“עכשיו הם בסדר" - סיפורם של האסטרונאוטים שנתקעו בחלל

ב-5 ביוני 2024, שני אסטרונאוטים ותיקים מנאס"א, בוטץ' ווילמור וסוני וויליאמס, המריאו לחלל למשימה שאמורה הייתה להימשך שמונה ימים בלבד. אבל כמו בהרבה סיפורים טובים, התוכניות השתנו, והם מצאו את עצמם במסע של תשעה וחצי חודשים בתחנת החלל הבינלאומית (ISS). הסיפור שלהם הפך לסנסציה עולמית, וגרם לכולם לדבר על חלל, פוליטיקה, וכמה חזקים בני אדם יכולים להיות.

בוטץ' ווילמור, בן 62, וסוני וויליאמס, בת 59, הם לא טירונים בחלל. שניהם קצינים בדימוס בצי האמריקאי, עם ניסיון רב במשימות מסוכנות. ווילמור, טייס קרב לשעבר, כבר בילה 178 ימים בחלל בשתי משימות קודמות, כולל טיסה במעבורת החלל אטלנטיס ב-2009. הוא ידוע ברוגע שלו וביכולת המנהיגות שלו. וויליאמס, טייסת עם מעל 3,000 שעות טיסה, הצטרפה לנאס"א ב-1998 וכבר בילתה 322 ימים בחלל בשתי משימות קודמות. היא מחזיקה בשיא הזמן הרב ביותר שאישה בילתה בפעילות חוץ-רכבית (הליכת חלל), עם 62 שעות בתשע פעילויות חוץ-רכביות.

המשימה שלהם הייתה היסטורית: הם היו הצוות הראשון שבדק את החללית החדשה של בואינג, סטארליינר, שמיועדת להטיס אסטרונאוטים ל-ISS כחלק מתוכנית הצוות המסחרי של נאס"א. המשימה הייתה אמורה להיות טיסת ניסוי קצרה כדי לאשר את הסטארליינר לשימוש קבוע, אבל מהר מאוד היא הפכה למבחן של עמידות ויכולת הסתגלות.

הסטארליינר שוגרה מפלורידה ב-5 ביוני 2024, עם ווילמור וויליאמס על סיפונה. החללית הגיעה בהצלחה ל-ISS, אבל המסע לא היה חלק. כשהסטארליינר התקרבה לתחנה, היא נתקלה במספר דליפות הליום במערכת ההנעה שלה וכשלי מנועים, שהם רכיבים קריטיים לתמרון ולחזרה בטוחה לכדור הארץ. הבעיות האלה העלו חששות מיידיים לגבי אמינות החללית.

נאס"א ובואינג ניסו בהתחלה להמעיט בערך הבעיות, אבל ככל שהמהנדסים על הקרקע ביצעו בדיקות, אותם הכשלים חזרו, והאטמים שהתנפחו כשהתחממו לא חזרו לגודלם הנכון. נאס"א קיבלה החלטה חשובה: הסטארליינר תחזור לכדור הארץ ריקה, ווילמור וויליאמס יישארו ב-ISS עד שחללית ספייס-אקס קרו דרגון תוכל להחזיר אותם הביתה. ההחלטה הזו האריכה את המשימה שלהם משמונה ימים לשמונה חודשים מתוכננים, עם תאריך חזרה שנקבע בתחילה לפברואר 2025.

עבור ווילמור וויליאמס, ההארכה הפתאומית של המשימה שלהם גרמה לשינוי דרמטי בתפקידם. במקור אורחים ב-ISS, הם שולבו בצוות התחנה כחברים מן המניין, והצטרפו למשלחת 71. הם הסתגלו במהירות, תרמו למחקר מדעי, תחזוקה, ואפילו הליכות חלל. וויליאמס, שהפכה למפקדת ה-ISS במהלך שהותה, ערכה ניסויים על גידול צמחים בתנאי מיקרו-כבידה ועל ההשפעות של החלל על גוף האדם. היא גם ביצעה הליכת חלל עם ווילמור כדי לדגום את החלק החיצוני של התחנה למיקרובים ולבצע משימות תחזוקה.

ה-ISS, מעבדה באורך 109 מטרים, הפך לביתם במשך 286 ימים. התחנה מצוידת בשישה חדרי שינה, שני חדרי רחצה, חדר כושר, וחלון תצפית עם 360 מעלות, אבל החיים בתנאי מיקרו-כבידה רחוקים מלהיות מפוארים. האסטרונאוטים עקבו אחר שגרה קפדנית, בילו שעתיים ביום באימונים כדי להילחם באובדן עצם ושרירים – דאגה קריטית לטיסות חלל ארוכות טווח. ארוחות, שהוכנו במעבדת מערכות מזון החלל של נאס"א ביוסטון, נעו בין מנות מיובשות כמו בריסקט בקר ברביקיו למאכלים אישיים אהובים כמו ממרח Nutter Butter של וויליאמס, שמשפחתה שלחה במשימת אספקה מחדש.

למרות האתגרים, שני האסטרונאוטים נשארו אופטימיים. בשיחת ועידה ביולי 2024 מה-ISS, וויליאמס הביעה ביטחון בסטארליינר, ואמרה, "יש לי תחושה טובה בלב שהחללית תחזיר אותנו הביתה, בלי בעיה". ווילמור חזר על האופטימיות שלה, הדגיש את המנטרה "כישלון אינו אופציה" ואת האמון שלהם בצוותי הקרקע. אבל כשהבעיות של הסטארליינר הפכו לבלתי ניתנות לפתרון, המיקוד שלהם עבר להפקת המרב מהשהייה הממושכת שלהם.

ההחלטה להשאיר את ווילמור וויליאמס ב-ISS לא הייתה קלה. הבחירה של נאס"א להחזיר את הסטארליינר ריקה נבעה משיקולי בטיחות, אבל היא גם הדגישה את האתגרים הרחבים יותר של תוכנית הצוות המסחרי. בואינג, שכבר התמודדה עם ביקורת על עיכובים בפיתוח הסטארליינר, ספגה מכה משמעותית. החללית, שנחתה בבטחה בספטמבר 2024 ללא הצוות שלה, נשלחה לווייט סאנדס, ניו מקסיקו, לצורך ניתוח. מאוחר יותר נמסר שהסטארליינר לא צפויה לטוס שוב ב-2025.

בינתיים, השהייה הממושכת של האסטרונאוטים הפכה למשחק פוליטי. בסוף ינואר 2025, הנשיא דונלד טראמפ ומנכ"ל ספייס-אקס אילון מאסק קראו בפומבי לחזרה מהירה, בטענה שממשל ביידן "נטש" את האסטרונאוטים מסיבות פוליטיות, אולי כדי להימנע מפרסום שלילי לפני בחירות נובמבר 2024. מאסק אף טען שהוא הציע להחזיר את האסטרונאוטים מוקדם יותר, אך סורב על ידי ממשל ביידן – טענה שנאס"א והאסטרונאוטים עצמם הפריכו. למרות דברים אלו ווילמור הצהיר שפוליטיקה לא השפיעה על ציר הזמן של החזרה שלהם, שהותאם בכמה שבועות בגלל החלפת חללית ספייס-אקס, לא לחץ פוליטי.

גורמים בנאס"א הדגישו שבטיחות, מגבלות תקציב, והצורך לשמור על צוות ב-ISS היו הגורמים העיקריים בהחלטה. שליחת חללית נוספת או החזרת חללית מוקדם נחשבו ליקרים ומסוכנים מדי, במיוחד מכיוון שחזרת הסטארליינר הותירה את ווילמור וויליאמס ללא מושביהם המותאמים אישית, שהם חיוניים לחזרה בטוחה.

מסע החזרה של האסטרונאוטים התחיל כשהמחליפים שלהם, צוות קרו-10, הגיעו ב-16 במרץ 2025. הצוות הזה, שכלל את אן מקליין וניקול איירס מנאס"א, טקויה אונישי מיפן, וקיריל פסקוב מרוסיה, שוגר מפלורידה ב-14 במרץ, אחרי כמה עיכובים בגלל בעיה במערכת ההידראולית של רקטת ספייס-אקס פלקון 9. הגעתם אפשרה לבוטץ', סוני, ולחברים שלהם מצוות קרו-9 – ניק הייג ואלכסנדר גורבונוב – להתחיל להתכונן לחזרה.

ב-18 במרץ 2025, ארבעת האסטרונאוטים עלו על חללית ספייס-אקס קרו דרגון. הם התנתקו מהתחנה בשעה 1:05 לפנות בוקר (שעון החוף המזרחי), ואחרי 17 שעות טיסה, נחתו במפרץ מקסיקו ליד טלהאסי, פלורידה, בשעה 5:57 בערב (שעון החוף המזרחי). הנחיתה הייתה מושלמת, עם מגן החום של החללית שעמד בטמפרטורות של מעל 2,500 מעלות בזמן החזרה לאטמוספירה. בזמן שהחללית צפה לה במים הרגועים, דולפינים שחו לידה, מה שנתן לסצנה נופך קצת קסום.

האסטרונאוטים יצאו מהחללית מחייכים ומנופפים, וסוני הרימה אגודל כשהיא נעזרה לעלות על אלונקה לבדיקות רפואיות שגרתיות. ניק הייג דיווח למרכז הבקרה: "איזה מסע! אני רואה חללית מלאה בחיוכים, מאוזן לאוזן." הצוות הוטס למרכז החלל ג'ונסון ביוסטון, שם הם התאחדו עם משפחותיהם והתחילו בסדרת בדיקות רפואיות מקיפות כדי ללמוד על ההשפעות של השהייה הממושכת שלהם בחלל.

המשימה של ווילמור וויליאמס ממוקמת כמשימת החלל השישית הארוכה ביותר של נאס"א. וויליאמס מחזיקה כעת במקום השני בזמן המצטבר הארוך ביותר בחלל עבור אסטרונאוט אמריקאי, עם 608 ימים, קצת אחרי פגי וויטסון עם 675 ימים. השהייה הממושכת שלהם סיפקה נתונים חשובים על ההשפעות של טיסות חלל ארוכות טווח על גוף האדם. מומחים כמו רייצ'ל סיידלר, פיזיולוגית יישומית מאוניברסיטת פלורידה, ציינה שהאסטרונאוטים ככל הנראה חוו אובדן עצם ושרירים, ליקויי ראייה, ושינויים במערכת החיסונית. ההבדל בין משימה של שמונה ימים למשימה של תשעה חודשים הוא משמעותי, עם השפעות כמו נפיחות בחלק האחורי של העיניים – בעיה נפוצה עבור אסטרונאוטים לאחר שישה חודשים בחלל – שעלולות להשפיע על הראייה שלהם.

למרות האתגרים האלה, העמידות והמקצועיות שלהם בלטו. וויליאמס, שחשבה על החוויה, הדגישה את המחיר הרגשי ששילמו משפחותיהם, שחוו "רכבת הרים" של אי ודאות. ווילמור, שחש את הרוח על פניו לראשונה מזה חודשים, פשוט חייך – עדות לרוחם המתמשכת.

הסאגה של בוטץ' ווילמור וסוני וויליאמס מדגישה גם את הניצחונות וגם את האתגרים של חקר החלל המודרני. הסיפור שלהם הוא תזכורת לסיכונים שאסטרונאוטים לוקחים, למורכבות של טכנולוגיית טיסות חלל, וליכולת האנושית להסתגל מול מצוקה. בעוד שהמשימה שלהם חשפה ליקויים בתוכנית סטארליינר, היא גם הדגישה את ההצלחה של שותפות נאס"א עם ספייס-אקס. כשהאנושות מסתכלת על משימות עתידיות לירח ומאדים, הלקחים שנלמדו מהמסע שלהם ללא ספק יעצבו את הדרך קדימה, ויבטיחו שגם כשהתוכניות משתבשות, רוח החקר נמשכת.