אוניברסיטת קולומביה, הכל בסדר? על ההפגנות נגד ישראל

אוניברסיטת קולומביה, מהמוסדות האקדמיים היוקרתיים בעולם, מוצאת עצמה בשנים האחרונות במוקד סערה הולכת ומתגברת סביב גילויי אנטישמיות בקמפוס. מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל באוקטובר 2023, הפכו ההפגנות נגד ישראל למוקד של מתח ואיומים ממשיים כלפי הסטודנטים היהודים בקמפוס. האוניברסיטה, למרות הצהרותיה על מחויבות לחופש אקדמי, נכשלה שוב ושוב בהגנה ראויה על הסטודנטים היהודים מפני גילויי השנאה הגוברים.

ההפגנות עצמן

ההפגנות הפרו-פלסטיניות, שאורגנו על ידי קבוצות כמו "Columbia University Apartheid Divest" ו-"Students for Justice in Palestine", חצו לא פעם את הקו הדק שבין ביקורת פוליטית לאנטישמיות גלויה. השימוש התכוף בסיסמאות כמו "From the River to the Sea" ו-"Intifada" - המוכרות היטב כקריאות לחיסול המדינה היהודית - יצר אווירה עוינת ומאיימת עבור סטודנטים יהודים רבים. דיווחים על השחתת רכוש, איומים מילוליים ותקיפות סמליות הפכו לעניין שבשגרה, כשהאוניברסיטה מגלה אטיות מדאיגה בתגובתה. 

הקהילה היהודית באוניברסיטת קולומביה, תחת הנהגתה הנחושה של קבוצות סטודנטים כמו "Columbia/Barnard Hillel" ו-"Students Supporting Israel", מצאה עצמה במצב טרגי שבו נאלצה למעשה למלא את החלל שהותירה ההנהלה המהססת. מה שהחל כפעילות שגרתית של ארגונים יהודיים בקמפוס, הפך במהירות למאמץ הישרדותי של ממש. מעבר לעצרות התמיכה המסורתיות בישראל ולמערך הדוכנים להסברה על מצב החטופים - שכשלעצמם גדלו בהיקפם והפכו מורכבים יותר מבחינה לוגיסטית - החלו הסטודנטים היהודים ליישם אסטרטגיות הגנה אישיות מדאיגות.

תגובות התלמידים היהודיים

תופעה מצמררת במיוחד היא השינוי בהתנהגות היום-יומית של הסטודנטים היהודים. רבים מהם, שבעבר התהדרו בגאווה בסממנים יהודיים גלויים, החלו בהדרגה להסיר עיטורים כמו כיפות, שרשראות עם מגן דוד או חולצות עם סמלים יהודיים. חלקם אף דיווחו על הפסקת השימוש בשמות עבריים או מזוהים כיהודיים בהקשרים אקדמיים. סטודנטים דתיים במיוחד סיפרו כיצד הם בוחרים מסלולי הליכה מעקפים בקמפוס כדי להימנע מאזורים שבהם מתרכזים מפגינים עוינים. אחרים דיווחו על הימנעות מהשתתפות בשיעורים או סמינרים שבהם ידוע על מרצים או סטודנטים בעלי דעות קיצוניות. 

התופעה של סטודנטים המסתירים את זהותם היהודית אינה רק מדד למצוקה אישית - היא מהווה כישלון מוסרי חמור עבור מוסד אקדמי שמתיימר לחנך לסובלנות ולפלורליזם. במובנים רבים, מדובר בנסיגה היסטורית לתקופות אפלות יותר, כאשר יהודים נאלצו להסתיר את זהותם כדי להגן על עצמם. העובדה שתופעה כזו מתרחשת במאה ה-21, בלב מנהטן, במוסד הנחשב לערש הליברליזם האמריקאי - היא ביקורת נוקבת על כישלונה של ההנהלה לשמור על ערכי היסוד של האקדמיה. הארגונים היהודיים בקמפוס נאלצו להרחיב את פעילותם מעבר לתחום התרבותי-דתי המסורתי. הם הקימו מערך ליווי לסטודנטים שחוששים ללכת לבד בקמפוס, מערך ייעוץ משפטי להתמודדות עם אפליה, ואפילו סדנאות להגנה עצמית מילולית ופיזית. פעילים בארגונים היהודיים מדווחים על עומס עבודה כבד ועל תחושת תשישות מתמשכת, שכן הם נאלצים למעשה למלא תפקידים שהם באחריותה הבלעדית של הנהלת האוניברסיטה. המצב הגיע לכדי כך שסטודנטים יהודים רבים שוקלים ברצינות להפסיק את לימודיהם באוניברסיטה, או לפחות להימנע מהמלצה עליה לאחים הצעירים שלהם. 

תופעה זו של "בריחת מוחות" יהודיים עשויה להשאיר את חותמה על אופיו של המוסד לשנים רבות קדימה. הפער בין ההצהרות הרמות על גיוון והכלה לבין המציאות שבה סטודנטים יהודים חשים צורך להסתיר את זהותם - הוא אולי הביטוי החריף ביותר למשבר הערכים העמוק שפוקד את אוניברסיטת קולומביה.

תגובת נשיאת אוניברסיטת קלומביה

 נשיאת אוניברסיטת קולומביה, מינוש שפיק, מצאה עצמה במבוכה ציבורית הולכת וגוברת נוכח ההתמודדות הכושלת עם משבר האנטישמיות בקמפוס. למרות סדרת הצהרות פומביות שהופצו בתקשורת וברשתות החברתיות, הרי שניתוח מעמיק של תוכן ההצהרות חושף תמונה עגומה של היסוסים, עמימות והיעדר חזון ברור. הצהרתה הראשונה באוקטובר 2023, שגינתה את מתקפת חמאס, הייתה אמנם חשובה מבחינה סמלית, אך נטולת כל השלכות מעשיות או תוכנית פעולה קונקרטית. בחודשים שלאחר מכן, ככל שגברו הדיווחים על אירועים אנטישמיים בקמפוס, הפכו הצהרותיה של שפיק למעורפלות יותר ויותר. היא נמנעה בקפידה משימוש במילה "אנטישמיות" בהקשרים ספציפיים, והעדיפה ניסוחים כלליים כמו "גינוי כל צורות השנאה". גישה זו אפשרה למעשה להמשיך את הקמפיין האנטישמי תחת מעטה של "ביקורת פוליטית לגיטימית". הסטודנטים היהודים, שחוו על בשרם את האלימות המילולית והסמלית, חשו נבגדים על ידי ההנהלה שנועדה להגן עליהם. 

ההבחנה התיאורטית ששפיק ביקשה לעשות בין "ביקורת על ישראל" לבין אנטישמיות, אף שהיא הגיונית בעיקרון, התגלתה כנאיבית ומנותקת מהמציאות. בפועל, ההבחנה הזו שימשה כלי בידי קבוצות קיצוניות שהשתמשו בה כמעין "תו כשרות" להמשך פעילותן האנטישמית. רק באפריל 2024, לאחר לחץ ציבורי כבד מצד ארגונים יהודיים, פוליטיקאים ותורמים, נאלצה שפיק להודיע על הקמת כוח משימה לבדיקת האירועים - צעד שנחשב למאוחר מדי בעיני רבים, ונתפס כניסיון נאלץ להציל את תדמיתה הציבורית המתדרדרת של האוניברסיטה. גם הצעדים המעשיים שנקטה האוניברסיטה לוקים באיחור ובחוסר אפקטיביות בולטים. הגברת האבטחה, שהחלה רק לאחר מספר אירועים אלימים, בוצעה באופן חלקי ולא עקבי. השומרים שהוצבו בקמפוס לא קיבלו הכשרה מספקת להתמודדות עם אירועי אנטישמיות ספציפיים, והתגובות שלהם לאירועים היו לעיתים קרובות רופסות ולא מקצועיות. מערכת הדיווח המקוונת, שהייתה אמורה להיות פלטפורמה יעילה לדיווח על אירועי שנאה, סבלה מבעיות טכניות חוזרות ונשנות, ומרבית הדיווחים לא טופלו במהירות הנדרשת.

תגובות הסטודנטים היהודיים לנשיאת אוניברסיטת קלומביה

הסטודנטים היהודים מדווחים על תחושה מתמשכת של אכזבה ותסכול. במקרים רבים, תגובות האוניברסיטה לאירועים אנטישמיים הגיעו באיחור של ימים ואף שבועות, כאשר הנזק כבר נעשה. העונשים שהוטלו על סטודנטים שהיו מעורבים באירועים אנטישמיים - בדרך כלל אזהרות או השעיות קצרות - לא היו מידתיים ולא שימשו כהרתעה אמיתית. מנגד, נראה כי האוניברסיטה מפגינה גמישות מוגזמת כלפי קבוצות פרו-פלסטיניות, שממשיכות לפעול בחופשיות בקמפוס למרות מעורבותן החוזרת ונשנית בהפרות סדר ובהפצת מסרים אנטישמיים מוסווים. הפער הבולט בין הרטוריקה של ההנהלה לבין המציאות בשטח יצר משבר אמון עמוק בין הסטודנטים היהודים לבין מוסד שאמור היה לספק להם סביבה לימודית בטוחה ומכילה. רבים מהם תוהים אם מדובר בחוסר יכולת ניהולי, או בחוסר רצון פוליטי להתמודד באמת עם הבעיה. כך או כך, המחיר שמשלמת הקהילה היהודית בקמפוס הולך ונהיה כבד יותר מיום ליום. הביקורת החריפה מצד תורמים יהודים, שחלקם כבר החלו למשוך את תמיכתם הכספית, מדגישה את חומרת המצב. כפי שצוטט תורם אנונימי ב"Jerusalem Post": "איננו יכולים עוד לתמוך במוסד שמאפשר לסטודנטים יהודים להרגיש מאוימים בקמפוס שלהם עצמם". איומים אלה על התרומות, המהוות חלק נכבד מתקציב האוניברסיטה, הם אות אזהרה ברור להנהלה.

השוואה למוסדות אחרות

בעוד אוניברסיטאות אחרות כמו הרווארד ו-Yale נקטו צעדים נחרצים יותר נגד אנטישמיות, קולומביה ממשיכה לדשדש במדיניותה המעורפלת. ההשוואה למוסדות אחרים רק מדגישה את כישלונה של קולומביה להגן כראוי על הסטודנטים היהודים. הניסיונות ליצור "דיאלוג" בין הצדדים, ככל שהם ראויים לשבח בכוונתם, הוכחו כבלתי יעילים נוכח העוצמה והתדירות של גילויי האנטישמיות.

סיכום

המצב בקולומביה משקף משבר עמוק יותר בהשכלה הגבוהה האמריקאית - משבר של ערכים וזהות. האוניברסיטה עומדת בצומת דרכים קריטי: האם תבחר להגן באמת ובתמים על כל תלמידיה, או שתמשיך במדיניותה המעורפלת שמובילה להסלמה במצב? הבחירה של קולומביה היום תעצב לא רק את עתידה שלה, אלא עשויה להשפיע על עתידם של סטודנטים יהודים בקמפוסים ברחבי ארה"ב. כעת, יותר מתמיד, נדרשת ממנה נחישות ואפס סובלנות כלפי אנטישמיות מכל סוג שהוא.