אני לא מאמינה בגורל. בעיניי מדובר ברעיון ששייך לתרבויות עתיקות ולספרות הפנטזיה, וגם שם אני קוראת עליו תיגר. לכבוד הגיליון הזה החלטתי לכתוב סיפור פנטזיה קצר המדגים עד כמה הרעיון של גורל יכול להיות מטורלל. – יעל הלמן י"א 2
גרינדאונס הוא עולם יפה, מלא ירוק וזהב. צורתו עגולה מושלמת, ועל שוליו נחים הרי האינסוף, הרים אדירים בגובהם כשבקצם השני משתרע צוק שנופל אל האינסוף השחור ואל הלא כלום. על פסגות ההרים שורר הכפור הקשה ביותר שאי פעם תרגישו, אך אם אי פעם תצליחו לשרוד את קור הכלבים הזה, תגלו נוף עוצר נשימה ומרבדי כוכבים. כמובן שמדובר באגדה בת אלפי שנים, שכן אף לא אדם אחד שיצא לנסות את מזלו בטיפוס על הרי האינסוף חזר לספר על הרפתקאותיו וקורותיו.
גם הארץ שבפנים העולם מלאה בחן והוד. ההרים מקיפים ארץ עשירה ופורייה, מלאת יערות ואגמים. גרינדאונס מאופיין במזג אוויר מתון ונעים, אם כי יש תחלופת עונות מלאה בין כל הארבע. הארץ היפהפייה הזו מנוקדת לאורכה ולרוכבה בכפרים קטנים שנראים כאילו נלקחו מציורים פסטורליים מלפני שנים רבות. פה ושם צצות להן ערים גדולות, מושכות אליהן אוכלוסייה מגוונת משלל סיבות שונות.
גרינדאונס מלא במגוון רחב של צמחים, חלקם טובים למאכל בעוד שחלק יטרפו אדם לפני שיספיק להניד עפעף. מגוון הצמחייה הרחב והייחודי יותר מאזן אקולוגי מרתק שמושך אליו חוקרים רבים. אוכלוסיית העולם מגוונת יותר מכל מה שתעזו להעלות על דעתכם, כאשר היצורים התבוניים שמאכלסים את העולם נעים מבני אדם, דרך יצורים מיתולוגיים ועד מפלצות שלא משנה עד כמה תרצו, לא תצליחו לבטא את שמותיהן.
בעולם הנפלא הזה, מעל העננים הרכים שממלאים את השמים התכולים, נחות להן ישויות רבות עוצמה בלי אדם או מפלצת שיודעים על קיומן. אלה הם אלי גרינדאונס הכמעט על יכולים. מספרם גדול מכדי שתוכלו למנותם, והם אוהבים את עולמם כאילו הוא פרי יצירתם ושקידתם, מה שהיה נכון לפחות חלקית. הם נוהגים להתגאות ולהתרברב בעולמם היפה מול אלי עולמות שכנים ודואגים להזכיר שוב ושוב עד כמה הרים עדיפים, לפחות לדעתם, על פני מפלים. לאלים אלה יש רק מגרעת עיקרית אחת: הם נוהגים להמר על תושבי גרינדאונס במשחקי קוביות בינם לבין עצמם. אולם האלים האדיר שבנו לעצמם על העננים הלבנים מלא עד כמעט אפס מקום במספר אדיר של לוחות משחק. בכל פעם שנולד בעולמם יצור אינטליגנטי אחד האלים לוקח את תפקיד הפטרון של הוולד. כך משחקים להם האלים, מטילים קוביות וקובעים את גורל בני חסותם בכל פעם. לפעמים, כשאחד האלים מחא על הפסד כבד במשחק, היו השמים מתקדרים והעננים הלבנים היו הופכים אפורים.
סיפורנו מתמקד בעלם צעיר שחי בגרינדאונס לפני זמן רב. הוא נולד בכפר קטן למשפחה קטנה אף יותר וגדל בסביבה רגועה ונעימה. עוד כשהיה קטן, הוא תמיד חלם לצאת להרפתקאות ולראות את העולם. למרות שהוא אהב את ביתו ומשפחתו, הוא ראה את הכפר השקט כמשעמם וחיפש את הריגושים בחיים. הוא רצה לצאת החוצה, לראות את העולם, לחוות הרפתקאות, ללמוד מניסיון – והכי חשוב – להחליט על גורלו בעצמו. במשך שנים הוא חקר, למד, התאמן וצבר את כל הידע שיכול היה לצבור בכפר הקטן. ביום גורלי אחד, אחרי זמן רב של הכנות פיזיות ונפשיות, הוא החליט שהגיע הזמן לצאת לדרך. הוא ארז את חפציו החשובים ביותר, חגר את חרבו, הכתיף את תרמילו הכבד ועזב את ביתו. הוריו, בוהים בו מרחוק, החלו לבכות כאילו בנם הולך אל מותו ולא בעקבות הרפתקת חייו.
העלם החל את מסעו, מוחו מלא ברעיונות תמימים ותקוות ילדות. הוא הלך ביער ובחורש, עובר מרחקים אדירים בכל יום ומתקרב, לפחות כך האמין, להגשמת חלומו. כך החלה דרכו, זמן מה בו הוא רק הלך ומדי פעם עצר בכפר מזדמן בשביל לחדש את אספקתו. הזמן חלף והדבר קרה לאחר מספר ימים או שבועות, הוא לא ספר. כשדרכו עברה דרך יער עבות, הוא פתאום שמע צליל גבוה ולא טבעי. אחריו הגיע ריח נורא של צמחים רקובים ופטריות. רק אז הוא הצליח למצוא את מקור הצליל הצורם. במרחק מספר עצים ממנו, בגבו אליו, עמד יצור אימיים ואיים על אדם שטעה בדרכו. היצור המזוויע עמד על שתי רגליו כך שארבע ידיו היו פנויות ומוכנות לחטוף את האדם בגסות ולטרוף אותו בו במקום. כנפי התרנגולת הגדולות שעל גבו היו מקופלות ומלאות עלים וענפים, וגופו המוצק בגובה שניים וחצי מטרים היה ירוק כהה עם ראש גדול בעל זוג קרני אייל. העלם הכיר את המפלצת, אם כי מעולם לא הצליח לזכור ולהגות את שמו. אגלה לכם שזה היה קְרֵאוּטַאִירוּאִינְמוֹרַגוּסְטַמַיִלְטִיצְ'לֵאַדְהֵרְסִן, או מוֹרַגוּסְטַמַיִלְטִיץ' בקיצור.
העלם, שראה את המצב כהזדמנות להתחיל את הרפתקתו וסיפורו המדהימים, ניגש את היצור, מנסה להסיח את דעתו מהמסכן שנקלע למצב הביש הזה. "מפלץ," הוא קרא אליו באומץ, "אל תעז לעשות אפילו צעד אחד נוסף לכיוון האיש הזה".
היצור הגדול הסתובב אליו, מפסיק את התקדמותו לכיוון האיש, ואמר בקול גבוה להחריד "יש לי שם, אתה יודע. היית רוצה שאני אקרא לך יצור או מפלצת? זה מאוד מעליב".
העלם נרתע לאחור בהפתעה, לא מוצא את המילים בפיו. המוֹרַגוּסְטַמַיִלְטִיץ' המשיך. "אני מבין שאתה לא יודע שקוראים לי סטיב, אבל לפחות תקרא לי מוֹרַגוּסְטַמַיִלְטִיץ' ולא מפלץ. דרך אגב, למה אתה רוצה שאני אתרחק מהאדם הזה? אתה מכיר אותו?".
העלם, שהצליח להתגבר על ההפתעה הראשונית שחש, פנה אליו בחזרה בטון רציני שיש רק לקוראי פנטזיה אפית מושבעים שמאמינים שסיפורם יוכל יום אחד להיכנס לז'אנר. "זה לא משנה אם אני מכיר אותו או לא, אני לא אתן לאף אדם להיטרף על ידי יצור מבחיל שכמוך!".
סטיב קפא לרגע בהפתעה גמורה מאטימותו ומחוצפתו של העלם. הוא חי ביער הזה כבר שנים רבות ומעולם לא פגש יצור אינטליגנטי כל כך לא מתחשב. הרגע עבר מהר והוא שלח את ארבע ידיו לפנים כשהן מסמנות כאילו כניעה. " וואו, וואו, עצור לרגע והרגע. האיש החביב הזה בסך הכל רצה שאני אדגמן לו. אתה מבין, זאת הפעם הראשונה שהוא פוגש את אחד מבני מיני, אז הוא רצה לצייר אותי, נכון?". את המילה האחרונה הוא אמר בקול רם יותר, מפנה אותה לאדם שמאחוריו. האיש הנהן, כנראה שלא שמע את שאר השיחה, ועמידתו העידה על מורת רוח מהעיכוב.
סטיב חזר והביט בעלם. "הוא מאוד נחמד, אפילו זכר את השם המלא של בני מיני ושאל לשמי. חוץ מזה, אני בכלל טבעוני. רואה את הצבע הירוק הזה? הוא בגלל כל העלים. אני סתם גבוה בשביל להגיע לצמחים הכי טובים. אפשר להגיד שאני כמו ג'ירפה". את החלק האחרון הוא אמר במבט תוהה.
לא מרוצה מהרס פנטזיית ההרפתקאות שלו, העלם שלף את חרבו והחל לרוץ אל המפלץ הפטפטן. בתגובה סטיב נרתע לאחור. "היזהר, זה חד!" אמר רגע לפני שמעד על ענף ונפל ישירות על הלהב הבוהק. מילותיו האחרונות נשמעו כאילו מרחוק והיו "למה זה תמיד אחת טבעי ברגעים הכי חשובים?".
בדיוק באותו הרגע נשמעו צעדים רמים וצעקת "מה זה היה?". חבורת הרפתקנים מהאזור הגיעה למקום בריצה, חבריה מצפים למצוא עלמה במצוקה. במקום זאת ראו עלם צעיר שעל חרבו משופד מפלץ גדול ואדם מופתע בצד. לא שוקלים את האפשרות של פירוש לא נכון של הסיטואציה ומתעלמים מהזעף של האדם המופתע, ההרפתקנים הכריזו על העלם כגיבור. הסיפור התפשט במהירות כדרכן של שמועות, ועד מהרה כל אדם בגרינדאונס הכיר את סיפורו כביכול.
השנים עברו והעלם שהפך לגבר ביסס את מעמדו כגיבור. הוא קטל מפלצות ויצורים רבים, נפגש עם מנהיגים והגשים את חלום הילדות שלו שבעבר נחשב בלתי אפשרי. מספר שנים אחרי אותה הרפתקה ראשונה הוא יצא להרפתקה נוספת, מספרה גבוה מכדי לספור. הוא הלך בחורש נחמד וירוק שרוח קלה נשבה בו והפכה את היום הבהיר ליום אביב מושלם. לאחר הרפתקאות רבות כל כך הגיבור כבר צבר מספיק ניסיון וידע בשביל לדעת שכמעט כל המפלצות הקטלניות גדולות, אז הוא הרשה לעצמו להירגע ולהנות מהיום היפה בעודו הולך בצמחיה הנמוכה.
לפתע הוא ראה גוש לבן בים הירוק. בזמן שהתקרב אליו, הגיבור שם לב שמדובר ביצור פרוותי קטן דמוי ארנב. נפעם מפרוותו היפה, הוא התקרב במטרה ללטף אותה ולחוש ברכותה. רגע לפני שהניח את ידו על הארנב ונגע בו, זה פקח את עיניו האדומות כדם ובהה בגיבור. לפני שהספיק להגיב הוא מצא את עצמו שוכב על גבו, גוסס. המפלצת הנוראה דילגה לה משם, מרוצה מהארוחה המזדמנת. האיש בהה בשמים, מרגיש את הכרתו וחייו חומקים ממנו. רגע לפני ששדה ריאתו השחיר לחלוטין הוא ראה צללית אדם ובידה קוביות משחק. "סליחה" אמרה הצללית בקול נשי ומעורפל.
למעלה, אוספת את קוביותיה מלוח המשחק, חשבה לעצמה האלה שהיא צריכה להשתפר בגלגולי התחמקות ויוזמה.
* הסיפור נכתב בהשראת הספר "צבע הכשף" שכתב טרי פראצ'ט. אל תרמו בקוביות ותטילו 7.
Commentaires