנהיג אופוזיציה תקיף במשך שנים רבות, ועד הגעתו לראשות הממשלה לאחר המהפך של 1977.
עם זאת, מלחמת לבנון הראשונה בשנת 1982 הייתה הנקודה שבה החל משברו האישי להחמיר. המלחמה, שהתגלגלה למבצע ארוך ומורכב, עוררה ביקורת ציבורית רחבה, במיוחד לאחר טבח סברה ושתילה, אשר פגעו קשות במעמדו הציבורי. בגין, שהיה רגיש במיוחד לחיי חיילי צה"ל, לקח את האבידות הכבדות באופן אישי. האשמות שהופנו כלפיו והתחושה כי המלחמה יצאה מכלל שליטה הובילו להתדרדרות במצבו הנפשי.
בתוך כל זה, פטירתה של רעייתו האהובה עליזה בגין ב-1982 היוותה עבורו מכה נוספת. במשך עשרות שנים,
עליזה הייתה עוגן רגשי ושותפה קרובה לכל החלטותיו. עם מותה, בגין נכנס למצב של אבל עמוק, והחל
להתרחק מן החיים הציבוריים. הוא הסתגר בביתו, מיעט להופיע בציבור, וסירב להשתתף באירועים רשמיים.
בשנת 1983, תחת לחץ פוליטי כבד ומצב בריאותי ונפשי רעוע, הוא החליט לפרוש מראשות הממשלה. מאז פרישתו ועד יום מותו בשנת 1992, בגין חי חיי בדידות מוחלטת, כמעט ללא מגע עם העולם החיצון. הוא חדל מלהעניק ראיונות, התרחק מהתקשורת, והעדיף להישאר בביתו, לעיתים קרובות שוקע בזיכרונותיו. הדיכאון המשיך ללוותו עד ימיו האחרונים, כאשר הוא נפטר בגיל 78.
גולדה מאיר, האישה הראשונה (והיחידה עד כה) שכיהנה כראש ממשלת ישראל, הייתה ידועה כאשת ברזל. אך מאחורי הדימוי הזה הסתתרה מציאות רפואית קשה. גולדה אובחנה כחולת סרטן כבר במהלך כהונתה כשרת חוץ, אך היא בחרה להסתיר זאת מהציבור הרחב, כולל ממקורביה הפוליטיים.
במהלך כהונתה כראש ממשלה בין 1969 ל-1974, מחלת הסרטן המשיכה להשפיע עליה. היא התמודדה עם טיפולים רפואיים תוך שהיא ממשיכה לנהל את המדינה, לעיתים תוך סבל פיזי ניכר. מאיר נאלצה להתמודד עם תשישות קשה וכאבים שנגרמו בשל מחלתה, אך היא סירבה להוריד מהעומס או לקחת פסק זמן מהניהול המדיני. אחת התקופות הקשות ביותר עבורה הייתה מלחמת יום הכיפורים בשנת 1973, אירוע טראומטי עבור מדינת ישראל ועבורה אישית. ההתמודדות עם המלחמה, תחושת הכישלון במודיעין הצבאי, והאחריות הכבדה על חיי חיילי המדינה, השפיעו עליה עמוקות. יש הטוענים כי התקופה הזו תרמה להידרדרות נוספת במצבה הבריאותי.
לאחר פרישתה מתפקיד ראש הממשלה בשנת 1974, בריאותה החלה להתדרדר במהירות. הטיפולים שעברה לא הצליחו לעצור את מחלת הסרטן, והיא נחלשה משמעותית. בשנותיה האחרונות סבלה מתשישות גופנית אך עדיין גילתה עניין במתרחש במדינה. לבסוף, ב-8 בדצמבר 1978, גולדה מאיר נפטרה מסיבוכי מחלת הסרטן.
אריאל שרון היה לוחם, מצביא ומנהיג שנחשב לאחד מהדמויות המשפיעות ביותר בפוליטיקה הישראלית. אך למרות דמותו החזקה, בריאותו הייתה שברירית. שרון סבל במשך שנים מבעיות בכלי הדם ובלב, ייתכן שהן נבעו מהמשקל העודף שאפיין אותו לאורך השנים ואורח החיים התובעני שלו. כבר בשנות ה-90 החלו להתגלות אצלו בעיות בלב, אך הוא המשיך בעבודתו ללא הפרעה.
בשנת 2005, לאחר שביצע את תוכנית ההתנתקות מעזה, חווה שבץ מוחי ראשון. על אף זאת, הוא המשיך לכהן בתפקידו ואף היה צפוי לנצח בבחירות הבאות. בינואר 2006, זמן קצר לפני הבחירות, לקה בשבץ מוחי נוסף, הפעם חמור הרבה יותר. השבץ גרם לדימום מוחי קשה שהותיר אותו בתרדמת, שממנה לא התאושש. מצבו הרפואי החמיר בהדרגה, והוא נותר מאושפז במצב של חוסר הכרה במשך שמונה שנים.
במשך תקופת התרדמת, מצבו היה נושא מתמשך של דיונים רפואיים וציבוריים, כאשר הרופאים עשו מאמצים רבים לשמור על חייו. משפחתו התמודדה עם החלטות קשות בנוגע להמשך הטיפול בו, ונשמעו דעות שונות בציבור על השפעת מצבו הבריאותי על המורשת שהותיר אחריו. בסופו של דבר, אריאל שרון נפטר בשנת 2014 כתוצאה מסיבוכים בריאותיים נוספים שנבעו ממצבו הממושך.
דוד בן-גוריון, מייסד מדינת ישראל וראש ממשלתה הראשון, חי חיים ארוכים, אך גם הוא לא היה חף מבעיות בריאותיות. בשנותיו האחרונות סבל ממספר בעיות רפואיות, בין היתר מחולשה גופנית משמעותית, בעיות בכלי הדם, ולפי דיווחים מסוימים אף ממחלת הפרקינסון. המחלה, אשר פוגעת בתפקוד המוטורי וגורמת לרעידות, קשיי הליכה ונוקשות שרירים, ככל הנראה השפיעה עליו במיוחד בתקופותיו האחרונות.
למרות התדרדרות מצבו הגופני, בן-גוריון לא חדל מלעסוק בענייני המדינה והמחשבה. הוא המשיך לכתוב, להרצות ולפגוש תלמידים וחוקרים אשר הגיעו לביתו בשדה בוקר, מתוך תחושת שליחות ועניין אינטלקטואלי בלתי נגמר. בשנותיו האחרונות, נראה כי בריאותו המדרדרת הגבילה את תנועתו ואת יכולתו להופיע בציבור בתדירות גבוהה, אך הוא המשיך לגלות עניין עמוק במתרחש במדינה. מותו של בן-גוריון בשנת 1973 סימן את סיום עידן המנהיג המייסד. למרות חולשתו הפיזית, רוחו נותרה איתנה עד ימיו האחרונים, כאשר המשיך להגות, להתעניין ולתרום לרעיונות שעיצבו את דמותה של מדינת ישראל.
משה שרת, ראש ממשלת ישראל השני, שירת בתפקידו בין השנים 1954-1955, אך גם לאחר מכן המשיך להיות פעיל בזירה הפוליטית. הוא היה ידוע כאיש תרבותי ומחושב, אך חייו נקטעו בעקבות מחלת הסרטן. לאחר מספר שנים של התמודדות, הוא נפטר בשנת 1965. מחלתו נותרה ידועה פחות לציבור הרחב, אולי בשל העובדה ששרת לא היה דמות שנויה במחלוקת כמו מנהיגים אחרים.
לסיכום, המחלות של ראשי ממשלת ישראל מדגישות את הלחץ העצום המלווה את כהונתם. האחריות הכבדה, המשברים הלאומיים והלחצים הפוליטיים כנראה תרמו להחמרת מצבם הבריאותי. דיכאון, סרטן ובעיות בלב ובדם – כל אלו מלמדים עד כמה קשה היה (ועדיין קשה) לכהן בתפקיד כה תובעני. לצד הישגיהם הפוליטיים, ראוי לזכור גם את המחיר האישי ששילמו על שירותם למדינה.
Comments