יום הזיכרון לשואה ולגבורה

יום השואה חל מדי שנה.. איך נוצר יום זה? מה ההבדל בינו לבין יום הזיכרון הבינלאומי לשואה? מדוע נקבע דווקא תאריך זה? מה הייתה מלחמת העולם השנייה? מה נהוג לעשות ביום זה? ומה בעיקר כוללים טקסיו? לי י'3

יום הזיכרון לשואה ולגבורה, מצוין כל שנה בישראל כל שנה בכ"ז בניסן (27-28 באפריל). הוא מוקדש לזכר כל היהודים שנספו בשואה, ולזכר כל מעשי הגבורה והמרד של היהודים ששרדו ושל חסידי אומות העולם שנעשו אז. יום זה הוא יום זיכרון לאומי, בו כל עם ישאל מתייחד ונוהג במנהגי אבלות כגון, עריכת טקסים, הורדת דגלי ישראל לחצי התורן, השמעת צפירה בכל רחבי הארץ, ערוצי טלוויזיה משנים את תכנם לעדויות של שורדים והקרנת סרטי שואה ועוד. טקס יום השואה זה הוא הטקס המרכזי של יום זה, בו מדליקים 6 משואות לזכר 6 מיליון הנספים בשואה, מדליקי המשואות הם ניצולי שואה אשר מספרים את סיפורם ולאחר מכן מדליקים את המשואה.

עוד לפני מלחמת העולם השנייה, כ"ז בניסן שימש כ"יום זיכרון הגבורה" אשר נועד להנצחת חללי אירועי האיבה ביישוב היודי בארץ ישראל. לאחר המלחמה, בשנת 1951 הכנסת חוקקה כי תאריך זה יהיה "יום השואה ומרד הגטאות", שלאחר מכן שונה שמו ל"יום הזיכרון לשואה ולגבורה".

מלחמת העולם השנייה, השואה נחשבת לרצח העם הגדול בהיסטוריה. בה רצחו הנאצים את אנשי העם היהודי החפים מפשע על רקע אנטישמיות. היא החלה בשנת 1933 עם עלייתם של הנאצים לשלטון שבראשם אדולף היטלר, והסתיימה ב-1945 עם כניעתה של גרמניה הנאצית. מטרת הנאצים הייתה לפגוע במעמד היהודים, לגזול את רכושם ונכסיהם, ולהשמיד אותם. מספר הנרצחים נאמד על כ-6 מיליון יהודים. כמו כן, בנוסף ליהודים, הנאצים רצחו גם מיליוני אנשים שלא בהכרח יהודים, כגון צוענים, הומוסקסואלים, גרמנים בעלי מוגבלויות ופגועי נפש, אזרחים פולנים ושבויי מלחמה מברית המועצות. תחילה, בשנים 1933-1939, רדפו הנאצים את היהודים שבגרמניה, גירשו יהודים מבתיהם והקימו מחנות ריכוז. הם חוקקו חוקים נגד היהודים, כמו החרם הכלכלי בו ליהודים אסור למכור ולהתפרנס, ונהגו להשתמש באלימות והשפלה כלפי היהודים. בשנים 1939-1941, רוכזו היהודים וגורשו אל הגטאות שהוקמו, הייתה שלילה מוחלטת של זכויות היהודים, החלו לסמן אותם באמצעות טלאי צהוב, השתמשו בהם כעובדי כפייה והתעללו בהם. 1941-1943, החלה השמדה המונית במחנות ההשמדה באמצעות ירי וגז. לבסוף, בשנים 1943-1945, נכנעה גרמניה הנאצית, היטלר התאבד, והנאצים החלו בניסיון לברוח ולטשטש את ההשמדה ושאר מעשיהם.

תחילתו של יום הזיכרון היא עם שקיעת החמה, וסיומו עם צאת הכוכבים למחרת. על פי החוק, "ביום הזיכרון תהא בכל רחבי המדינה דומיה של שתי דקות בהן תשבות כל עבודה ותיפסק כל תנועה בדרכים; יקוימו אזכרות, עצרות עם, וטקסי התייחדות במחנות הצבא ובמוסדות החינוך; הדגלים על הבניינים הציבוריים יורדו לחצי התורן; תוכניות השידורים ברדיו יביעו את יחודו של היום, ובבתי השעשועים יעלו אך נושאים ההולמים את רוחו." האירועים מרכזיים לציון יום זה, הם העצרת הממלכתית הנערכת ביד ושם בירושלים, אליה באים הנשיא, ראש הממשלה, ניצולי שואה ובני הדור השני לניצולי שואה אשר נואמים לכבוד המאורע. היא כוללת את הדלקת שש המשואות, שירים ואמירת קדיש, אל מלא רחמים, וקריאת פרק תהילים. בנוסף לטקס זה, יש את טקס פתיחת מפעל ההנצחה "לכל איש יש שם", ומצעד החיים באושוויץ בו צועדים אלפי תלמידי תיכון ישראל ואלפי יהודים ברחבי העולם. בנוסף לטקסים הרבים גם בבתי הספר, ישנם מנהגי אבלות כגון: הורדת דגלי ישראל לחצי התורן, סגירת מקומות בילוי, שינוי התכנים של הרדיו והטלוויזיה ועוד.

בנוסף ליום לאומי זה, ישנו גם את יום השואה הבינלאומי, יום הזיכרון הבינלאומי לשואה, חל מידי שנה בתאריך 27 בינואר, בתאריך זה בשנת 1945, שוחרר מחנה ההשמדה המרכזי באושוויץ מידי הנאצים. הוא נקבע פה אחד על ידי העצרת הכללית של האו"ם בשנת 2005. העצרת קוראת למדינות שונות לפתח תוכניות לימודיות בתחום זיכרון השואה, היא דוחה ניסיונות להכחשת השואה, מעודדת מדינות לשמר את אתרי מחנות הריכוז וההשמדה, מגנה תופעות של שנאת זרים ואלימות על רקע מוצא או אמונה דתית. מדי שנה בתאריך זה, מתקיים טקס בישראל, בו מתכנסים נציגי ממשלת ישראל, שגרירים ואנשים דיפלומטים, מבקרים ביד ושם ומניחים זרי פרחים.