אפילוג החיים – קשישים

כיום חיים למעלה מחצי מיליון קשישים במדינת ישראל. חלק מהקשישים חיים חיים בודדים, ללא משפחה, ובלי איש שיקשיב לסיפור חייהם. לחלק מהקשישים יש משפחה, אך אין אדם במשפחתם שמכיר את סיפור חייהם. במאמר זה אספר את הסיפור של קשיש שאת סיפורו לא הרבה יודעים.

לאחר חופשת חנוכה יצאנו שכבת יא למסע ישראלי ברחבי הארץ. באחד הימים הלכנו להתנדב בבית אבות בדימונה, שם קיוויתי ללמוד את סיפור חייו של אדם אחד שתפס את תשומת ליבי. האדם היה אדם נחמד מאוד, התיישבתי לדבר איתו והוא סיפר לי את סיפור חייו. משפחתו עלתה ממרוקו כאשר הוא היה ילד קטן, והתיישבה בעיר דימונה. בנערותו, הוא היה מתאגרף מקצועי שנהג להשתתף בתחרויות רבות, עד שיום אחד, בגיל 24 בתחרות בהונגריה, הגיע אליו במהלך יום התחרות מתאגרף ערבי שאמר לו שהוא הולך להרוג אותו בזירה בגלל שהוא יהודי. האיש הנחמד נורא נבהל והלך לדבר עם המאמן שלו, שהסביר לו שאין לו ממה לפחד כי הוא הכי טוב שיש והוא ינצח אותו. כאשר הוא עלה להתחרות נגדו, הוא הצליח להפיל את הבחור הערבי לרצפה. הבחור נפל לרצפה אבל סירב להפסיד בקרב בגלל שלא היה מוכן להפסיד ליהודי, הוא ניסה לקום אך הקשיש שהיה אז בחור צעיר נתן לו מכה לחזה והערבי חטף התקף לב ומת במקום. בגלל שהמהלך היה חוקי, הקשיש לא נענש, אבל הוא כן הופיע בכל הכותרות בעיתון ונעשה אדם שמוגדר כמסוכן על ידי התקשורת, ואף אחד לא היה מוכן להתאגרף נגדו. כמה ימים לאחר המקרה, המאמן שלו בא אליו ואמר לו שכדאי לו לפרוש בשיא לפני שיגיע אדם שכן מוכן להתאגרף מולו, שיהרוג אותו. הוא הקשיב למאמן שלו ופרש מאגרוף.

בצבא הוא תחילה שירת בתור צלף שהיה יושב על הגדר ויורה בכל ערבי שהיה עובר את הגדר, ולאחר שנתיים בתפקיד, הוא החליף תפקיד לאחד שמפוצץ בתים של ערבים בעזרת חומרי נפץ. הקשיש סיפר לי שהתקופה בצבא הייתה לו קשה ושכאב לו כאשר הוא נאלץ להרוג אנשים.

לאחר שסיים את קריירת האגרוף, הוא החליט שהוא רוצה להיות שף שמתמחה בשוקולדים, אז הוא נסע לאיטליה ל-4 שנים כדי ללמוד להיות שף, ואז נסע לעוד שנתיים לצרפת כדי להתמחות בשוקולדים. כאשר הוא חזר לארץ הוא עבד 40 שנה בתור השף הראשי במלון אכדיה בהרצליה. הקשיש סיפר לי איך הוא היה מארח אנשים חשובים ואיך הוא היה עוזר לעובדים שהיו מתחתיו. הוא בעיקר התגאה בכך שבזכות עבודתו הקשה, הוא קודם והפך לאחד האנשים האהובים במלון.

במהלך הדרך הוא התחתן והקים משפחה, אבל בגיל 70 הוא חטף אירוע מוחי ונדרש לעבור שיקום ארוך כדי לחזור לעצמו. הקשיש היה צריך ללמוד הכל מההתחלה, לאכול, ללכת, להתפנות ועוד. המשפחה שלו עזרה לו הרבה וסיפרה לו מחדש את כל סיפור חייו, והיום הוא מתנהל כרגיל.

החוויה הזאת עם אותו קשיש היא חוויה שאני לעולם לא אשכח, היא גרמה לי להבין כמה אנשים מיוחדים יש במדינה הזאת שסיפורם מחכה להתגלות.

רציתי לספר לכם על אותו הקשיש עם סיפור החיים המיוחד כדי שתדעו שיש עוד קשישים כמוהו שרק מחכים שתבואו לשמוע את הסיפורים שלהם. אז אני ממליץ לכם בחום ללכת להתנדב עם קשישים כדי שגם אתם תוכלו ללמוד על סיפוריהם המרהיבים, והם יוכלו להרוויח זמן איכות עם אדם שמעוניין לשמוע אותם באמת.