כבת להורים אמריקאים, גדלתי בבית שבו מדברים אנגלית. אך כישראלית, כמעט בכל מצב אחר עלי לדבר עברית. על אף שאני (ועוד המון אמריקאים / בריטים ישראלים) יכולים לדבר שוטף בשני השפות לחוד, הדיבור היומיומי בשפות השונות גוררת אחריה שילוב לשוני לעיתים בלתי רצוי בין השתיים. התופעה הזאת קורת ממספר סיבות: הראשונה, חוסר מודעות. כאשר "גודלים" עם שתי שפות, ישנם מילים שמשתמשים בהם יותר בשפה אחת מן האחרת, כך שכאשר מדברים את האחרת יותר טבעי להגיד את המילה בשפה האחרת. סיבה נוספת: שכחת מילים. משום שלהרבה דוברי "עברינגליש" (שילוב בין English ל עברית) שני השפות נדמות במוחם כאחת, לפעמים כאשר שוכחים מילה בשפה אחת קל מאוד להחליף אותה בתרגומה.
שמתי לב שמחוץ לביתי, תופעת ה- "עברינגליש" הכי נראית לעין ביני לבין החברה הכי טובה שלי (נעמה ליה קוקס רוקמן, בת לאם בריטית ואב אמריקאי). גדלנו ביחד כאשר שתינו דיברנו אנגלית בזמן ואחרי הלימודים, כך שהיינו צריכות להחליף בין השפות לעיתים שכיחות ובמהירות רבה מאוד. זה גרם לדברים כאלה לקרות:
התמונות הללו הן קטעים משיחות וואצאפ שניהלתי בעבר עם נעמה. ניתן לראות שישנם מילים שבאו לנו הרבה יותר בטבעיות בעברית, אז כתבנו אותם על אף שדיברנו באנגלית.
דרך נוספת שבה עברינגליש בא לידי ביטוי בחיי היום-יום אינה ברורה כמו הקודמת, אך הרבה יותר מביכה. לפעמים ישנם ביטויים בשפה אחת שנאמרים בשפה האחרת בקלות דעת. לצערי הרב, לא כל הביטויים שומרים על משמעותם בעת התרגום:
, “piece of cake”משמעותו: קל מאוד. התרגום לעברית הוא "חתיכת עוגה". שינוי קיצוני מאוד ממשהו קל למשהו שהופך אותנו לכבדים...
או "פרה פרה". כמות הפעמים שאמרתי בטעות למשפחה האמריקאית שלי " cow cow”” היא מוגזמת, ולפעמים הם אפילו נעלבו. השוני בין המשמעות היפה של "כל דבר בזמנו" ל "את פרה" בהחלט לא עוזר כשאת מנסה לאמר לבת דודה האמריקאית שלך שלא ראית שנתיים, לחכות שנייה אחת בזמן שאת מתארגנת.
ישנם אנשים המשתמשים בעברינגליש בצורה מודעת, כדי לשלב את האנגלית כסלנג בשפה העברית. במידה מסוימת ניתן לייחס את התופעה הזאת לעקרון ה"אנגלוז", משום שהתופעה היא של הטמעת תבנית לשונית שמקורה בשפה האנגלית. דוגמאות לכך יכולות להיות השימוש במילים כמו "אומיגאד", "היי, ביי" ועוד. עוד עקרון שניתן לייחס את התופעה הינה של שפה שוויונית (כלומר, השימוש הלשוני במגדר בשפה היומיומית). מגדר מטשטש במקרים כאלה משום שמגדר לשוני בעברית ובאנגלית מיוצג באופן שונה. למשל, השימוש במילה הניטרלית they במקום הם / הן, או ב you במקום את/ה אתם/ן. בנוסף לכך גם המגדר של חפצים שונה, התופעה הזאת לא קיימת באנגלית. זה חוסך לנו מחשבה וזמן משום שבמקום להגיד "זה שולחן מגניב" להגיד "that’s a cool שולחן"
לעברינגליש בהחלט יש צדדים מביכים ופחות נעימים. אבל אם עוצרים לרגע אחד ומקשיבים, בלתי אפשרי לפספס אותה בכל מקום שאליה הולכים. מי יודע, אולי עם קצב התפשטותה במדינה בקרוב היא תהפוך לנורמה?