גדי מוזס - החטוף המבוגר שחזר

גדי מוזס, בן 80, הוא אגרונום ואחד ממייסדי קיבוץ ניר עוז שבנגב המערבי. לאורך עשרות שנים, תרם רבות לפיתוח החקלאות בישראל, במיוחד בתחום גידולי השדה. הוא היה ידוע כאדם מסור, חייכן וטוב לב, שתמיד נכון לעזור לזולת. בנוסף לעבודתו בקיבוץ, גדי סייע ליוזמות חקלאיות במדינות מתפתחות, במטרה לשפר את תנאי הגידול ולסייע לקהילות חקלאיות לצאת ממעגל העוני. בזכות ניסיונו הרב והידע המקצועי שצבר, הפך לדמות מפתח בתחום החקלאות בארץ ובעולם.

ב-7 באוקטובר 2023, במהלך מתקפת חמאס על יישובי עוטף עזה, פרצו מחבלים לקיבוץ ניר עוז, שהיה ידוע כקהילה שלווה בעלת אורח חיים שיתופי. במהלך האירוע, נרצחה בת זוגו של גדי, אפרת כץ, לנגד עיניו. גדי עצמו נחטף יחד עם בני משפחה נוספים, ביניהם דורון, בתה של אפרת, ונכדותיה אביב ורז. הנכדות שוחררו מאוחר יותר במסגרת עסקת חילופי שבויים, אך גדי נותר בשבי.

במשך חודשים ארוכים, לא התקבל כל מידע על מצבו של גדי. חוסר הוודאות הכביד מאוד על משפחתו, שהחלה להפעיל לחץ ציבורי ותקשורתי כדי להשיג מידע עליו. לבסוף, פורסם סרטון שבו נראה גדי לצד חטוף נוסף מקיבוץ ניר עוז, אלעד קציר. בסרטון, גדי נראה רזה ומותש, כשהוא מקריא טקסט שנכתב לו. עבור המשפחה, זו הייתה הפעם הראשונה שבה ראו אותו מאז החטיפה, אך במקום הקלה, המראה החיצוני שלו עורר בהלה ודאגה רבה.

בנו, עודד מוזס, הביע את חרדתו ואמר: "מצד אחד, אנחנו שמחים לראות שהוא בחיים, אבל הוא נראה מאוד רזה. אבא שלי הוא אדם מאוד שמח וחיובי. רואים שהוא כבוי, שהוא אומר דברים ששמו לו בפה." בני המשפחה זיהו את השינוי הדרמטי בהופעתו של גדי ואת הבעת פניו המיוסרת, והדבר רק הגביר את תחושת חוסר האונים שלהם. גדי, שתמיד היה אדם מלא חיים, נראה חסר אנרגיה, כאילו נלקחה ממנו התקווה. ההבנה כי הוא נמצא במצב כזה, רחוק מהמשפחה, ללא טיפול רפואי וללא ידיעה מתי ואיך ישוחרר, הייתה בלתי נסבלת עבורם.

המשפחה החלה להפגין ברחבי הארץ, לקחת חלק במחאות ציבוריות ולהופיע בתקשורת כדי להגביר את הלחץ הציבורי על הממשלה. הם השתמשו בכל במה אפשרית כדי לזעוק את כאבם ולהבהיר כי גדי ויתר החטופים אינם יכולים להישאר במצב הזה יותר. "הם לא כלים פוליטיים, הם בני אדם שחייהם תלויים במקבלי ההחלטות שלנו," אמר עודד בראיון לאחד מערוצי החדשות.

המשפחה לא הסתפקה רק בפעילות תקשורתית, אלא גם נפגשה עם נציגים ממדינות זרות וארגונים בינלאומיים במטרה לקדם לחץ דיפלומטי על ממשלת ישראל וחמאס להגיע להסכם שיביא לשחרורו. הם פנו לראשי מדינות, ארגוני זכויות אדם וקהילות יהודיות ברחבי העולם, בבקשה לסייע בהעלאת המודעות למצבם של החטופים.

במקביל, הם ביקרו בחריפות את ממשלת ישראל, שלטענתם אינה מתאמצת מספיק על מנת להביא לשחרור יקיריהם. שי מוזס, אחיינו של גדי, אמר: "נתניהו מסכל את העסקאות מהרגע הראשון, ומנסה לסמן אותנו, המשפחות, כאויב. אסור לאפשר לו להקריב את החטופים על מזבח השלטון שלו."

מרגלית מוזס, בת זוגו לשעבר של גדי, ששוחררה מהשבי לאחר 49 ימים, סירבה להיפגש עם נתניהו בטענה שהפגישה היא לצורכי צילום ויחסי ציבור בלבד. "אני לא אקח חלק במפגש לצורכי צילום בשעה שחבריי וחברותיי עדיין נמקים במנהרות חמאס" היא כתבה. עבור המשפחה, הפגישות שנערכו בין נציגי הממשלה למשפחות נתפסו כלא יותר מהצגה תקשורתית, ללא תוצאות ממשיות.

לצד המחאה, המשפחה המשיכה לקיים קשר הדוק עם משפחות נוספות של חטופים, וחברו יחד כדי ליצור כוח ציבורי חזק ומשמעותי שידרוש מהממשלה לפעול. הם הבינו כי רק באמצעות לחץ עקבי ורציף, יוכלו לגרום לשינוי במדיניות ולהביא לשחרור יקיריהם. "אנחנו לא נוותר, לא נשתוק, ולא נפסיק עד שגדי וכל החטופים יהיו שוב איתנו," אמרה אחת מבנות המשפחה.

חטיפתו של גדי, יחד עם יתר החטופים, יצרה שבר עמוק בחברה הישראלית. הוויכוחים על הדרך הנכונה לפעול להשבתם קרעו את החברה בין תומכי פתרון דיפלומטי לבין אלו הקוראים לפעולה צבאית מקיפה, גם במחיר סיכון חיי החטופים. המאבק בין שני המחנות הוביל להפגנות סוערות ברחבי הארץ, כאשר הציבור דרש פעולה מיידית.

מאות אלפים יצאו לרחובות להפגין למען שחרור החטופים, וקריאות "כולם או אף אחד" הפכו לסיסמה של המאבק. למרות הלחץ הציבורי, הממשלה טרם הצליחה להגיע לעסקה לשחרורם של כל השבויים, מה שמוביל את משפחותיהם לתחושות תסכול וחוסר אונים.

קיבוץ ניר עוז עבר טלטלה קשה בעקבות הפיגוע והחטיפה. חלק מתושביו בחרו לעזוב את המקום, בעוד אחרים נלחמים לשמור על הקהילה והמסורת. החטיפה של גדי, שהיווה עמוד תווך בקיבוץ, גרמה לזעזוע קשה לתושבים ולמשפחה, שפועלים כדי להנציח את רוחו ואת תרומתו לחברה. יחד עם זאת, הקיבוץ מתמודד עם השאלה הקשה - האם ניתן לשקם את חיי הקהילה, או שמא המציאות שנוצרה תיאלץ את התושבים לקבל החלטות חדשות על עתידם.

נכון לעכשיו, גדי מוזס עדיין מוחזק בשבי חמאס. משפחתו ממשיכה לפעול בכל החזיתות כדי לקדם עסקה לשחרורו, בין אם דיפלומטית ובין אם באמצעות לחץ ציבורי. הם מדגישים כי הזמן הוא מרכיב קריטי, שכן מצבו הבריאותי של גדי אינו ברור, וכל עיכוב נוסף עלול להיות מסוכן עבורו.

בנו, עודד, סיפר: "כל יום שעובר מחמיר את המצב. אנחנו לא יודעים מה קורה איתו, אבל ברור שהוא לא מקבל את הטיפול הרפואי שהוא זקוק לו. המשמעות של זה היא שכל רגע נוסף בשבי מסכן את חייו."

משפחתו וחבריו מאמינים כי כאשר גדי יחזור, הוא ינסה לשקם את חייו ולהחזיר לעצמו את שגרת היומיום. הם מקווים שהוא יוכל לחזור ולעסוק בחקלאות, לספר על חוויותיו ולתרום לקהילה כפי שתמיד עשה. חבריו בטוחים כי כוח הרצון והאופטימיות שלו יאפשרו לו להשתקם ולחזור למסלול החיים שהוא כל כך אוהב.

עד שיגיע הרגע הזה, המשפחה, חבריו והציבור הישראלי ממשיכים להיאבק בכל כוחם כדי להבטיח את חזרתו. הסיפור של גדי מוזס אינו רק סיפור אישי, אלא עדות למציאות הקשה של חטיפת אזרחים ולמאבק הבלתי נגמר להשבתם הביתה. הוא מהווה תמרור אזהרה למדינה כולה בנוגע לחשיבות הביטחון ביישובים.