נדמה כי אירועים רבים שמתרחשים לאחרונה קורים באופן חסר קשר למציאות. אך מניין הגיע מנהג זה של הטלת חפץ לשם קביעת הגורל? בכתבה זו אסקור את מקורו של מנהג זה וכיצד התפתח לאורך ההיסטוריה. - נועה שפרבר, כיתה יא4
בתקופות קדומות, המילה "גורל" שימשה לתיאור חפצים כמו אבנים מיוחדות או מקלות, ששימשו לניחוש העתיד או למסירת דבריו של האל לבני האדם. המילה "גורל" היא תרגום לעברית של המילה האכדית "פור" שיתכן ומוכרת לכם ממגילת אסתר, ומהפור שהטיל המן בנוגע למועד בו יבצעו את השמדת היהודים. המושג "הגרלה" בעברית שמשמש כיום בעיקר לזכייה מקרית בפרסים, מקורו בביטוי "הטלת גורל".
משערים כי הטלת הגורל נעשתה בשיטה בה מטיל הגורל הניח את האבנים או המקלות בקערה, והשליך אותן על המשטח שחלקו היה מסומן במילה "כן" וחלקו במילה "לא". אם האבן נפלה ליד חלק המשטח באזור שסומן "לא" – תשובת האל לשאלה שנשאלה הייתה שלילית. אם האבן נפלה ליד חלק המשטח באזור שסומן "כן" – תשובת האל לשאלה שנשאלה הייתה חיובית.
במהלך תקופת המקרא, כל אדם היה יכול להשתמש באמצעי זה של הטלת הגורל, החל מאנשים פשוטים כמו מלחי אונייה (בספר יונה) עד למנהיגי העם והכוהנים. אחת השיטות הנזכרות במקרא הינה השימוש באורים ותומים, שהיו פריטים שהונחו בתוך החושן (בגד בו משובצות אבנים יקרות) שלבש הכהן הגדול, ובאמצעותם קיבלו מסרים מאלוהים במקרי חירום. האורים ותומים ככל הנראה איפשרו שתי תשובות מנוגדות של כן או לא, משום שבמקרא ניתן לראות שהשאלות שהופנו אל האל היו שאלות שהתשובה עליהן היא "כן" או "לא". הביטוי "אורים ותומים" רווח כיום בשפה ומשמעותו מקור מוסמך שלא מערערים עליו. עובדה מעניינת הקשורה למשמעות הביטוי היא שביטוי זה מופיע בסמלה של האוניברסיטה ייל שבארצות הברית.
הטלת הגורל נעשתה בכמה וכמה מקרים בתקופת התנ"ך: על מנת לבחור את המלך (מסופר כי המלך שאול נבחר באמצעות הטלת גורל), לחלק את אדמות הארץ לשבטים או לחלק את השלל מהמלחמה ללוחמים, להכריע בשאלת יציאה למלחמה ובענייני פולחן והקרבת קורבנות, כמו בבית המקדש בו היה צריך לקבוע איזה כהן יזכה לבצע את אחת מעבודות הקודש. הטלת גורל זו נקראה "פיס", משם מגיע שמו של המפעל המפורסם. הטלת הגורל נעשתה גם בנוגע לשאלות לאומיות ואף קיומיות, כמו בימי בית שני, בהם היה צריך לבחור מי מעולי בבל יעבור לגור בירושלים, וכאשר נכשל המרד הגדול של היהודים ברומאים, היהודים הקנאים בגליל ובמצדה התאבדו בדרך של הטלת גורל.
במסופוטמיה העתיקה, האזור שסבב את כנען, נהגו גם תושביה להשתמש להטלת גורל באבנים שחורות ואבנים לבנות שסימנו שתי אפשרויות הפוכות להבנת רצון האלים, אך גם במקלות, בעצמות של בהמות, בקוביות, בחצים, בחבלים ועוד. הטלת הגורל באמצעות החצים נקראה "גורל החצים" או "קלקול החצים", ובה על כל חץ נכתב שם של עיר. לאחר ערבוב החצים, היו מוציאים חץ אחד, והשם שנמצא כתוב עליו הוא העיר שלפי רצון האלוהים הם נשלחים לכבוש. הטלת הגורל שימשה לחלוקת רכושו של הנפטר בין בניו במקרה שלא השאיר אחריו צוואה, לחלוקת רווחים מסחריים בין שותפים, ואפילו למינוי שרים: בממלכה האשורית החדשה נהגו לציין את שמות השנים על פי שמותיהם של אחדים משרי המלך (אֶפּוֹנִימִים) – ואלה נבחרו באמצעות הטלת גורל. מנהג הטלת הפור אירע בדרך כלל בראש השנה, שכן לפי האמונה העממית בעת העתיקה, נהגו האלים לקבוע בראש השנה את גורל האדם ואת גורל העולם למשך השנה כולה. המן הטיל את הפור בחודש ניסן, שהיה ראש השנה הפרסי, כך שנראה שהסיפור התנכ"י אכן מסתדר עם העובדות ההיסטוריות.
אחד השיטות הידועות להטיל גורל ביהדות היא גורל הגר"א. בשיטה זו, פותחים באופן אקראי בתנ"ך, כאשר נשאלת שאלה מסוימת, ומחפשים פסוק בעל משמעות בתחילת העמוד שיתן תשובה. שימוש ידוע בשיטה זו היה בנפילתה של שיירת הל"ה, כאשר היה צורך לזהות את גופות ההרוגים.
גם בימינו משתמשים בשיטות שונות של הטלת גורל על מנת להגיע להכרעה בנושא שאין לו פתרון רציונלי ברור, ובעיקר בהטלות מטבע. בצה"ל למשל, משתמשים לעיתים בהטלת גורל כדי להגיע להכרעה - מי יהיו החיילים שישארו כשומרים בבסיס בזמן שכולם יוצאים לחופשה. במשחק כדורגל נהוג להטיל מטבע כדי להחליט מיהו הצד שיתחיל במשחק. בעבר, דירוג מתחרים בתחרויות שחמט במצב של שיויון היה מוכרע באמצעות הטלת גורל, אך שיטה זו בוטלה. גם בבעיות מתמטיות שונות נעשה שימוש בהטלת גורל. למשל, בהצפנת תוכן, באמצעות מפתח הצפנה שנוצר מהקלדת מקשים ותנועות עכבר אקראיות של המשתמש. בשנת 2016 החלה ממשלת ישראל להקצות דירות מוזלות לחסרי דיור באמצעות הגרלה, משום שמספר הדירות המוצעות היה נמוך במידה ניכרת ממספר המעוניינים ברכישתן.
לסיכום, הגורל עבר מהפך של מאה ושמונים מעלות מהתקופה העתיקה ועד היום. בעבר, האמינו שהגורל ביטא את רצון האל - הייתה לו כוונה ומשמעות, וסמכו עליו ללא עוררין. כיום, הגורל הוא פתרון מוצלח דווקא מסיבה ההפוכה: אנו חושבים שהוא אקראי ונטול כל כוונה ומשמעות, ולכן אנחנו מוכנים לסמוך עליו ולקבל את הכרעתו.
Comentarios