יום השפה העברית

יום השפה העברית הינו יום מודעות המצוין מדי שנה במדינת ישראל לקידום מעמדה של הלשון העברית בישראל ובעולם. השנה מציינים 100 שנים לפטירתו של בן יהודה, מחיה השפה העברית, שעל פועלו ניתן לדון רבות ואנו למדים עליו משיעורי היסטוריה. מבט לעומקה של שפת הנוער הישראלי בעידן הרשתות והשפה הגלובלית מגלה תמונה מרתקת, אולם אין היא שחור- לבן.

אז לאן פניה של העברית? והאם היא מידרדרת ומתאנגלזת?

השיר "העברית החדשה" של התקווה 6 עוסק בחדירת מושגים ובחדירת מילים מן השפה האנגלית ושפות אחרות אל השפה העברית, כאשר לעיתים יש להן אלטרנטיבה בשפה העברית ולעיתים, במילים הקשורות לטכנולוגיה אין להם חלופה. באופן אירוני, מילות הפזמון בשיר הן: ”או מיי גאד, וואי וואי וואי, שפה קשה, העברית החדשה, אני לא מבין את המבטא, פליז דבר עברית ב – ב – ק – ש – ה”.

עומרי גליקמן סיפר על כתיבתו: "השיר הזה נולד כשפתאום שמתי לב שחצי מהמילים שאני משתמש בהן בכלל לא בעברית. אנחנו כל הזמן משלבים מילים באנגלית שנשמעות לנו כבר חלק מהעברית, וזה מרגיש לנו כל כך טבעי. עלה לי רעיון לרכז את כל המילים האלה ולכתוב שיר. ככה אנחנו מדברים, זו העברית החדשה. אני חושב שאנחנו מאבדים מילים בעברית, וזה משהו שאנחנו צריכים לשמר, לפחות לנסות. בסופו של דבר זו השפה שלנו ואנחנו צריכים לחזור טיפה לעברית האמיתית, לשמר אותה. בתור ישראלי בנשמה, חובב השפה העברית ומי שכותב בשפה הזאת - לפעמים חסרות לי מילים".

האם יש נקודה בהיסטוריה שבה היו כל כך הרבה דוברי עברית?

העובדה שאנו מדברים עברית היא הישג מדהים ששום עם לא התקרב אליו. מפליא שאנחנו מדברים בשפה שבה דיברו אבותינו לפני אלפיים שנה.

לטפוח על השכם זה יופי, אבל צריך גם לעמוד על המשמר. נכון, העברית הייתה במצב טוב יותר בעשורים הראשונים לקום המדינה. ראשי הציונות התלבטו אם זה בכלל אפשרי, וזכינו ביותר ממה שהיה אפשר לחלום. הרצל בתחילת דרכו כתב שקשה לשער שיהיה אפשר לקנות כרטיס רכבת בעברית. היום, שבעה מיליון יהודים ושני מיליון ערבים קונים כרטיס רכבת בעברית. אלא מה, שהרכבת לא מגיעה, אבל זה כבר נושא לכתבה אחרת.

"הילדים של העתיד"

ככל שעברו השנים, השתדלו יוצרי הפסטיגל להתאים את המופע לדור הילדים, שהלך והשתנה לנגד עיניהם, בעיקר בהשפעת לידתה של הטלוויזיה המסחרית והגעתם לישראל של הכבלים.

מתחילת שנות ה – 90 הילדים היו חשופים לטכנולוגיה מתקדמת בכל מקום. הם נולדו למעשה לתוך עולם של מחשבים וטלוויזיה בכבלים. מתוך רצון להתאים את עצמו לדור הזה של הילדים, החלו להתאפיין שירי הפסטיגל במוטיבים שהיו אופייניים לערוצים אליהם היו חשופים הילדים, כמו ערוץ MTV. הדבר בא לידי ביטוי בסגנון מוזיקלי, בלבוש אופנתי וגם בשפה שכללה מילים לועזיות בחלק מן השירים, מגמה שהתגברה במהלך השנים. כך, הושפעה גם שפת הפסטיגל משפות אחרות (בעיקר מאנגלית), וסיגלה לעצמה לאורך השנים עד היום, את שפתם של הילדים ובני הנוער.

איך אפשר לקדם את העברית בחברה הישראלית?

קודם כל, יש ללמד בבתי הספר קרוא וכתוב ולהשקיע במיומנויות הבסיסיות האלה, כי הן הבסיס לכל השאר. יש להתמקד בחינוך מפני שאם אצל ילדים צעירים יהיו חוסר ידע וטעויות, הם ינחילו אותם הלאה.

מתחייב לומר שהנוער אינו יוצר שפה חדשה. זו השפה שבני הנוער סופגים מילדותם, בבית מהמשפחה, בבית הספר, בתנועת הנוער, בקולנוע, בטלוויזיה ובספרים. אנו גדלים בתוך שפת התרבות, לומדים אותה ומשתמשים בה בקרב הסביבה. בתוך המערכת הזו מחפש כל דור דרך לביטוי זהותו המיוחדת. השפה המיוחדת לנוער היא חלק מתרבותו של הנוער. זו גם הסביבה שבה נוצר הסלנג במשמעותו המודרנית, ולא רק היום, ולא רק בישראל.

בניגוד לשפות רבות בעולם, השפה העברית שקטה על שמריה תקופה ארוכה וכמעט שלא דוברה. החל מעבודתו של אליעזר בן יהודה מחיה השפה העברית ועד ימינו, חלו בשפה העברית שינויים מרחיקי לכת. העולם ואנחנו בתוכו ממשיכים להשתנות כל הזמן: ממציאים מכשירים, מגלים תגליות, דרך המחשבה שלנו משתנה ויש צורך במילים חדשות.

בימינו ממשיכה העברית להיות מדוברת, וממשיכה לחיות ולהשתנות כל הזמן. מי יודע איך תישמע העברית בעוד 100 שנה, בעוד 50 שנה ואפילו בעוד 5 שנים? ודאי ייתוספו לעברית עוד מילים חדשות, ייעלמו אחרות, אולי ישתנו כמה כללי דקדוק וביטויי סלנג עוד יצוצו בהמוניהם.