האש באה לידי ביטוי בהיסטוריה של האדם, יש כאלה שאומרים כי האש מסמלת את הנשמה של האדם וגם בתנך.- איתי פדידה
האש הינה אחת מהיסודות והסמלים אשר מלווים אותנו מתחילת ההיסטוריה.
יש הרואים בו דבר טוב ויש שרואים ההפך כדבר רע משום שמצד אחד האש יכולה להעצים אותנו, לעורר אותנו ולהאיר לנו את הדרך אבל מצד שני האש יכולה להיות הרסנית ולהחריב הכל עד אפר.
האש הינה חלק בלתי נפרד מחיינו, בלי האש לא נוכל לחמם את האוכל שלנו , להתחמם במצבי קיצון ועוד.
בעבר היו משתמשים באש בטקסים דתיים וכדרך להעביר מסרים שונים, ומשתמשים באש על מנת להכין כלי נשק ואף לציין את תחילת האולימפיאדה.
האש בתנך:
האש היא סמל לחיבור בין רוחניות לחומריות , נקודת המפגש בין עולם החומר לעולם הרוחני. בפעם הראשונה שהאש מופיע בתנך זה בברית בין הבתרים , אלוהים מתגלה לאברהם ב" תנור עשן ולפיד אש" (בפרק טו פסוק יז) וכשאלוהים מתגלה הוא מתגלה באמצעות אש.
בסיפור בריאת האדם, רש"י כותב כי האש בשם האדם מבטאת את נקודת החיבור בין שני העולמות השונים אשר זוכים לחיבור מושלם. הוא אומר כי אם נסיר את האותיות "י" ו "ה" מהשמות של איש ואישה אז נשארת רק אש מסוג חרון וזה יקרה שאלוהים ישמרנו.
בספר שמות מוזכר הסנה הבוער, כאשר משה פוגש באלוהים כדמות סנה בוער וכן זהו רמז נוסף כי האש הינה סמל אשר מסמל טוהר וקדושה.
בספר ויקרא אלוהים מצווה "אש תמיד תוקד על המזבח, לא תכבה" וכאן כמו בברית בין הבתרים האש מבטאת את הקשר בין שני העולמות השונים. והפעם הדרישה היא לחבר בין שמים לארץ באופן תמידי.
יתרה מזאת, לדברי חזל השבת עצמה הנה אש, הדלקת הנרות בערב שישי מייצגת את הקדושה היורדת אל העולם ומוצאי השבת מדליקים שוב את האש ואומרים "המבדיל בין קודש לחול" ובאמירה זו אני למעשה מחזירים את האש לשאר ימי החול אשר אינם מקודשים ומכאן הגישה האוסרת על הדלקת אש בשבת.
יש אנשים אשר מאמינים כי האש בוערת בנו.
והם אומרים שהרצון הוא מנגנון עצמאי הנמצא בכל אחד מאתנו אשר מושך ומרכז אל המרחב שלנו את שדות האנרגיה הנמצאים ביקום. היקום הינו פסיבי, כל תפקידו הוא לשלוח אין ספור אנרגיות למרחבי ומימדי היקום . הרצון הוא היחידה הפועמת בלב היקום והוא הבחירה החופשית עליה מדובר כה רבות , הוא זה העושה שימוש באנרגיות השונות ומנתב אותם כפי שאנו רוצים. היקום אינו מתערב ואנו הם אלה העושים את העבודה לטוב או לרע, כמו האש , אנו יכולים להיות טובים או רעים.
הרצון אוסף, באופן אקטיבי את שדות האנרגיה הנמצאות ביקום על ידי העברתם למימד הקיום שלנו.
ריכוז האנרגיות יותר את גרעין החיים ובלעדיו לא נוכל להתקיים, כך כשאנו נלך לעולמנו, לא יהיה יותר כוח שיתפוס את שדות האנרגיה האלו וירכז אותם בנקודה אחת.
ויש כאלה שמאמינים כי ניתן לדמות את הרצון לאיבר היושב באזור החזה שלנו (הלב) המושך את הדברים אותם אנו צריכים בחיינו אל תוך הקיום שלנו ומצד שני הוא גם זה ששומר על אחידות הקיום שלנו וניתן לחוש בו היטב כאשר אנו נעמוד מול מצבי חירום או סכנה שמתקרבת אלינו, אז נרגיש תחושה בחזה וזהו הרצון אשר מנסה לשמור על האחדות שלנו.
אנו מחפשים את מקור הכוח, איתו נוכל לעשות כל מה שנרצה , אנו נמשכים ללא נודע, לאינסופיות שיש בסימבול האש וזו הסיבה שאנחנו רוצים להושיט יד למדורה או למקור האש, אנו רוצים לגעת באלוהות.
לסיכום, סימבול האש מכיל בתוכו את הטוב ואת הרע שבנו , הוא אכן שמימי מצד אחד והרסני מצד שני. אנו הם אלו שעושים עם הסימבול הזה מה שאנחנו רוצים, זהו כוח שפועל עלינו כפי שכל כוח יכול להשפיע עלינו ולשנות כל אחד מאתנו.
