בתחומים רבים נטען שמעמדה של האישה בישראל ירוד לעומת הגבר. כך גם בסוגי הקריירות של שני המינים, למשל, מניעת שירות נשים בתפקידים מסוימים בצה"ל, פערי השכר שבין נשים לגברים, אפליה בקבלה לעבודה ועוד. עם זאת, בחלוף השנים מעמד הנשים עלה, אך מדוע מלכתחילה מעמדן היה הנמוך ביותר בחברה המעמדית?
אי שם, בראשית המאה ולפניה, הנשים מילאו תפקידן כעקרות בית וכמנהלות את הטיפול והדאגה לילדים. עם השנים, מעמד זה השתנה, התנועה לשחרור האישה אשר קראה לשוויון זכויות מגדרי, תעסוקתי וכלכלי – שפרה את מעמדן וכך הן הפכו שוות זכויות לגברים.
ישראל היא אחת המדינות הראשונות שבהן אישה נבחרה לכהן כראש ממשלה (גולדה מאיר), ואף בין המדינות הראשונות שאפשרו ייצוג נשים בכנסת ובממשלה. מספר הנשים בתפקידים אלו גדל לאורך השנים והן הופכות לנוכחות ודומיננטיות יותר ויותר. בעוד שמרבית הפוליטיקאיות בישראל מכהנות במפלגות חילוניות, מעטים המקרים שבהם נשים כיהנו בתפקידים בכירים במפלגות הדתיות בישראל. כך שבקרב המפלגות החרדיות בישראל, ישנה הימנעות מובהקת מבחירת נשים לתפקידים בכירים המפלגה. בנוסף, ניתן לראות שאף קיימים הבדלים בין המגזר החילוני למגזר החרדי בנושא מעמד האישה ונראה שמעמדן של הנשים במודל המיושן נשמר בקרב המגזר הדתי ואילו במגזר החילוני האישה "חופשיה" – כבעלת קריירה וכמי שחולקת את ניהול הבית והמשפחה- בצורה שווה עם בן זוגה.
לאורך ההיסטוריה, לא היה ביכולתן של הנשים – כיחידות, לעשות דבר על מנת לשפר את מעמדן ואת היחס אליהן והן רק נדרשו לזעוק את זעקת אי השוויון. במרוצת השנים, במקביל לצבירת הכוח, יצירת קול חזק משלהן ולנוכח התאגדותן לטובת קידום מעמדן בחברה- מעמדן החל לעלות. דוגמא מצוינת לכך כי במהלך מלחמת העולם הראשונה, שנשים מילאו תפקידם של גברים שנפצעו ולא יכלו לקחת חלק בלחימה. כך, נשים מילאו את מקומם, נלחמו כשוות לגברים ובכך הוכיחו את חוזקן ואת היותן שוות ערך וכוח לגברים. במקביל, קרנן עלתה בקרב הלוחמים, שכן הן הוכיחו שהן חזקות לא פחות מהם.
ככל שמעמדן החל לעלות, נוצרו 2 זרמים עיקריים בחברה – שוביניזם ופמיניזם. שוביניזם הוא כינוי למכלול תופעות של שנאה או זלזול כלפי קבוצות שונות בחברה. בימינו, מונח זה מתייחס לזלזול בנשים או אפלייתן לרעה, עקב היותן נשים. פמיניזם הוא תפיסת עולם התומכת ומקדמת שוויון זכויות לנשים. הדעות חלוקות בנושא זה מפני שיש המאמינים כי השוביניזם הוא שמאדיר את הגברים וגורם להם להיראות גברים בעיניי הנשים, ואף כי הגברים מעדיפים להתייחס לנשים בדרך זו כיוון שהם טוענים שאכן יש שוני בין גברים לנשים, אך, הנשים רוב הנשים מעדיפות שיתייחסו אליהן כשוות לגברים, ולא ימנעו מהן לעסוק בדברים שכביכול "מיועדים רק לגברים".
הלן סיקסו, חוקרת פמיניזם ( במאמרה: " צחוקה של המדוזה" ) טענה כי חשוב לשמר את הגישה של אישה למען נשים: היא טוענת שהאישה תמיד משמרת בתוכה את הכוח הפרודוקטיבי של האחר. בעצם היכולת של האם להעניק אהבה תמימה, שאינה דורסנית והורסת קיימת היכולת שלה להבין נשים אחרות. "בנוסף, עצם זה שאני כאישה נמצאת באינטראקציות רבות ; אני אם, אחות, בת של , חברה וכו', מאפשר לי להבין מיקומים שונים של נשים", טענה במאמרה. מאמר זה, מתמקד בצורך של הנשים להשמיע את קולן ולבטא אותו במרחבי היצירה השונים. היא מתייחסת לכתיבה הנשית וטוענת כי על הנשים ל"כתוב את עצמן" ולהשמיע את קולן, במנותק מההזדהות מהכותבים הגברים.
אז לסיכום, חברה מתוקנת בנויה על שוויון, בכל ההיבטים, בין נשים לגברים.
פמיניזם אמיתי נמדד בחופש לבחור. אז תבחרי נכון, והכי חשוב- "תעשי רק מה שאת חושבת .. שיהיה לך טוב.." (גליה עטרי).
Comentarios