האש המיתולוגית

האש היא אחד הדברים החשובים והעתיקים ביותר בעולם. לכן, היא גם מופיעה כאובייקט עיקרי במספר מיתוסים ואגדות מיתולוגיות. - אילה שטייף

בימי קדם אנשים ראו באש כאחד המרכיבים הבסיסיים ביקום, יחד עם מים, אוויר ואדמה. אש יכולה להיות דבר ידידותי ומנחם, מקור חום ואור, כפי שכל מי שאי פעם ישב ליד מדורה בלילה יודע. עם זאת אש יכולה להיות גם מסוכנת וקטלנית, ולהרוס את כל מה שבדרכה. במיתולוגיה, האש מתוארת גם ככוח יצירתי ומנקה וגם ככוח הרסני ומעניש, אם כי היבטים חיוביים של אש בדרך כלל עולים על השליליים.

אנשים בכל חלקי העולם מספרים מיתוסים ואגדות על אש. סיפורים רבים מסבירים כיצד אנשים רכשו אש לראשונה, באמצעות תעוזה משלהם, כמתנה מבעלי חיים ואלוהים או באמצעות גיבור מיוחד וחשוב.

היכולת ליצור ולשלוט באש - הדרושה לבישול, לייצור חרס וזכוכית ולעיבוד מתכות - מבדילה אנשים מבעלי החיים. לתושבי האדמירליות באוקיאנוס השקט יש מיתוס שבו נחש מבקש מילדיו האנושיים לבשל כמה דגים. הילדים פשוט מחממים את הדג בשמש ואוכלים אותו גולמי, ולכן הנחש נותן להם אש ומלמד אותם להשתמש בו לבישול האוכל שלהם.

מכיוון שאש מתחממת ומוציאה אור כמו השמש, היא מייצגת לעתים קרובות את השמש או אל השמש במיתולוגיה. אש יכולה להיות גם סמל לחיים חדשים, כמו במקרה של עוף החול, הציפור המיתולוגית שנהרסת על ידי להבות מעת לעת ונולדת מחדש מהאפר.

האש כסמל לסוף העולם

האנרגיה של אש היא לא תמיד דבר טוב. להבות יכולות להביא לעונש וסבל, כמו בדימוי הגיהינום הנוצרי כמקום של ייסורים לוהטים. ישנם מיתוסים של אפוקליפסה המנבאים כי העולם יסתיים באש - אך יתכן שמדובר באש מטהרת ומנקה שתאפשר לידתו של עולם חדש ורענן.

אש כתכונה של דמויות

מכיוון שאש יכולה להיות בוגדנית והרסנית, דמויות מיתיות הקשורות אליה עשויות להיות רמאיות, ולא תמיד ניתן לסמוך עליהן. אומרים שהאופי הזדוני של לוקי הנורדי התבסס על מאפייני שריפת יער – הורסת את כל שבאה איתו במגע. דמות אלוהית נוספת הקשורה לאש היא הפסטוס היווני, אל עיבוד המתכות, אשר בדרך כלל מצטייר כמעוות וזועף.

האש בטקסים

בתרבויות רבות אנשים מנהלים טקסים הקשורים לאש. טקסים אלה מבוססים לעיתים קרובות על מיתוסים ואגדות על אש או אלי אש. ברומא העתיקה, להבה קדושה הקשורה לאלה וסטה ייצגה את הרווחה הלאומית. על נשים שנקראו בתולות הווסטל הייתה החובה הקדושה להחזיק את הלהבה בחיים.

האצטקים של מקסיקו העתיקה האמינו שאלוהי האש שומרים על האדמה והשמיים, והם התפללו לאש שהדליקו. בסוף כל מחזור של 52 שנה הם כיבו את כל השריפות, וכהני האלוהים הדליקו להבה חדשה לשימוש העם.

בצפון אירופה, שיש לה חורפים ארוכים, חשוכים וקרים, כיבדו את האש במיוחד. פסטיבלי אש פגאניים כמו הדלקת מדורות ב -1 במאי המשיכו לעידן המודרני בקהילות אירופה.

תרבויות רבות נהגו, ועדיין נוהגות לשרוף את המתים. בשריפה, אש מייצגת טיהור, סיום נקי ובריא לחיים הארציים. אנשי פימה בדרום מערב ארצות הברית אומרים כי אש הופיעה בעולם כדי לפתור את הבעיה כיצד אנשים צריכים להיפטר מהמתים.

ניתן לראות איך אש והגוון סמלים שהיא מביעה באים לידי ביטוי במיתולוגיות בכל העולם. אלים, טקסים, והמשמעות של אש עצמה היא דבר מאוד אחיד כפי שמסופר לעיל. המיתולוגיה היא מהווה המון משמעות אומנותית שלנו בכך שהיא עדיין נחשבת עכשווית היום באמצעות אומנות ומדיה עדכנית ובכך הסמלים של אש במיתולוגיה העתיקה עדיין חשובים כיום.