המשחק מכור? לא אם שואלים את האו"ם: הכל על יום הצדק החברתי

מאיה שלום

תגידו, יצא לכם פעם להרגיש שהחיים הם קצת כמו משחק מונופול שבו חלק מהשחקנים מתחילים עם חצי מהלוח בבעלותם, מלונות בנויים ברוטשילד וערימת מזומנים בצד, ואתם אפילו לא קיבלתם קוביות? התחושה הזו, ש"משהו פה פשוט לא פייר", היא לא סתם קיטור של יום ראשון בבוקר. זו בדיוק הסיבה שבגללה הקימו את יום הצדק החברתי הבין-לאומי.

בכל שנה, ב-20 בפברואר, העולם עוצר רגע כדי להזכיר לנו שצדק הוא לא רק מושג משפטי יבש ששייך לבתי משפט או לספרי חוקים. צדק חברתי הוא משהו שצריך לקרות ביומיום שלנו, בסופרמרקט השכונתי, במשרד הממוזג או באתר הבנייה הלוהט, ובכיתות הלימוד של הילדים שלנו. זהו יום שבו אנחנו שואלים את עצמנו: האם השיטה עובדת בשבילנו, או שאנחנו רק ברגים קטנים במכונה שעובדת בשביל מישהו אחר?

אז מה זה בכלל "צדק חברתי"?אם נשאל פילוסופים או פרופסורים למדעי המדינה, הם כנראה יחפרו לנו שעות על תיאוריות של תועלתנות וצדק חלוקתי. אבל בשפה יומיומית, צדק חברתי הוא הסיפור הפשוט של הזדמנות הוגנת. חשוב להבהיר: צדק חברתי זה לא קומוניזם. זה לא אומר שכולם חייבים להרוויח בדיוק אותו דבר, ללבוש אותם בגדים או לחיות באותם בתים. זה גם לא אומר שמי שעובד קשה לא צריך להצליח יותר.

המשמעות האמיתית היא שלכולם צריכה להיות אותה נקודת זינוק. צדק חברתי אומר שהמקום שבו נולדת, הצבע של העור שלך, המבטא שלך או המגדר שלך, לא אמורים לקבוע מראש אם תהיה לך גישה לתרופות מצילות חיים או אם תוכל ללמוד באוניברסיטה טובה. זה ההבדל התהומי בין "צדקה" לבין "צדק". צדקה היא לתת למישהו אוכל כי הוא רעב עכשיו, וזה חשוב, אל תבינו לא נכון. אבל צדק? צדק הוא לוודא שהשיטה לא חוסמת אותו מראש, שהיא מאפשרת לו ללמוד מקצוע, לעבוד בתנאים אנושיים ולהרוויח את הלחם שלו בכבוד, בלי להיות תלוי בחסדים של אף אחד.

איך הכל התחיל ולמה דווקא עכשיו?הסיפור הרשמי של היום הזה התחיל ב-2007. העצרת הכללית של האו"ם הסתכלה על המפה העולמית והבינה שאי אפשר להמשיך לדבר על "שלום עולמי" ועל "ביטחון" בזמן שחצי עולם הולך לישון רעב והחצי השני זורק אוכל לפח כי פג תוקפו. הם הבינו שמתחת לפני השטח מבעבע כעס עצום של מיליארדי אנשים שמרגישים שהם שקופים.

האו"ם הכריז על ה-20 בפברואר כיום חג לצדק, במטרה לדחוף ממשלות להפסיק להסתכל רק על "צמיחה כלכלית" ועל המספרים היבשים בדוחות של בנק ישראל או קרן המטבע הבין-לאומית. הגיע הזמן להסתכל על האנשים שמאחורי המספרים. היום, בשנת 2026, זה רלוונטי יותר מתמיד. עברנו מגפות עולמיות, אנחנו בעיצומם של משברים כלכליים ושינויי אקלים שפוגעים קודם כול בחלשים. הפערים לא רק נשארו, הם גדלו. בזמן שיש מיליארדרים שמתכננים חופשות על מאדים, יש מיליוני אנשים ממש כאן, בכדור הארץ, שתקועים בלי תשתית חשמל יציבה או מים נקיים. יום הצדק החברתי נועד לנער אותנו מהאדישות הזו ולהזכיר לנו שזה לא גזירת גורל.

הפיל שבחדר: עבודה, כסף ויוקר המחיהאחד הנושאים הכי בוערים והכי כואבים ביום הזה הוא עולם העבודה. בואו נודה באמת: רובנו חיים במרוץ עכברים. אנחנו חיים בעידן דיגיטלי שבו מצפים מאיתנו להיות זמינים בווטסאפ ובמיילים 24/7. הגבולות בין הבית לעבודה היטשטשו לגמרי, אבל השכר לא תמיד מדביק את הקצב המטורף של מחיר החלב, הדלק והשכירות.

צדק חברתי בתעסוקה הוא לא מושג ערטילאי. הוא מורכב משלושה דברים פשוטים שכל עובד זכאי להם:שכר מינימום שבאמת אפשר לחיות ממנו: לא שכר שרק משאיר אותך עם הראש מעל המים בזמן שאתה טובע בחובות, אלא כזה שמאפשר קיום בכבוד, פנאי וקצת אוויר לנשימה.

ביטחון סוציאלי: המחשבה שיום אחד יפטרו אותנו או שנחלה, חלילה, היא מפחידה. צדק חברתי אומר שהמדינה צריכה להיות שם כרשת ביטחון, כדי שלא ניפול לרחוב ברגע שקורה משהו בלתי צפוי.

שוויון אמיתי: זה נשמע מובן מאליו, אבל בשנת 2026 זה עדיין מעצבן לגלות שנשים מרוויחות בממוצע פחות מגברים על אותה עבודה בדיוק, או שמישהו עם שם משפחה מסוים מקבל פחות זימונים לראיונות עבודה. זוהי ליבת חוסר הצדק.

מה הקשר אלינו כאן בישראל?בישראל, המושג "צדק חברתי" צרוב לנו חזק בזיכרון מהמחאות של קיץ 2011, אבל האמת היא שהוא חי ובועט בכל יום ברחובות שלנו. הוא נמצא בוויכוח הבלתי נגמר על מחירי הדיור שמרחיקים דור שלם מהחלום לבית. הוא נמצא בתורים הארוכים במרפאות בפריפריה לעומת הזמינות במרכז. והוא נמצא בשאלה כמה המדינה משקיעה בחינוך של ילד ברהט או בחצור הגלילית לעומת ילד ברמת אביב.

כשאנחנו מציינים את היום הזה בישראל, אנחנו בעצם עושים לעצמנו בדיקת דופק חברתית. אנחנו שואלים: האם הפכנו לחברה של "אדם לאדם זאב", שדואגת רק למגזר שלה או לכיס הפרטי שלה? או שאנחנו עדיין מבינים את הערך של ערבות הדדית? צדק חברתי ישראלי אומר שההצלחה של השכן שלי בקומה למטה, או של הבחור מהעיר השכנה, היא בסוף גם ההצלחה שלי. חברה חזקה היא חברה שבה אף אחד לא מרגיש שנזנח בצד הדרך.

אז מה אנחנו יכולים לעשות? ספוילר: לא חייבים להיות פוליטיקאיםלפעמים הבעיות של העולם נראות כל כך גדולות ומפוצצות, שאנחנו מרגישים משותקים. "מה אני כבר יכול לעשות נגד יוקר המחיה העולמי?", אנחנו שואלים. אבל האמת היא שצדק חברתי מתחיל בבחירות קטנות ויומיומיות של כל אחד מאיתנו.

לקנות חכם ומוסרי: לפני שאנחנו רצים לקנות מוצר במחיר מצחיק, כדאי לשאול את עצמנו איך הוא כל כך זול. האם העובדים שייצרו אותו קיבלו תנאים אנושיים? תמיכה בעסקים קטנים ובהוגנות תעסוקתית היא כוח עצום שיש לנו בידיים.

לא לעצום עיניים: צדק חברתי מתחיל בלהסתכל לאנשים בעיניים, לראות את ה"שקופים", המנקים בבניין, השליחים בגשם, הקופאים בסופר. לתת מילה טובה, להגיד תודה ולוודא שהם מקבלים את היחס המכבד שמגיע לכל בן אדם.

להשמיע קול: אל תזלזלו בכוח שלכם כציבור. לדרוש מהנציגים שלנו בכנסת ובממשלה לשים את הנושאים החברתיים בראש סדר העדיפויות, זו לא "פינוק", זו דרישה בסיסית לחיים בטוחים. אנחנו רוצים מדינה שסופרת בני אדם, לא רק שורות בדוח אקסל.

זה לא רק "יום", זה אינטרס של כולנובסופו של דבר, יום הצדק החברתי הבין-לאומי הוא לא איזה אירוע של "יפי נפש" או "טובה" שעושים לאנשים עניים. זו הדרך היחידה להבטיח שהעולם שבו אנחנו חיים יישאר מקום שפוי ויציב. חברה עם פערים מפלצתיים היא חברה מתוחה, אלימה ומלאת כעס. לעומת זאת, חברה שמשקיעה בצדק ובשוויון הזדמנויות היא חברה רגועה יותר, יצירתית יותר ופשוט הרבה יותר נעימה לחיות בה.ועוד דבר מאוד חשוב שצריך לזכור: אנחנו לא רק תלמידי תיכון, אנחנו דור העתיד, והדבר הכי טוב שאנחנו יכולים לעשות הוא ללמוד מטעויותיהם של המנהיגים שלנו, לחזור על בחירותיהם הנכונות ולהבין שגם לנו, לכל אחד ואחד מאיתנו, יש השפעה גדולה מאוד.

אז ב-20 בפברואר, כשאתם שותים את הקפה או השוקו של הבוקר, קחו דקה לחשוב על זה. אולי זה היום שבו נחליט להפסיק לקבל את חוסר הצדק כגזירת גורל בלתי נמנעת, עוד כאשר אנחנו בני נוער. אולי זה היום שבו נתחיל לדרוש, במעשים ובמילים, עולם שהוא קצת יותר פייר לכולנו.