האפילוג של מבצע ברברוסה

בכתבה זו אסקור את התהליכים שהובילו לפרוץ המבצע, מדוע נבחר ה22.6, מהלכי המבצע, כיצד נכשל, ואפילוג המבצע, קרי – ההשפעה שלו על ההיסטוריה של העולם. מאת: עידו ברקין מכיתה י"א1

לפני 82 שנים, ב22 ביוני שנת 1941, פלשו כ4 מיליון חיילים של ברית מדינות הציר (גרמניה ובעלות בריתה), כאשר 3 מיליון מהם היו של גרמניה בלבד, לתוך ברית המועצות. הפלישה החלה מבלי אף הכרזת מלחמה מוקדמת, ובכך נפתחה החזית המזרחית של מלחמת העולם השנייה. הנהגת ברית המועצות הופתעה לחלוטין, והצבא האדום מצא את עצמו מכותר תוך התקדמות גרמנית מהירה באמצעות טנקים מתקדמים לתוך שטחי ברית המועצות.

הרקע למבצע ברברוסה נובע מעקרונות האידיאולוגיה הנאצית, ובראשן עיקרון הלבנסראום – מרחב המחיה. לפי עיקרון מרחב המחיה, העמים שמתגוררים בשטחי המזרח – הסלאבים, הם גזע נחות שנועד לשרת את הגזע הארי, ולכן, גרמניה גיבשה תוכנית לכיבוש שטחי המזרח תוך שעבוד האוכלוסייה המקומית. כמו כן, גרמניה ניהלה מערכה אווירית עם בריטניה (משום שחיל הים הגרמני לא יכל לנצח את חיל הים הבריטי) שלא הובילה לתוצאות, ולכן החליטה שעליה קודם להבטיח את ההגמוניה שלה באירופה ע"י כיבוש המזרח ובכך כפייה על בריטניה להיכנע. ערב הפלישה, גרמניה ובעלות בריתה שלטו בכמעט כל מדינות אירופה. בין גרמניה וברית המועצות התקיימה ברית בשם "ריבנטרופ-מולוטוב", אשר בה התחייבו המדינות שלא יפלשו אחת לשנייה. גרמניה תכננה להפר ברית זו, להתקיף את ברית המועצות בהפתעה ובכך לכבוש אותה במהירות בלא תגובה מיידית.

עובדה מעניינת וקריטית לעניין היא שתאריך הפלישה, ה22 ביוני, לא היה התאריך המתוכנן למבצע. במקור, הפלישה נקבעה ל15 במאי, והיו כמה סיבות לדחייתה, שהעיקרית בהם היא המערכה באזור הבלקן. המערכה בבלקן התחילה עוד באוקטובר של שנת 1940, כשאיטליה הפשיסטית, בעלת בריתה של גרמניה, החליטה לפלוש ליוון אך נכשלה לחלוטין. גרמניה נאלצה להתגייס לעזרת בעלת בריתה הכושלת ולהשקיע משאבים וחיילים בכיבוש יוון. על מנת להגיע ליוון, גרמניה פלשה גם ליוגוסלביה ונתקלה שם וביוון בהתנגדות עזה. לבסוף, ב1 ביוני, נגמרה המערכת על הבלקן בניצחון גרמני, ובכך התפספס המועד המתוכנן לפלישה. היסטוריונים טוענים שעיכוב זה היה משמעותי משום שכך הגרמנים נאלצו להילחם בברית המועצות בתקופת הסתיו, אשר בה האדמה הייתה מלאה בוץ. כמו כן, עד שהגרמנים כבר הגיעו למוסקבה התחיל החורף הרוסי המקפיא, שהפך את הטנקים הגרמנים לבלתי שמישים משום שהדלק שבהם קפא והפך למוצק.

בסופו של דבר, ב22 ביוני בשעה 3:15, ניתנה הפקודה לפתיחת הפלישה, וארבעה מיליון חיילים חצו את הגבול ותפסו בהפתעה מוחלטת את הנהגת ברית המועצות (זאת על אף מידע מודיעיני רב שהיה להם, ממנו התעלמו). קבוצות הפלישה הגרמנית פוצלו לשלוש ארמיות – ארמיה צפון: אשר מטרתה העיקרית הייתה כיבוש העיר לנינגרד והגעה לגבול עם פינלנד. ארמיה דרום: אשר מטרתה העיקרית הייתה כיבוש אוקראינה והשתלטות על המשאבים החקלאיים שבה. ארמיה מרכז: הארמיה המשמעותית ביותר, מטרתה הייתה להתקדם בציר מינסק–סמולנסק ולכבוש את מוסקבה.

מיד לאחר הפלישה אורגנו מחדש כוחות הצבא האדום במסגרת 5 חזיתות אך זה לא הועיל להם, בין היתר מכיוון שחיל האוויר הסובייטי הושמד ברובו עוד בתחילת הפלישה, כמו גם 90% מהטנקים שלהם. הסובייטים התקשו להתמודד עם טקטיקת הבליצקריג הגרמנית, ומערך ההנהגה הצבאית בגבולות התרסק במהירות. הגרמנים הצליחו לכתר כמויות עצומות של חיילים סובייטים ובכך להרוג אותם או לקחת אותם כשבויי מלחמה ולהשתמש בהם כעבדים. לבסוף, לאחר הפסדים רבים מצד הצבא האדום, התחיל הקרב על מוסקבה שהתקיים בעיצומו של החורף. בתחילה היה חשש גדול בעיר ורבים החלו להתפנות מזרחה, אך סטאלין הודיע שהוא נשאר במוסקבה ולא יזוז משם. בשלב מסוים הותש הכוח הגרמני מרוב מתקפות רבות שהסתיימו בחוסר הכרעה, והסובייטים ניצלו זאת על מנת להתקיף ולהשתלט בחזרה על אזורים שנכבשו.

הנסיגה הגרמנית ניפצה את המיתוס על הצבא הגרמני, והוכיחה שהוא אינו בלתי מנוצח. ניצחון הסובייטים במערכה על מוסקבה, תוך שחרור של מאות קילומטרים ומתן מכה קשה לצבא הגרמני, הוביל לכישלון של מבצע ברברוסה תוך כמה חודשים מתחילתו. כאמור מבצע ברברוסה היה אמור להכריע את ברית המועצות במהירות, ובמקום זאת גרמניה נקלעה למלחמה שבה היא לא יכולה לנצח.

מבחינת ה'אפילוג' של המבצע, כלומר איך הוא השפיע על התקופה שבאה לאחריו, למבצע היו כמה השפעות עיקריות. הראשונה בהן היא ההשפעה הכלכלית והדמוגרפית. כלכלת ברית המועצות ספגה מכה קשה שכן כ-1,710 ערים סובייטיות ו-70,000 כפרים נהרסו וכמו כן שני הצדדים ספגו אבדות רבות, במיוחד הסובייטים שאיבדו מעל 26 מיליון מאנשיה, מתוכם 8.6 חיילים מהצבא האדום. אבדות אלה בעלות השפעה עד היום, משום שכל אותם חיילים שמתו, לא חזרו הביתה ולא הגדילו את משפחותיהם, ובכך האוכלוסייה של ברית המועצות והמדינות שהרכיבו אותה, ובראשן רוסיה, קטנה משמעותית.

ההשפעה הגדולה ביותר של מבצע ברברוסה בתחום המדיני והצבאי היא העובדה שהוא גרם לסטאלין ולהנהגת ברית המועצות להבין שהם לא יכולים לסמוך על בעלות בריתם, ושעליהם לבנות שכבת הגנה מפני אפשרות של פלישה עתידית. זוהי התובנה והאפילוג המשמעותי ביותר של המבצע הזה: בכך, הוקם מסך הברזל שהפריד בין מזרח למערב אירופה והיווה את הבסיס למלחמה הקרה, מלחמה בעלת חשיבות עצומה להיסטוריה של המאה האחרונה.