ללא ספק, המזרח התיכון חווה שינויים משמעותיים בשנה וחצי האחרונות. מאז השבעה באוקטובר, פני האזור השתנו, וזאת בצדק. ארגון הטרור המתועב "חמאס", אשר ביצע את הטבח בשבת השחורה, כמעט הושמד. בנוסף, הארגון המאיים ביותר במזרח התיכון, "חיזבאללה", חזר עשרות שנים אחורה מבחינת יכולותיו הצבאיות. כקינוח לשנה זו, מערכת ההגנה האווירית של איראן כמעט הושמדה, והמשטר הרצחני ביותר במזרח התיכון, משטר אסד, אשר שימש כאבן מרכזית בציר האיראני, נפל. אף על פי שמתחיל להתפתח מזרח תיכון חדש, המצב עדיין רחוק מלהיות אידיאלי. החטופים הוחזרו? כל העקורים מביתם שבו לביתם? החיילים הפסיקו להילחם בעזה, בלבנון ובסוריה וחזרו בריאים ושלמים? התשובה היא לא.
המזרח התיכון לאחר אירועי השבעה באוקטובר 2023-
לאחר השבעה באוקטובר 2023, נדמה כי המזרח התיכון נכנס לתקופה חדשה ומסוכנת. למעשה, מדובר בשינוי שייתכן כי ישפיע על פני האזור כולו ויעצב את מערכות היחסים הגיאופוליטיות בו לעד. חמאס, אחד מהגופים הטרוריסטיים המסוכנים ביותר, כמעט הושמד לחלוטין, מה שמצביע על ניצחון צבאי של ישראל. הניצחון הנ״ל בא לידי ביטוי לא רק בהשמדת תשתיות טרור אלא בהרתעה שישראל יצרה במזרח התיכון. חיזבאללה, אשר היה נחשב לגורם המרכזי במאבק נגד ישראל, חזר עשרות שנים אחורה מבחינת יכולותיו הצבאיות ומנהיג הארגון המיתולוגי חסן נסראללה חוסל. זאת בזכות תקיפות חסרות התקדים של ישראל מהאוויר, מהים ומהקרקע, שכן רבים מהלוחמים שלו נהרגו או פצועים קשות.
מערכת ההגנה האווירית של איראן, שהגנה על ציר הרשע האיראני, כמעט הושמדה ע״י תקיפות ישראליות, דבר שצמצם את אפשרויות הפעולה של טהראן באזור. בנוסף, המשטר הסורי שבראשו אל-אסד הושמד כליל על ידי מורדים אסלאמיים, המשטר הנ״ל ביסס את ציר הרשע נגד ישראל ואפשר לאיראנים להיות על הגבול של ישראל-סוריה.
עם זאת, יש לבחון את ההשלכות ארוכות הטווח של השינויים הללו. ניצחון צבאי לא תמיד מבטיח יציבות או שקט באזור. המאבק בין ישראל לבין הגורמים האסלאמיים לא הסתיים, אלא עשוי להיכנס לשלב חדש שבו יופיעו קבוצות טרור חדשות או חידוש של הפעולות האלימות של הקבוצות הקיימות. בנוסף, יש לזכור כי כל שינוי במבנה הכוח יכול להביא לתגובות לא צפויות מצד מדינות אחרות, וייתכן כי המתח בין איראן לבין ישראל יחריף עוד יותר לצד התפתחות הגרעין האיראני. הביקורת כאן היא על כך שהשלטון הישראלי צריך להיות מוכן לא רק לניצחונות צבאיים, אלא גם לחשיבה אסטרטגית ארוכת טווח שתביא לשקט ויציבות, ולא רק לתגובה על איומים מיידיים.
הכישלון הממשלתי בהחזרת החטופים
למרות השינויים הללו, המצב בשטח רחוק מלהיות אידיאלי. 100 החטופים שנמצאים בידי חמאס לא הוחזרו, ואלפי העקורים מהצפון עדיין לא שבו לבתיהם. עם זאת, נראה כי לממשלה יש סדר עדיפויות שונה, קודם כל הסרת האחריות שלה על סבל האזרחים, לאחר מכן שרידותה הפוליטית לרבות גניבת הקופה הציבורית ועוד... ורק לבסוף השבת החטופים והעקורים לבתיהם. האם נוכל באמת לדבר על מזרח תיכון חדש כאשר בני אדם סובלים ונאבקים על שרידותם?
היעד החשוב ביותר במלחמת ״חרבות ברזל״ הוא להחזיר את החטופים, ניסיונות הצבא להחזיר חטופים הוכחו כמסוכנים ולרוב כלא יעילים, כתוצאה מכך כולם הבינו שבשביל שהחטופים יחזרו צריך להיחתם הסכם בין ישראל לחמאס. למרות ההצלחה במאבק הצבאי, נראה כי ממשלת ישראל לא הצליחה לממש את התחייבויותיה בנושא זה. לחטופים יש משפחות, יש להם חיים שהיו להם לפני האירועים הנוראיים, וזהו אבסורד שלממשלת ישראל לא כזה משנה מהחזרת החטופים.
ממשלת ישראל בחרה לא רק לא להחזיר את החטופים, אלא גם להציג את המצב כאילו מדובר בהצלחה גדולה של צה"ל. אמנם יש מקום לשמוח על ההישגים הצבאיים, אך האם זה מצדיק את הפקרת חיי החטופים? יש כאן ניגוד מוחלט בין ההצהרות שנשמעות על ידי השרים וחברי הכנסת לבין המצב האמיתי בשטח. עלינו להבין כי הכישלון בהחזרת החטופים משמעו שנכשלנו במלחמה והפסדנו. הרי ידוע שלא מפקירים ישראלים בשטח האויב.
העקורים והרקע המורכב
כשהמזרח התיכון עובר שינויים גדולים, לא ניתן להתעלם מהשפעתם על התושבים. העקורים מהצפון, אשר נאלצו לעזוב את בתיהם בעקבות הלחימה, עדיין לא כולם חזרו לבתיהם. על פי הערכות, מדובר באלפי משפחות שנמצאות במצב של חוסר וודאות, כאשר רבות מהן לנות בחדרים במלונות ובבתי הערכה.
כיצד אפשר לדבר על מזרח תיכון חדש כאשר כל כך הרבה אנשים סובלים? האם השינויים הפוליטיים והצבאיים שווים את מחיר הסבל האנושי? אנו עדים למצב שבו הממשלה מתמקדת בהישגים צבאיים, אך שוכחת את האנשים שמאחורי המספרים. עלינו להיאבק לא רק נגד הטרור, אלא גם למען חייהם של אזרחי מדינת ישראל שנפגעו מהמצב.
המצב בשדה הקרב
בזמן שישראל מתמודדת עם איומים מבחוץ, המצב בשדה הקרב נשאר מתוח. החיילים שלנו משקיעים מאמצים רבים במאבק בעזה, בלבנון, בסוריה ובכל חזיתות המלחמה, אך השאלה המתבקשת היא האם אנו משיגים את המטרות שלנו ללא אסטרטגיה מסודרת ליום שאחרי השמדת ציר הרשע?
המאבק הצבאי הינו הכרחי וחיוני, אך יש צורך לחשוב על פתרונות ארוכי טווח. עלינו לפעול לא רק במלחמה, אלא גם בדרך של דיפלומטיה ושותפות עם מדינות אחרות במזרח התיכון. אם נצליח לבנות קשרים עם מדינות שכנות בשיתוף פעולה, נוכל ליצור מזרח תיכון חדש שבו לא רק שנעצור את הטרור, אלא גם נבנה חברה טובה יותר עבור בני אדם. בנוסף, צריך לדאוג לתוכניות מסודרות מובנות ליום שאחרי הניצחונות הצבאיים בכל חזית.
התמודדות עם המשטר האיראני
המציאות במזרח התיכון לא יכולה להתעלם מהמשטר האיראני, אשר הוא הראש לכל ארגוני הטרור. המשטר הנ״ל, המתועב והאופורטוניסטי, לא מהסס לתמוך בטרור, לפתח מליציות טרור ולהרוג אזרחים חפים מפשע. ההתמודדות עם איראן היא קריטית למען יציבות המזרח התיכון. על ישראל לשים את האצבע על מקור הטרור ולהכות חזרה בצורה ממוקדת. בימים אלו איראן נמצאת בשלביה האחרונים בתהליך יצירת פצצות אטומיות. אם פצצות אלו אכן ייוצרו מדינת ישראל תמצא בבעיה גדולה. לכן, כל עוד יש לנו תמיכה בינלאומית מדינתנו צריכה לתקוף את מתקני ייצור הגרעין האיראני בכדי להסיר את האיום האיראני על קיומה של מדינת ישראל.
עם זאת שוב, על ישראל לא להסתפק רק בניצחון הצבאי. יש צורך לעלות על סדר היום הבינלאומי את העוולות שעושה איראן, ולהפעיל לחצים כלפי הקהילה הבינלאומית כדי להפסיק את התמיכה בטרור. לשיטתי, עלינו לפעול חזק בחזית ההסברה בכדי שלא יפתחו לנו כל פעם חזיות נוספות כאשר אנו מטפלים בחזית מסוימת.
הקול הישראלי וחזון העתיד
בפתחה של שנת 2025, אנו ניצבים בפני אתגרים רבים, אך גם בפני הזדמנויות חדשות. עלינו להראות לעולם שלנו שישראל היא מדינה חופשית, ליברלית ואחראית. אנחנו לא נאפשר לשלוט בנו על ידי פחד. נמשיך להילחם בטרור, אך גם נבנה חברה פלורליסטית, שבה יש מקום לכל הקולות.
אנחנו ישראלים, ואנחנו לא נוותר על הערכים שלנו שגדלנו עליהם. מזרח תיכון חדש אינו צריך להתקיים על בסיס צנזורה, פחד ודיכוי. אלא על ליברליות, חוכמה, מחושבות ואנושיות. עלינו להוביל מנהיגות אמיצה שתצלול לתוך האתגרים ותיטול אחריות על מעשיה. עלינו להקשיב ולהתמודד עם הקולות השונים בחברה – אלו שמבקרים ואלו שתומכים.
לסיום, אנו אכן מצויים בעידן חדש, אך השינוי עדיין רחוק מלהיות מושלם. החזרת החטופים, חזרת העקורים לבתיהם, והתמודדות עם הטרור האיראני – כל אלו הם אתגרים שדורשים תשומת לב ופעולות ישראליות. ממשלת ישראל חייבת להבין כי הצלחות צבאיות אינן מספיקות, וכי יש להקשיב לצרכים של האזרחים. רק כך נוכל לבנות מזרח תיכון חדש שבו כולם יוכלו לחיות בשקט. השלב הראשון הוא שהממשלה חייבת לשים בסדר העדיפויות שלה את טובת מדינת ישראל ואזרחיה (לרבות השבת החטופים).
Comments