כשעצמאות כלכלית הופכת לפריבילגיה: המאבק החדש של הדור הצעיר

 ביום הפועלים מציינים בכל העולם את המאבק ההיסטורי על זכויות עובדים, שעות עבודה ושכר הוגן. אבל בישראל 2025, צעירים רבים עדיין נאבקים על אותם דברים בדיוק – רק שהיום זה נקרא "להתבגר". דירה? מכונית? אפילו קופת חולים פרטית – כל אלו הפכו לחלומות רחוקים. הכתבה בודקת איך נראים חיים עצמאיים של דור חדש, שנדרש לבשל, לעבוד ולשלם שכר דירה – עם תלוש של שכר מינימום.

ההיסטוריה של יום הפועלים

יום הפועלים, או "האחד במאי", נולד מתוך מאבקים עולמיים לשיפור תנאי העבודה במאה ה-19. הפועלים בארצות הברית, ובעיקר בשיקגו, דרשו יום עבודה של שמונה שעות, זכויות בסיסיות כמו ימי מנוחה, ביטוח בריאות ופנסיה – והיו מוכנים לשבות, להפגין ואף לשלם מחיר אישי כבד למען העתיד. המאבקים הללו הולידו תקנות עבודה שמהוות בסיס לחוקי העבודה ברוב מדינות העולם.

בישראל, יום הפועלים סימל במשך שנים רבות את ההזדהות עם מעמד העובדים. תנועות נוער, הסתדרות העובדים, מוסדות חינוך ואפילו המדינה עצמה העניקו ליום זה חשיבות סמלית וציבורית. אך בשנים האחרונות – בפרט בעשורים האחרונים – המשמעות הפוליטית והחברתית של היום הזה הלכה ודעכה. בשנת 2020, חברת הכנסת קטי שטרית מהליכוד הגישה הצעת חוק למחיקת האזכור של האחד במאי מלוח השנה הישראלי ומהחקיקה הרלוונטית, בטענה שהדבר יביא לחיסכון כלכלי. היוזמה עוררה ביקורת מצד גופים חברתיים שטענו כי מדובר במחיקה סמלית של ההיסטוריה של זכויות העובדים בישראל.

למרות היחס המזלזל ליום זה בישראל, ברחבי העולם הוא עדיין מהווה סמל למחאה חברתית. כך למשל, בצרפת, ביום הפועלים של שנת 2023, פרצו עימותים אלימים בין מפגינים למשטרה בפריז ובערים נוספות כמו נאנט, ליון וטולוז. עשרות מתפרעים נעצרו לאחר שהתעמתו עם כוחות הביטחון, השליכו בקבוקי תבערה, הציתו אופניים והשחיתו תחנות אוטובוס וחנויות. הרקע למהומות היה רפורמת פנסיה שנויה במחלוקת שהעבירה ממשלת מקרון, אשר האריכה את גיל הפרישה מ-62 ל-64 – בניגוד לעמדת רוב הציבור. איגודי העובדים קראו להפוך את ה-1 במאי ליום מחאה המונית, ומאות אלפי אזרחים נענו לקריאה.

יום הפועלים הבינלאומי בישראל

המאבק של הדור הנוכחי:

מיכל, בת 24 מירושלים, שוכרת דירת חדר קטנה ב-3,200 ש"ח לחודש. היא עובדת בבר בלילות, ומלמדת חוגים לילדים אחר הצהריים. "אני עצמאית כבר כמעט שנתיים, אבל בקושי שורדת. כל חודש אני מחסירה משהו – חשמל, חוג, או אפילו אוכל. חופשה? זה לא בא בחשבון."

חיים עצמאיים, שנשמעים כמו יעד נכסף לחופש ובגרות, הופכים למציאות קשה שמלאה בוויתורים. העלייה ביוקר המחיה, שוק הדיור הלא נגיש, והשכר הנמוך – כולם יוצרים מצב שבו עצמאות כלכלית היא כמעט מיתוס.

לפי נתוני הלמ"ס (הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ), בשנת 2024 ההוצאה החודשית הממוצעת של צעיר/ה שגר/ה לבד בעיר עומדת על כ-6,800 ש"ח. השכר החודשי הממוצע בגילאי 20–30, לעומת זאת, הוא כ-6,200 ש"ח – כששליש מהצעירים משתכרים פחות משכר מינימום. הפער הזה יוצר מציאות שבה רבים תלויים בהורים או נאלצים לוותר על עצמאות מוחלטת.

חיים עצמאיים?– סיפורים אישיים

נועה, סטודנטית שנה שנייה באוניברסיטת חיפה, מתגוררת עם שותפה בדירה ישנה. היא עובדת שלוש משמרות בשבוע בבית קפה – אבל זה לא מספיק. "אני סופרת שקלים כל סופר. לפעמים אני לא קונה ירקות כי הם יקרים. קניתי חלב סויה החודש רק בגלל שהוא היה במבצע."

רועי, בן 27 מתל אביב, עבר לגור עם חברים כי לא הצליח להחזיק דירה לבד. "בגיל שלי אני אמור להתקדם, לבנות את עצמי. אבל אני מרגיש שאני פשוט מנסה לא לטבוע. חוץ מזה, כל יום אני חושב איך לצאת מהמעגל הזה."

אלו לא מקרים חריגים. הצעירים של היום מתמודדים עם אתגרים כלכליים שאינם תואמים את הדרישות מהם: לצבור ניסיון תעסוקתי, לשלם על לימודים, לדאוג לבריאות, ולבנות עתיד – בלי שיש להם משאבים בסיסיים לכך.

הפער בין עצמאות אמיתית לעצמאות כלכלית 

עצמאיים הם לא רק "לעזוב את הבית". הם כוללים אחריות אישית, ניהול תקציב, בישול, ניקיון, תשלומים – ובעיקר: יציבות. אך כשהבסיס הכלכלי רעוע כל כך, עצמאות הופכת למשהו סמלי בלבד.

יש הבדל גדול בין עצמאות אישית – היכולת להחליט על החיים שלך – לעצמאות כלכלית. הדור הצעיר בישראל נדרש להיות עצמאי בכל התחומים – אבל כמעט בלי גישה למשאבים. ההורים, אם יש להם אפשרות, ממשיכים לממן גם בגילאים מבוגרים יותר. האחרים פשוט מסתפקים במינימום ההכרחי.

כמו כן, אפילו הצעירים בעלי תעודת בגרות מצטיינת נפגעים מהמציאות הכלכלית הזאת. על אף שהם עשו את כל מה שנדרש מהם מבחינת מערכת החינוך, וצברו הישגים מרשימים, הם מוצאים את עצמם בשוק העבודה במצב לא טוב. לפעמים, התעודה לא מספיקה כדי להגיע למקום עבודה טוב שמספק שכר ראוי. גם אם הם מצליחים להתקבל לתפקידים נחשקים יותר, השכר נמוך מדי כדי לאפשר להם חיים עצמאיים.

מה עושים? 

 למרות המציאות המאתגרת, יש צעירים שלא מוכנים לוותר. בשנים האחרונות קמו יוזמות קואופרטיביות של מגורים שיתופיים, שווקים קהילתיים, ותמיכה הדדית בין צעירים. חלקם בוחרים לעבור לפריפריה – לא מתוך אידיאולוגיה, אלא מתוך צורך כלכלי.

בנוסף, גובר העניין בזכויות עובדים: יותר צעירים שואלים על תלוש המשכורת שלהם, על שעות נוספות, ימי חופשה, פיצויים, והחזרי נסיעות. ארגונים כמו "כוח לעובדים" או "קו לעובד" מספקים תמיכה, מידע וייצוג משפטי.

אורי, בן 25, הצליח להוציא החזר של אלפי שקלים ממקום עבודה לשעבר שלא שילם לו על חגים. "בהתחלה לא היה לי מושג שיש לי בכלל זכות כזאת. זה הרגיש לי כמו מלחמה, אבל למדתי שצריך להילחם."

אולי הזמן ליום הפועלים חדש?

 המאבק של הצעירים היום הוא לא רק אישי – הוא חברתי. הוא תוצאה של מערכת כלכלית שמקשה על התחלה ברגל ימין. אולי הגיע הזמן להחיות את רוח האחד במאי – לא כסמל סוציאליסטי מיושן, אלא כקריאה חדשה לצדק חברתי במאה ה-21.

כי אם הדור הצעיר לא יכול להרשות לעצמו דירה, מכונית, או אפילו חופשה שנתית – האם אפשר באמת לקרוא לזה "חיים עצמאיים"?

הגיע הזמן שבמקום להסתפק בתסכול אישי נתחיל להתארגן יחד, לעשות שינוי. להצטרף לוועדי עובדים, לקדם מדיניות שכר הוגן, או אפילו רק לדבר על זה בקול רם. כל שינוי מתחיל מהכרה – וההכרה בכך שצעירים אינם עצלנים, אלא פשוט נלחמים כל יום על זכותם לחיות חיים עצמאיים בכבוד – היא התחלה של שינוי אמיתי.