top of page

אש משתוללת – סיפור קצר

בספרות, אש מסמלת דברים רבים. בסיפורים ושירים מסוימים תראו אותה כתשוקה, חום, חיים ותקווה, בעוד שבאחרים היא תהיה הרס, חורבן, שריפה ומוות. לכבוד הגיליון הזה, החלטתי לכתוב סיפור קצר שמציג את האש בספרות, לטוב ולרע. – יעל הלמן י'2


עבור אנשים רבים, אש מסמנת חיים, תשוקה וחום. אנשים רואים בה דבר חיובי שבלעדיו החיים היו מלאים באפלה, קור, ניכור וריחוק. על פי אותם אנשים, אש חשובה לנו, חלק בלתי נפרד מחיינו. האש קשורה אלינו ובלעדיה לא היינו חיים. זה מה שחלק מהאנשים אומרים.

אנשים אחרים, לעומת זאת, מאמינים שאש רק שורפת ומכלה הכל. הם רואים בה לוקחת חיים, שורפת קשרים. היא לא ידידותית ונעימה, מחממת את הסביבה בשקט וברוגע, אלא משתוללת ללא אינטליגנציה או מטרה, מכלה כל מה שבדרכה בעודה משולחת רסן, ויכולה להיעצר רק בכוח לאחר אובדן רב של חומר ולעיתים אף חיים.

כך הוא ראה אותה, כדבר נורא שרק מחכה לצאת משליטה בשביל לשרוף הכל ולהשאיר רק אפר. אמנם הוא היה צעיר, בקושי איש, שמלאו לו עשרים לפני חודשים בודדים, אך בנושא זה ניסיון חייו הקצרים בהחלט הספיק לו בשביל להחליט שאל לו לבטוח באש, לא משנה מה אומרים לו. הוא כבר עשה זאת כשהיה ילד קטן, ונכווה מספיק, בגופו ובנפשו, בשביל להאמין שלא יוכל עוד לבטוח בה ולהפנות את ראשו לסבל שהיא מסבה לסביבה.

כשהיה עוד ילד צעיר, גילו קטן מעשר שנים, הוא אהב את האש. הוא האמין כמו אותם אנשים שאש היא דבר חמים ומלא חיים, דבר טוב ונפלא שעוזר בחיינו. הוא התגאה בכישרונו לשלוט באש והאמין שהוא יעזור לו להפוך את העולם למקום טוב יותר. גם אחרים, דוגמת הוריו ומשפחתו, שמחו על כוחו ונהגו לומר כי בין כל כוחות השליטה ביסודות ואיתני הטבע, כוח האש הוא החזק והטוב ביותר. כל סובביו התגאו בכישרונו וטפחו אותו. ובכן, כולם חוץ מאחיו הגדול שסלד מהכוח וטען שהוא הרסני מדי ואם הוא לא יהיה זהיר איתו, הוא עוד ישרוף משהו חשוב ומשמעותי. הוא מעולם לא ניסה להקשיב לאחיו, לפחות לא בהיותו ילד צעיר ומתרגש, אך בדיעבד הבין עד כמה טעה ועד כמה היה צריך להקשיב לו, שכן דברי אחיו הגדול היה חכם וכן מכל האחרים בסביבתו, שכל שעשו היה לשבח אותו על הכישרון שקיבל מלידה ללא בחירתו. כשלבסוף החליט להקשיב לאחיו, כבר היה מאוחר מדי, שכן הוא כבר לא היה שם לצדו, לתמוך בו.

באותו הזמן, בטרם מלאו לו עשר שנות חיים, קרה הדבר הנורא. כששיחק בלהבותיה החמימות והמהפנטות מחוץ לביתם, ברגע אחד של חוסר זהירות והתרגשות מתחושת השליטה הנפלאה, הוא שלח אותן הרחק ממנו, קדימה. להבותיו, שתמיד היו קטנות ומרוסנות, לא פוגעות בדבר, הפכו פראיות ואלימות כשנתפסו בעצים ובשיחים שבחזית הבית והחלו לכלות אותם עד תומם. הוא קפא מפחד למראה ההרס שחוללו להבותיו, שתמיד היו חברותיו, והבין שלאש יש יותר מהצד הרגוע והשקט, שכן טבעה הוא הרס וחורבן. עד שהגיעו אנשי יסוד המים, האנשים שיכלו לשלוט בזרימתם כרצונם, כבר היה מאוחר מדי. מהבית היפה ואנשיו נשאר רק אפר, פיח ומספר חפצים מותכים למחצה. והוא עמד שם, מלא אימה אל מול שרידי ביתו המתפוררים, בוהה בלהבות שלא הכיר גם זמן רב לאחר שכבו. גופו מכוסה הכוויות העיד שכבר לא ראה באש חברה, וכך גם היא.

איש מעולם לא האשים אותו. כולם האמינו שהשריפה נגרמה מפיצוץ הכירה בתוך הבית והוא בדיוק היה בחוץ כשזה קרה, כי הרי אף אחד, ובייחוד לא ילד חכם כמותו, לא ישרוף את ביתו בלא כוונה תחילה. הם העבירו אותו לבית דודיו שדאגו לו, מצבו הנפשי היה בכי רע. גם כשהאחרים פטרו אותו מאחריות באשר למות משפחתו, הוא האשים את עצמו. הוא לא סיפר לאף אחד מה באמת קרה, מעולם, זאת משום שלא רצה שישנאו אותו, אך הוא היה מוצף רגשות אשם. החל מאותו יום, הוא הפסיק להשתמש באש שלו, כולא אותה בפנים. אנשים חשבו שעשה זאת מפני שהאש הזכירה לו את בני משפחתו המתים, אך האמת הייתה שהוא פשוט לא רצה לגרום לעוד מוות ואובדן. הוא האמין שהמראה היפה והחמים של האש היה רק אחיזת עיניים, ושטבעה האמיתי הוא הרס וחורבן, ולכן נמנע ממנה ככל יכולתו.

השנים חלפו, והוא סיים את לימודיו. הוא החל ללמוד באוניברסיטה, להפוך למלומד, ולא השתמש באש אפילו פעם אחת מאז התקרית שאירעה לפני יותר מעשר שנים. הוא כבר לא גר עם דודיו, ביתם היה רחוק מהאוניברסיטה והוא לא רצה להכביד עליהם יתר על המידה, אך המשיך לבקר אותם. בתוכו, גם לאחר כל השנים, הוא המשיך לשמוע את מילותיו של אחיו שאמר לו שעליו להיזהר עם האש.

פעם אחת, הוא יצא מהאוניברסיטה לכיוון העיירה הקרובה. הוא היה צריך חומרים וכלים חדשים עבור לימודיו, ואותה עיירה הייתה ידועה באיכות חומרי הגלם המדעיים שלה. הוא יצא לכיוונה ברגל, המרחק לא מצדיק שכירת אמצעי תעבורה מהיר יותר בכסף שלא היה לו. בעודו הולך בדרך הריקה, הן מאנשים והן מצומח, ראה פתאום קבוצת אנשים מגיעה מהכיוון הנגדי. תחילה הוא חשב לברך אותם בניד ראש בעוברו על פניהם, אך כשהם נעצרו במרחק מטרים בודדים ממנו, החליט גם הוא לעצור ולברך אותם כהלכה בדרך צלחה. מה שלא ציפה לו היה שהם ידרשו ממנו את כל כספו ורכושו באיומי סכינים חדים ונוצצים. מתוך אינסטינקט, מבלי לקלוט זאת בעצמו, הקיף את עצמו בלהבות שאיימו לשרוף את שודדי הדרכים אם יעזו להתקרב לכיוונו אפילו צעד אחד. השודדים המופתעים נשאו את רגליהם וברחו על חייהם ללא מחשבה שניה.

בעודו עומד באמצע הלהבות החמימות, מרגיש שוב כפי שהרגיש בתור ילד קטן, הוא הבין: אש יכולה להיות הרס, מוות ואובדן, אך היא יכולה להיות גם חום, אהבה וחיים. התשובה באשר למה היא תלויה אך ורק בשימוש שנעשה בה.

bottom of page