המסכות שאנו עוטים ביום יום, תפקיד המסכה ככלי רגשי

פורים מתקרב, ואיתו התחפושות והמסכות שמאפשרות לנו להפוך למישהו אחר ליום אחד, אבל המסכות שאנו עוטים בחיי היום-יום הן לא רק עניין של חג – הן חלק מהותי ממי שאנחנו ומהדרך שבה אנחנו מתמודדים עם העולם. המסכה היא כלי רגשי שמשמש אותנו לניהול רגשות, הסתרת פגיעות, ואפילו לעיצוב הזהות שלנו מול החברה. היא לא תמיד מוחשית כמו מסכת פלסטיק, אלא לעיתים סמלית – בלבוש, בהתנהגות, בדרך שבה אנחנו מציגים את עצמנו. במיוחד אצלנו, בני הנוער, המסכות האלה הן כלי רגשי שמשמש לניהול הלחץ, הסתרת הפחדים, והתמודדות עם העולם סביבנו. בין אם זה דרך הלבוש, ההתנהגות, או השתיקה, המסכות האלה מלוות אותנו בכל צעד, ואולי שווה לעצור ולחשוב מה הן עושות לנו.

כבר בבוקר, כשאנחנו בוחרים מה ללבוש, אנחנו עוטים מסכה שמשדרת משהו על הזהות שלנו. לעובד בעבודת כפיים יש מדי עבודה כחולים, לעובד הייטק יש חולצת פולו וג'ינס "קז'ואל", לרופא יש את החלוק הלבן, ולמנכ"ל יש את החליפה המחויטת. כל אחת מצורות הלבוש הללו היא מסכה חברתית שמספרת לעולם מי אנחנו אמורים להיות – מישהו שמייצר, מישהו שמתכנת, מישהו שמרפא, או מישהו שמוביל. המסכות האלה לא רק משקפות את התפקיד שלנו, אלא גם משפיעות על האופן שאנו מרגישים בתוכם. כשאנחנו עוטים אותן, אנחנו נכנסים לדמות, ממש כמו בתחפושת של פורים, וזה יכול לתת לנו ביטחון או לגרום ללחץ, תלוי כמה המסכה הזו מתאימה למי שאנחנו באמת.

בחברה, המסכות האלה הופכות לכלי של ממש. תחשבו על אנשים מפורסמים או מנהיגי עולם – השמלות המפוארות של סלבריטאים על השטיח האדום, או החליפות המהודרות של פוליטיקאים בנאומים. הלבוש הזה הוא מסכה שצועקת כוח, עושר או השפעה, אבל היא גם מסתירה. מאחורי הבגדים היקרים של מנהיג עשויה להסתתר חרדה, ומאחורי התלבושת המושקעת של כוכב קולנוע אולי יש חוסר ביטחון. המסכות האלה משמשות לויסות רגשי – הן מאפשרות לאנשים האלה להיראות חזקים ומלאי שליטה, גם כשהם מתמודדים עם מצבים מלחיצים כמו ביקורת ציבורית או כישלון. אנחנו, כצופים, קונים את המסכה הזו כי היא נותנת לנו סדר בעולם, אבל היא גם מזכירה לנו שכולנו משחקים תפקידים.

גם בחיים שלנו, כתלמידים, המסכות משחקות תפקיד דומה. כשאנחנו נכנסים לכיתה אחרי יום קשה – אולי ריב עם חבר או ציון נמוך – אנחנו עוטים מסכה של "הכל בסדר". אנחנו מחייכים, משתתפים בשיעור, או זורקים הערה מצחיקה, אבל בפנים אנחנו מסתירים פחדים ופגיעות. המסכה הזו היא כלי נפשי שמאפשר לנו לנהל את הרגשות שלנו, לשמור על שליטה כשאנחנו מרגישים שהכל מתפרק. היא מגינה עלינו מפני השאלות של "מה קרה?" שאולי אין לנו כוח לענות עליהן, ומאפשרת לנו להמשיך לתפקד עד שנרגיש מוכנים להוריד אותה, אולי מול חבר קרוב או כשאנחנו לבד.

הפסיכולוג קרל יונג דיבר על המסכות האלה כחלק מה"פרסונה" – הקליפה החיצונית שאנחנו מציגים לעולם. לדעתו, המסכה היא לא רק הסתרה, אלא גם סמל שמחבר אותנו לחברה. כשאנחנו לובשים חלוק של מהנדס או חולצה של עובד הייטק, אנחנו לא רק משחקים תפקיד – אנחנו נכנסים לארכיטיפ, דמות עם משמעות תרבותית שכולם מכירים. המסכות הללו עוזרות לנו להרגיש שייכים, אבל יש להן מחיר: לפעמים אנחנו כל כך מזדהים איתן, עד שהן משתלטות על הזהות האמיתית שלנו. המסכה הופכת לכלי רגשי שגם מגן וגם כולא – היא נותנת לנו כוח להתמודד, אבל יכולה לגרום לנו לשכוח מי אנחנו מתחתיה.

תחפושות, כמו אלה של פורים, מראות לנו את הכוח הזה של המסכות על הזהות בצורה הכי ברורה. כשאנחנו מתחפשים לגיבור-על או לדמות היסטורית, אנחנו לא רק משחקים – אנחנו מרגישים קצת כמו הדמות הזו. הלבוש והמסכה משנים את ההתנהגות שלנו, נותנים לנו אומץ לעשות דברים שלא היינו עושים ביום רגיל. זה בדיוק מה שקורה עם קודי הלבוש שלנו – החליפה של המנהל נותנת לו סמכות, החלוק של הרופא נותן לו אמינות. אבל המסכות האלה לא תמיד נוחות. כשאנחנו נאלצים לעטות אותן יותר מדי זמן, כמו במצב מלחיץ של מבחן או שיחה קשה, אנחנו עלולים להרגיש שהן חונקות אותנו, מרחיקות אותנו מהאני האמיתי שלנו.

במצבים קשים במיוחד, המסכות הופכות למגן של ממש. תחשבו על רגע שבו אתם צריכים לעמוד מול כיתה ולדבר, אבל הפחד משתלט – הלב דופק, הידיים רועדות. אתם עוטים מסכה של ביטחון, מדברים בקול יציב, מחייכים כאילו הכל בשליטה. המסכה הזו היא כלי נפשי שמווסת את הרגשות שלכם, עוזרת לכם להתמודד עם הלחץ ולהסתיר את הפגיעות שמתחת לפני השטח. היא לא מבטלת את הפחד, אבל היא נותנת לכם את היכולת לעבור את הרגע הזה בלי להתפרק. זהו תפקיד חשוב של המסכות בחברה – הן מאפשרות לנו לתפקד, להמשיך הלאה, גם כשאנחנו מרגישים שבורים מבפנים.

אבל יש צד נוסף למסכות האלה, והוא לא תמיד פשוט. כשאנחנו מסתירים יותר מדי – את הפחדים, את הכאב, את מי שאנחנו באמת – אנחנו עלולים לאבד קשר עם עצמנו. 

יונג האמין שהמסכה היא הכרחית, אבל היא צריכה להיות מאוזנת עם ה"צל" – החלקים הפחות יפים שלנו שאנחנו לא מראים. אם אנחנו נתקעים מאחורי מסכת ה"חזק" או ה"מושלם" – כמו מנהיג שחייב להיראות בלתי מנוצח או תלמיד שחייב להצליח תמיד – אנחנו עלולים לשכוח איך להיות אנושיים. המסכה היא כלי רגשי מדהים, אבל היא לא יכולה להחליף את האמת שמתחתיה.

לכן, כשנחגוג את פורים ונשים את המסכות שלנו, כדאי שנחשוב על כל המסכות שאנחנו עוטים ביום-יום – בלבוש, בהתנהגות, בדרך שבה אנחנו מנהלים את הרגשות שלנו. הן עוזרות לנו להגדיר את הזהות שלנו, להתמודד עם החברה, ולהסתיר את הפגיעות שלנו כשצריך. אבל כמו בכל כלי, צריך לדעת מתי להשתמש בהן ומתי להוריד אותן. כי בסוף, מתחת לכל המסכות – של פועלים, רופאים, מנהלים, או תלמידים – יש אותנו, והיכולת שלנו להיות אמיתיים היא מה שבאמת חשוב.