יותר מידי עצמאות?: תקיפות מיניות באמצעות טכנולוגיות בינה מלאכותית

לאחרונה הולכים ומתרבים הדיווחים בכל רחבי הארץ על פגיעות מיניות של ילדים ונוער באמצעות בינה מלאכותית (AI). הפגיעות האלו באות לידי ביטוי במספר דרכים. הפצת תמונות מיניות מזויפות באמצעות אפליקציות AI היא הבולטת שבהן.

בינה מלאכותית (AI) כבר מזמן אינה מדע בדיוני. זה כבר לא מה שהיה פעם. טכנולוגיה זו הפכה בשנים האחרונות לכלי נגיש לציבור הרחב - כולל ילדים ונוער. אלא שיחד עם ההזדמנויות, הפוטנציאל וכל מה שיש ל- ai  להציע, הולכת ומתרחבת תופעה מדאיגה: שימוש בטכנולוגיה זו לביצוע פגיעות מיניות ברשת. התופעה כוללת יצירה והפצה של תמונות פורנוגרפיות מזויפות, לעיתים של קטינות, ללא ידיעתן או הסכמתן - תופעה אשר גורמת לפגיעות נפשיות עמוקות ואף נחשבת לעבירה פלילית.

איך זה עובד? – כשבינה מלאכותית פוגשת את עולם הדיפ פייק

טכנולוגיות של "דיפ פייק" מאפשרות לקחת תמונה אמיתית של אדם - לרוב תמונת פנים שנמצאת ברשתות החברתיות- ולשלב אותה בצורה אמינה במיוחד עם גוף של אדם אחר, בדרך כלל בתמונות אינטימיות או בעירום. התוצאה: תמונה שנראית מציאותית לחלוטין, אך היא מזויפת מהיסוד.

הבעיה החמורה היא קלות הגישה. בעוד שבעבר הפקת דיפ פייק דרשה מומחיות טכנולוגית ומשאבים מתקדמים, כיום כל ילד או ילדה עם טלפון חכם וחיבור לאינטרנט יכולים לגשת לכלים חינמיים שיודעים "להפשיט" תמונה של נערה בלחיצת כפתור.

מקרים שפורסמו באתרי חדשות

אלו כמה מקרים, מתוך המונים, שנחקרו ואותם נפגעים נתנו הרשות לפרסום מקרי תקיפה אלה. דבר שדורש המון אומץ.

"נועם (שם בדוי), בת 13, לא האמינה שזה קורה לה. ילדים מהכיתה הראו לה תמונה שלה שבה היא מצולמת בעירום מלא. היא הציצה בתמונה - שהספיקה כבר לרוץ בניידים של תלמידים רבים - ונחרדה. מתי בכלל היא צילמה את עצמה ככה? היא לא זוכרת שאי פעם הצטלמה בעירום ובוודאי שלא שלחה תמונה כזו למישהו. היא הגיעה ליועצת בית הספר בדמעות. 

"הבנו שמדובר בתמונה שנוצרה באמצעות בינה מלאכותית. לקחו את הפנים שלה והדביקו גוף עירום שלא שייך לה", מספרת היועצת. "עירבנו את צוות ביה"ס, בניסיון להבין מי מהתלמידים יצר את התמונה והעלה אותה לרשת. הסתבר שזה אחד הילדים בשכבה, שהילדה לא הסכימה להצעת חברות שלו. הוא פשוט החליט לנקום בה. התלבטנו מה לעשות, ומכיוון שהתמונה כבר הופצה לכל עבר, ערבנו את מוקד 105 ואת המשטרה".

(כתבה על ידי נירית צוק באתר ויינט פורסם בתאריך 13.6.24)  

ובנוסף, 

"נעצרו שתי תלמידות מחטיבת הביניים בהרצליה. "זה היה מצחיק בהתחלה - לא הבנו במה הסתבכנו". על פי החשד, התלמידות השתמשו בתוכנות חינמיות של בינה מלאכותית כדי "להלביש" על התמונות התמימות גוף עירום של נשים. לאחר יצירת התמונות המזויפות, הן הפיצו אותן בין תלמידי השכבה - מה שהוביל לזעזוע בקרב הקהילה החינוכית.

(פורסם על ידי או רביד בתאריך 22.4.25 באתר N12)

נתוני אמת – תופעה במגמת עלייה חדה

הנתונים מהשטח מדאיגים. לפי נתוני המטה הלאומי להגנה על ילדים ברשת – יחידה 105, במהלך 2023 התקבלו עשרות רבות של פניות שעסקו ביצירת והפצת תמונות מיניות מזויפות, במיוחד בקרב תלמידות תיכון וחטיבת ביניים. ברוב המקרים, הפוגע הוא ילד או ילדה שלומדים עם הקורבן באותו בית ספר.

לא מדובר בבעיה ישראלית בלבד. מחקר שפורסם באירופה בשנת 2023 הראה כי שיעור הדיווחים על פגיעות מיניות באמצעות AI עלה בלמעלה מ-2,000% תוך שנתיים בלבד. ההערכה היא שרק חלק קטן מהקורבנות פונים לעזרה – בעיקר מתוך פחד, בושה או תחושת אשמה.

השלכות נפשיות וחברתיות – מעבר למסך, הפגיעה אמיתית

הפגיעה אינה וירטואלית בלבד. התמונות המזוייפות מובילות לחרם, דחייה חברתית ולעיתים אף לנטישה של מסגרות לימודיות. ילדים שהופצו עליהם תכנים כאלו מדווחים על קושי לקום בבוקר לבית הספר, על תחושת פחד מתמדת ועל מצוקה קשה שמתפתחת לדיכאון ולפעמים גם למחשבות אובדניות.

"נערות רבות מספרות לנו שלקח להן זמן להבין שהתמונה לא אמיתית, שזה לא באמת הגוף שלהן", מסבירה נטוביץ מנצור. "וכשהן מבינות, זה כבר אחרי שהתמונה הופצה. ואז לכי תוכיחי שזו לא את". 

לאחר שאותן מותקפות מבינות שהן אינן אלה שמופיעות בתמונה, אין להן אף דרך להוכיח שאלה אכן לא הן. סיטואציה שיוצרת מצב ותסכל ומאין מבוי סתום.

מה אומר החוק? – זו לא "סתם בדיחה" אלא עבירה פלילית

על פי תיקון מספר 10 לחוק למניעת הטרדה מינית, עריכה והפצה של תמונות בעלות תוכן מיני ללא הסכמת המצולם נחשבת לעבירה פלילית. מדובר ב"חוק הסרטונים" – חוק שאושר ב-2014 – והוא כולל עונש של עד 5 שנות מאסר, גם אם לא מדובר בתמונה אותנטית אלא בתמונה ערוכה.

ואפילו בנוסף לזה, הפוגע עלול להיתבע בפיצוי אזרחי של עד 120,000 שקלים - גם בלי שהקורבן יצטרך להוכיח נזק ממשי. עם זאת, במקרים רבים, הקורבנות נמנעים מהגשת תלונה - בין אם מפחד מתיוג, מבוכה או חוסר אמון במערכות האכיפה.

מה תפקיד ההורים והמורים? – מודעות, שיח ותגובה מהירה

ההתמודדות עם התופעה הזו דורשת מעורבות רבה מצד ההורים, אנשי החינוך ובתי הספר. ראשית, חשוב לקיים שיח פתוח עם הילדים – כבר מגיל צעיר – על הסכנות שבשימוש לא אחראי בטכנולוגיה. יש להסביר לילדים כיצד מגנים על פרטיותם, מה עושים כשמקבלים או רואים תכנים מטרידים, ולמה חשוב לא לשתף תוכן כזה גם "בקטע של צחוק".

בתי הספר צריכים להנחות את צוותי הייעוץ וההוראה להיות רגישים לאיתור סימנים לפגיעות מסוג זה. במקביל, חשוב להנחיל מסר ברור בקרב התלמידים: הפצה של תכנים מיניים, גם אם הם מזויפים, היא לא משחק. זו עבירה פלילית עם השלכות חמורות.

ומה עם ענקיות הטכנולוגיה?

חלק מהאחריות מוטלת גם על פלטפורמות הרשתות החברתיות, שאמורות לפתח כלים מתקדמים לאיתור ומחיקה של תכנים מיניים מזויפים. כיום קיימים מנגנונים חלקיים, אך הם לא תמיד מספיקים. דרושה גם חקיקה שתכריח את הפלטפורמות לפעול מהר יותר וביעילות גדולה יותר.

ואפילו מפתחי אותן תוכנות עריכה, צריכים להקפיד ולא לאפשר יצירת תוכן כזה. עצם העובדה שזוהי אפשרות, מזעזעת. נדרשים מסנני תוכן הדוקים. 

סיכום: טכנולוגיה בלי אחריות = סכנה

כמו כל טכנולוגיה, גם AI היא לא הבעיה – אלא האופן שבו בני אדם משתמשים בה. פגיעות מיניות באמצעים דיגיטליים הן פגיעות אמיתיות, עם השלכות קשות וארוכות טווח על נפש הילדים והנוער. תופעה זו זהה לביריונות ברשת. כדי להילחם בהן נדרשת מעורבות של ההורים, מערכת החינוך, מערכת המשפט, המדינה – ובעיקר הילדים עצמם.

המאבק הזה לא פשוט, אבל הוא אפשרי. זה מתחיל בהבנה שמסך אינו מגן מפני כאב, ושכל "בדיחה" עלולה להפוך לטראומה ואפילו הריסת חיים שלמים.