ארתור רופין

ארתור רופין היה אחד מגדולי ממנהגי הציונית, היה כלכלן וסוציולוג, רופין היה מבין האיישים החשובים ביותר שתרמו למפעל הציוני וגרמו לכך שקמה מדינת ישראל. מי היה רופין ומה היו פעולותיו?-רומי יופה יא3

על חיוו המוקדמים:

ארתור רופין נולד בעיר רביץ', אז בפרוסיה שבאימפריה הגרמנית, רופין נולד למשפחה מסורתית עשירה. אולם אביו של רופין פשט את הרגל, העסק שלו נסגר והמשפחה חיה בעוני מתרומות של בני משפחה. רופין היה תלמיד מצטיין וספג בשמחה את התרבות הגרמנית הפרוטסטנטית, תוך התרחקות מהמסורת היהודית. בנעוריו ארתור שאף להיות סופר גרמני.

רופין הצליח לסיים את לימודיו הטרום אקדמיים בעצמו כתלמיד אקסטרני והצליח להתקבל לאוניברסיטת ברלין ב-1896.רופין למד משפטים וכלכלה באוניברסיטה. בשנת 1902 קיבל דוקטורט בכלכלה פוליטית על תורת הערכים של תונין.

בספרו על יהדות העולם, שיצא בשנת 1904 ושוב ב-1913, הציג רופין ביקורת קשה כלפי היהדות האורתודוקסית, המאמינה באל ככל יכול, במעורבות האל בהיסטוריה ובכוחה של התפילה. הוא טען שאמונה עומדת בסתירה למדע המודרני המתבסס על מדעי הטבע והאבולוציה. אך למרות ההתנגדות לדתיות, רופין ראה בדאגה את ההתבוללות היהודים באירופה שהחלה עם האמנציפציה וראה בציונות את היחידה לשמר את העם היהודי כעם.

על פעולותיו הציונית:

ב-1905 הצטרף רופין להסתדרות הציונית, לאחר שהשתתף באותה שנה בקונגרס הציוני העולמי בבאזל. בשנת 1907, נשלח על ידי דוד וולפסון, נשיא ההסתדרות הציונית, לחקור את מצב היישוב בארץ ישראל ולבחון את האפשרויות לפיתוח החקלאות והתעשייה. בדצמבר 1907 הגיש דו"ח מפורט הממליץ על רכישה נרחבת של קרקעות בארץ ישראל והשגת רוב יהודי בגליל ובמישור החוף.

בשנת 1908 עלה רופין לארץ ישראל והקים את "משרד ארץ ישראל" ביפו, שמטרתו לכוון ולנהל את כל פעילות ההתיישבות בארץ ישראל מטעם התנועה הציונית העולמית. בתחילה, סירב הוועד הכללי הציוני לממן את גישתו הציונית המעשית של רופין. אולם החוזה של רופין עם פטרונו אוטו ורבורג העניק לו סמכויות נרחבות ביישום הוראות ההסתדרות הציונית. הגיבוי המלא שקיבל ממעסיקיו אפשר לרופין חופש פעולה ועצמאות מוחלטים בקביעת המדיניות בארץ ישראל. רופין ביקש לרכז את רוב הכוחות הפועלים ביישוב היהודי בארץ ישראל במסגרת המשרד הארץ ישראלי ולכוון את פעולות ההתיישבות מלמעלה.

תוך זמן קצר מהגעתו לארץ ישראל, המשרד הארצישראלי החל לייצג גופים ציוניים רבים, בהם הקרן הקיימת לישראל, הכשרת היישוב, בצלאל, נטעים וגאולה. רופין דאג לתאם את הפעולות רכש הקרקע בין הגופים, על מנת למנוע עליית מחירים תחרות על רכישת הקרקעות.

הוא תמך בהקמת תל אביב ודחף לפיתוח העיר, למשל על ידי הקמת הגימנסיה העברית "הרצליה" בתל אביב. רופין הטיף לפעילות מהירה ודחופה ליישוב הארץ והיו שהאשימו אותו בכך שהדבר בא על חשבון איכות הבנייה. במקרים רבים חתם רופין על עסקאות בכספי קק"ל וארגונים אחרים אף בטרם קיבל אישור מסודר מהגורמים המוסמכים, וזאת בגלל תחושת הדחיפות ותפיסתו שצריך לקיים את התיישבות היהודים בארץ ישראל.

רופין דחף לתוכנית שתחבר צעירים יהודים ממזרח אירופה להתיישב בארץ ישראל. הוא יזם תוכניות לרכישת קרקעות שיועברו לשימוש העולים ללא אמצעים להתיישב עליהם כשוכרים או לרכוש אותם בפריסה של תשלומים על פני תקופה ארוכה. על מנת למנוע את אובדן הקרקעות הנרכשות, בהתאם לחוק העות'מאני הקובע כי כל מי שמעבד אדמה לא מעובדת במשך שלוש שנים יכול לקבל עליה בעלות, הכשיר רופין קבוצות שהתיישבו על הקרקע.

בשנת 1908 יזם המשרד הארצישראלי בראשותו של ארתור רופין את הקמתן של חוות חקלאיות להכשרת פועלים להתיישבות חקלאית והעמיד לרשות מומחים לחקלאות ואגרונומים. כך הוקמו חוות בחיתין, בדלייקה, באום ג'וני, בבית עריף (בן שמן), בחולדה, בחוות פוריה, בשרונה, בכפר אוריה, חוות חפציבה בחדרה, ואף ראשיתה של העיר עפולה הייתה בחווה חקלאית.

משנת 1926 ועד לפטירתו שימש רופין כפרופסור לסוציולוגיה יהודית באוניברסיטה העברית בירושלים. הוא היה ממייסדי "ברית שלום" ומהמטיפים למדינה דו-לאומית. רופין נפטר בירושלים בשנת 1943, ונטמן בבית הקברות של דגניה א'.