להיות עם חופשי: על התלות של ישראל בטראמפ וארה"ב

מאז קום המדינה, ישראל נהנית מברית אסטרטגית עם ארצות הברית, שנחשבת לבת הברית החשובה ביותר שלה. ארה"ב סיפקה לישראל סיוע ביטחוני, תמיכה מדינית וגב מדיני בזירה הבינלאומית, גם ברגעים הקשים ביותר. עם זאת, ההתפתחויות האחרונות במדיניות האמריקאית – ובמיוחד זו של ממשל טראמפ החדש – מצביעות על שינוי מדאיג בגישה האמריקאית כלפי ישראל. מדיניות לא אמינה, שעיקר האינטרסים שלה מרוכזים באינטרסים האישיים של טראמפ (כך, נגיד, בעסקה המסתמנת בין ארה"ב לערב הסעודית שעומדת לתחזק כלכלית את ארה"ב ובין השאר את הונו האישי של דונלד טראמפ). היחסים בין ישראל לארה"ב עומדים כעת בשאלה רצינית, תלותה של ישראל בארה"ב שנובעת בין השאר, מהתמיכה הגבית שסיפקה ארה"ב לישראל מאז ימיה הראשונים כמדינה עלול להפוך לבעיה מרכזית, וכפרספקטיבה  בהיתחשב בתקופה זו –  בסמוך לחגיגת יום העצמאות ה77 של מדינת ישראל – העצמאות של המדינה עומדת בספק. בכתבה זו אני אסקור את חשיבות עצמאותה של מדינת ישראל כתנאי הכרחי לקיומה של המדינה ואציג את ההתפתחויות האחרונות סביב היחסים בין ישראל לארה"ב שידעו טלטלה משמעותית בימים האחרונים.

בשבועות האחרונים, חתמה ארה"ב על הסכם הפסקת אש עם המורדים החות'ים בתימן, בתיווך עומאן. ההסכם כלל התחייבות מצד החות'ים לחדול מתקיפות על מטרות אמריקאיות, בעיקר כלי שיט בים האדום, אך נעדר כל התייחסות לתקיפות החוזרות ונשנות של החות'ים על ישראל. פחות מ-48 שעות לאחר ההסכם, נורו טילים מתימן לעבר אילת. ישראל יירטה אותם, אך המסר היה ברור: ארה"ב לא דרשה את הפסקת האש כלפי ישראל כתנאי להסכם. בישראל, ההסכם התקבל בזעם. גורמים מדיניים אמרו כי מדובר ב"נטישה אמריקאית בפועל", וכי הממשל מתעלם מהמחויבות הביטחונית לישראל.

לא תמו העניינים. במקביל להסכם עם החות'ים, ממשל טראמפ מקדם הסכם גרעיני אזרחי עם ערב הסעודית. אם בעבר הותנה ההסכם בצעדים לקראת נורמליזציה עם ישראל – כפי שהיה במהלך שנת 2023 תחת ממשל ביידן, אז נדונה עסקה משולשת שבה הסעודים היו אמורים לקבל סיוע אמריקאי לפיתוח תוכנית גרעין אזרחית בתמורה להסכם נורמליזציה מדיני עם ישראל – כעת נראה כי הדרישה הזו ירדה מהשולחן. במסגרת אותם דיונים, הדגש היה על פיתוח יחסים גלויים בין ישראל לסעודיה, צעד שהיה נחשב להישג מדיני גדול עבור שני הצדדים. אך ממשל טראמפ, השואף להציג הישגים מדיניים מהירים מול הסעודים, מוכן להקריב את הדרישה הזו כדי להשלים עסקה שתזרים הון אמריקאי ותשרת אינטרסים כלכליים ופוליטיים – בראשם, כאמור, גם אינטרסים פרטיים של טראמפ עצמו.

החשש בישראל כפול: בנוסף לכך שסעודיה תזכה ביכולת טכנולוגית גרעינית, שבעתיד תוסט למטרות צבאיות, הסכמים אלה צפויים להיחתם ללא שיתוף ישראל, תוך עקיפת האינטרסים הביטחוניים והמדיניים שלה. בישראל עם כך נוצר חשש עקב ההשלכות ההרסניות שצפויות עקב המדיניות החלקלקה של טראמפ (יחד עם ההבנה שאין לסמוך עליו, כאשר רבים בישראל קיוו שטראמפ יתמוך בישראל ללא סייג ויגבה אותה בכל פעולה של ממשלו).

בתמונה: דונלד טראמפ, נשיא ארה"ב (מימין) ומוחמד בן סלמאן, יורש העצר הסעודי (משמאל).

לצד ההתפתחויות האלו, ממשיכה להישמע ביקורת חריפה על אוזלת היד של ממשלת ישראל בטיפול במשבר החטופים מעזה. מזה חודשים שיותר ממאה אזרחים ישראלים מוחזקים בידי חמאס, ולמרות לחץ ציבורי עצום, נדמה שמאמצי ההחזרה נתקעים שוב ושוב. אחת הסיבות לכך היא שינוי הגישה האמריקאית כלפי הסכסוך הישראלי-פלסטיני – גם כאן, נראה שממשל טראמפ מעוניין לסיים את המלחמה מהר, גם במחיר ויתורים ישראליים כואבים, כולל הסדרים מול חמאס, מבלי להתעקש על החזרת כל החטופים כתנאי מוקדם.

הביקורת בישראל לא מופנית רק כלפי ארה"ב – אלא גם ובעיקר כלפי ממשלת ישראל. רבים רואים בהתנהלות הממשלה כושלת וחסרת אסטרטגיה. במקום להוביל, הממשלה נגררת אחרי ארה"ב; במקום להציב תנאים ברורים, היא מגיבה בדיעבד. הכנסת נדמית כמנותקת, והקבינט המדיני־ביטחוני מתעסק בריבים פנימיים במקום לגבש מדיניות חוץ עקבית.

בקרב הקהילה הבינלאומית מתגבר הרושם שישראל איבדה את כושר ההשפעה שהיה לה בעבר. בין אם מדובר בהסכמים עם סעודיה, באיראן שמתקרבת לנשק גרעיני, או בהסכם עם החות'ים – ישראל כבר לא נתפסת כגורם שחייבים להתחשב בו. זוהי תוצאה ישירה של מדיניות שמרוכזת בפוליטיקה פנימית ולא באינטרסים הלאומיים ארוכי הטווח. הציבור בישראל שואל את עצמו שאלה פשוטה אך כואבת: האם אנחנו באמת עם חופשי? האם מדינה שגורלה נקבע בוושינגטון או בריאד, שיכולה להיות מותקפת בטילים שעה שבנות בריתה סוגרות הסכמים עם אויביה – יכולה להיחשב חופשית ועצמאית?

במובנים רבים, המשבר הנוכחי הוא הזדמנות – להתעורר. ישראל צריכה להכיר במציאות החדשה ולפעול בהתאם. זה אומר לגבש מדיניות חוץ עצמאית, להחזיר את האמון של מדינות האזור ביכולת ובשיקול הדעת שלה, ובעיקר – להציב את החזרת החטופים בראש סדר העדיפויות הלאומי. התלות בארה"ב אולי בלתי נמנעת בטווח הקצר, אך אסור שתהיה מוחלטת. עצמאות מדינית וביטחונית אינן סיסמאות ריקות – הן תנאי לקיום. הזמן להבין זאת הולך ואוזל.