נשים פורצות דרך בישראל ששינו את החברה- ניצן פלשטיין יא 4

לרגל יום האישה הבינלאומי, הכתבה עוסקת בארבע נשים שהשפיעו עמוקות על החברה בישראל, בהנהגה, במדע, בחינוך ובמשפט: גולדה מאיר, הנרייטה סאלד, עדה יונת ואליס שלוי. דרך סיפור חייהן אפשר להבין שהשפעה אמיתית לא נמדדת רק בתפקיד רשמי, אלא ביכולת לשנות מערכות, לפתוח דלתות לאחרות וליצור מציאות חדשה לדורות הבאים. הכתבה בוחנת מה כל אחת מהן שינתה, ולמה זה עדיין רלוונטי לנו, תלמידים ותלמידות, גם היום.

בכל שנה בחודש מרץ מציינים ברחבי העולם את יום האישה הבין-לאומי. יש מי שרואים ביום הזה בעיקר הזדמנות לברכות, פוסטים ורשימות של "נשים מעוררות השראה", אבל האמת היא שיש לו משמעות עמוקה הרבה יותר. זהו יום שמזכיר לנו שהזכויות, ההזדמנויות והמקום שנשים תופסות היום בחברה, לא הגיעו מעצמם. מאחורי כל שינוי חברתי עומדות נשים שפעלו, נאבקו, הובילו, התעקשו, ובמקרים רבים עשו זאת בתקופות שבהן כמעט לא נתנו להן מקום.

בישראל, הסיפור הזה בולט במיוחד. המדינה נבנתה מתוך אתגרים אדירים, ביטחון, קליטת עלייה, הקמת מוסדות, פיתוח מדע, חינוך ומשפט, ובכל אחד מהתחומים האלה נשים תרמו תרומה עצומה. לפעמים הן עשו זאת מתוך עמדות כוח רשמיות, ולפעמים דווקא דרך עבודה "שקטה", אך מהפכנית: הקמת מערכות, שינוי תפיסות, חינוך דור חדש ופתיחת דלתות לנשים שבאו אחריהן.

בכתבה הזו בחרתי להתמקד בארבע נשים שונות מאוד זו מזו, אבל כולן השפיעו בצורה משמעותית על החברה הישראלית: גולדה מאיר, הנרייטה סאלד, עדה יונת ואליס שלוי. דרך הסיפור שלהן אפשר לראות שלאישה משפיעה אין דמות אחת קבועה: היא יכולה להיות ראשת ממשלה, חוקרת במעבדה, אשת חינוך או מנהיגה חברתית. מה שמאחד ביניהן הוא דבר אחד, היכולת לשנות.

גולדה מאיר, פריצת דרך בהנהגה הלאומית

כשמדברים על נשים משפיעות בישראל, קשה שלא להתחיל עם גולדה מאיר. עצם העובדה שהיא עמדה בראש המדינה כבר הופכת אותה לדמות היסטורית יוצאת דופן. אתר הכנסת מציג אותה כמדינאית, חברת כנסת, שרה וראש ממשלת ישראל בשנים 1969–1974, תיאור שמסכם רק חלק קטן מההשפעה שלה. היא לא הייתה רק "האישה הראשונה בתפקיד", אלא דמות מרכזית בעיצוב ההנהגה הישראלית הצעירה.

החשיבות של גולדה מאיר היא לא רק בכך שהגיעה לתפקיד הבכיר ביותר, אלא גם במשמעות הסמלית של זה. בתקופה שבה הנהגה פוליטית הייתה מזוהה כמעט לחלוטין עם גברים, היא הפכה לראש ממשלה והוכיחה שנשים יכולות להוביל מדינה, לקבל החלטות קשות ולעמוד במרכז החיים הציבוריים. גם מי שלא מסכים עם כל עמדותיה הפוליטיות או עם כל ההחלטות שהתקבלו בתקופתה, לא יכול להתעלם מהעובדה שהיא פתחה דלת תודעתית עצומה: היא הפכה את עצם הרעיון של אישה בהנהגה העליונה למשהו אפשרי וממשי.

מעבר לתפקיד ראש הממשלה, גולדה מאיר מילאה לאורך השנים תפקידי מפתח נוספים במדינה הצעירה, ביניהם שרת העבודה ושרת החוץ. המשמעות היא שההשפעה שלה לא הסתכמה רק בכמה שנים בצמרת, אלא נבנתה לאורך זמן בתוך מערכות המדינה עצמן. זה חשוב במיוחד כשכותבים על השפעה חברתית: מנהיגות אמיתית היא לא רק כותרת בעיתון, אלא גם עבודה ממושכת בתוך מוסדות, קבלת אחריות ויכולת להשפיע על הכיוון הלאומי.

יש משהו מעניין בדמות של גולדה מאיר שמאוד רלוונטי גם לתלמידים ותלמידות היום: היא לא נתפסת רק כסמל נשי, אלא קודם כול כדמות מנהיגותית. דווקא בגלל זה היא משמעותית ליום האישה. היא מזכירה לנו שהמטרה אינה רק "לייצג נשים", אלא ליצור מצב שבו נשים נמדדות לפי יכולת, חזון ועשייה, בדיוק כמו גברים. במובן הזה, גולדה מאיר הייתה לא רק דמות היסטורית, אלא גם שינוי תודעתי עמוק בחברה הישראלית.

הנרייטה סאלד, בניית חברה דרך בריאות, חינוך והצלת חיים

אם גולדה מאיר מסמלת את ההנהגה הפוליטית, הנרייטה סאלד מסמלת סוג אחר של מנהיגות, מנהיגות שבונה תשתיות לחיים עצמם. סאלד לא הייתה ראשת ממשלה, אבל התרומה שלה לחברה היהודית בארץ ישראל, ולימים למדינת ישראל, הייתה עמוקה וארוכת טווח בצורה יוצאת דופן. לפי אתר הדסה, היא ייסדה את ארגון הדסה בשנת 1912 והקדישה את חייה לבריאות ולרווחה של העם היהודי ושל מה שיהפוך בהמשך למולדת היהודית.

מה שמרשים במיוחד אצל הנרייטה סאלד הוא הדרך שבה היא זיהתה בעיות חברתיות אמיתיות ופעלה באופן מעשי לפתור אותן. באתר הדסה מתואר שכבר קודם לכן היא ראתה את סבלם של מהגרים יהודים מרוסיה וממזרח אירופה וארגנה עבורם שיעורי לילה באנגלית ובאזרחות, כדי לאפשר להם הזדמנויות טובות יותר. זה לא רק "מעשה חסד", זה שינוי חברתי עמוק דרך חינוך. היא לא הסתפקה בעזרה נקודתית, אלא יצרה מסגרת שנותנת לאנשים כלים לעתיד.

המהלך המכונן שלה היה הקמת הדסה. לפי התיאור ההיסטורי באתר הארגון, כשהיא נחשפה למצב הקשה בארץ ישראל מבחינת רעב, מחלות ותנאי בריאות, היא החליטה לפעול. הארגון שהקימה שלח כבר בראשית דרכו אחיות כדי לסייע בטיפול באימהות ובתינוקות ולהיאבק במחלות. במילים אחרות, סאלד הבינה שבניית חברה לא מתחילה רק בהחלטות מדיניות, היא מתחילה בבריאות ציבורית, בטיפול ובתנאים אנושיים בסיסיים. זאת תפיסה חברתית מאוד מתקדמת, שגם היום נחשבת רלוונטית לגמרי.

עוד היבט חשוב מאוד בפעילות שלה הוא נושא הצלת הילדים והנוער. אתר הדסה מציין שבשנות ה־30, עם עליית הנאצים באירופה, סאלד הייתה שותפה לארגון הצלת אלפי ילדים יהודים דרך "עליית הנוער", ואף נהגה לפגוש את הספינות שהגיעו. כלומר, זה לא רק חזון, זו פעולה היסטורית ממשית שהצילה חיים והשפיעה על עתיד העם היהודי והחברה בארץ. המעשה הזה מראה איך אישה אחת, עם יכולת ארגון, נחישות ואחריות, יכולה להשפיע על גורלות של אלפים.

למה הנרייטה סאלד חשובה לכתבה על נשים משפיעות בישראל, למרות שהיא פעלה עוד לפני קום המדינה? דווקא בגלל זה! היא מראה שהחברה הישראלית לא "נולדה" ביום אחד, אלא נבנתה לאורך שנים על ידי אנשים ונשים שהקימו מוסדות, יצרו מערכות בריאות, השקיעו בחינוך ודאגו לנוער. במובן הזה, היא אחת האדריכליות החברתיות של המציאות הישראלית.

הסיפור שלה גם מעביר מסר חזק במיוחד ליום האישה: השפעה נשית לא חייבת להיראות כמו כוח "רשמי" כדי להיות עצומה. לפעמים היא נבנית דרך ארגון, טיפול, חזון חברתי ועבודה מתמשכת, ובסוף היא משנה חיים של דורות שלמים. הנרייטה סאלד היא בדיוק הדוגמה לזה.

עדה יונת, מדע פורץ דרך שמשפיע על כולנו

כשחושבים על השפעה חברתית, לא תמיד חושבים מיד על מעבדה. אבל עדה יונת מוכיחה שמדע הוא אחד התחומים הכי משמעותיים להשפעה על החברה. לפי אתר פרס נובל, עדה יונת זכתה בפרס נובל לכימיה בשנת 2009 על מחקריה על המבנה והתפקוד של הריבוזום, אחד המנגנונים המרכזיים בתא. באתר מצוין גם שהיא נולדה בירושלים והייתה מזוהה בזמן קבלת הפרס עם מכון ויצמן למדע ברחובות.

ההישג של עדה יונת הוא לא רק אישי, אלא חברתי ולאומי. ברגע שחוקרת ישראלית זוכה בפרס נובל במדע, זה משפיע על הדרך שבה החברה כולה תופסת מדע, נשים, חינוך ושאיפות. זה נותן מודל לחיקוי לתלמידות, וגם לתלמידים, ומראה שמחקר ישראלי יכול להיות בחזית העולמית. מעבר לזה, אתר פרס נובל מסביר שהמחקר שלה תרם להבנה עמוקה של הריבוזום והיה חשוב גם לפיתוח אנטיביוטיקות, כלומר למחקר שלה יש גם משמעות רפואית מעשית.

יש משהו מעורר השראה במיוחד בסיפור של עדה יונת גם ברמה האישית. בעמוד "Facts" של פרס נובל מתואר שהיא גדלה במשפחה שהתפרנסה מחנות מכולת, ולאחר מות אביה המשפחה עברה לתל אביב. למרות תנאים לא פשוטים, היא המשיכה ללמוד, למדה כימיה, השלימה דוקטורט במכון ויצמן והפכה לחוקרת ברמה עולמית. זה סיפור שממחיש בצורה חזקה מאוד איך סקרנות, התמדה והשקעה בלימודים יכולים להפוך להשפעה אמיתית על העולם.

מה שהופך את עדה יונת לדמות כל כך חשובה ליום האישה הוא לא רק זה שהיא אישה מצליחה במדע, אלא זה שהיא שברה תקרות זכוכית בתחום שבו שנים רבות היו פחות נשים בעמדות בכירות.

אליס שלוי, לשנות את החברה דרך חינוך ופמיניזם ישראלי

אם עדה יונת מייצגת את פריצת הדרך במדע, אליס שלוי מייצגת פריצת דרך חברתית וחינוכית. לפי אתר פרסי ישראל של משרד החינוך, פרופ' אליס שלוי קיבלה את פרס ישראל לשנת תשס"ז (2007) על מפעל חיים, תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה. כבר מהניסוח הזה אפשר להבין עד כמה התרומה שלה נתפסה כמשמעותית ברמה הלאומית.

אליס שלוי הייתה דמות מרכזית בחינוך ובמאבק לקידום נשים בישראל. מקורות שונים מתארים אותה כאשת חינוך, ממקימות שדולת הנשים בישראל וכאחת מחלוצות הפמיניזם הישראלי. היא פעלה לא רק ברמה התיאורטית של רעיונות, אלא ברמה המעשית של מוסדות חינוך, הנהגה ציבורית ושינוי חברתי. כלומר, היא לא רק דיברה על שוויון, היא בנתה מסגרות שעזרו לקדם אותו.

מה שהופך את אליס שלוי לדמות כל כך חשובה הוא החיבור הישיר שלה לחינוך. הרבה פעמים אנחנו מדמיינים שינוי חברתי כמשהו שקורה בכנסת או בבית משפט, אבל שלוי מראה ששינוי עמוק מתחיל דווקא בבית הספר: במה מלמדים, למי נותנים מקום, אילו ציפיות יש מבנות ואילו מסגרות נותנות להן ביטחון לפרוץ קדימה. כשאשת חינוך משנה תפיסה חינוכית, ההשפעה שלה לא נמדדת ביום אחד, היא נמדדת בדורות של תלמידות ותלמידים שגדלים אחרת.

בנוסף, העובדה שהיא קיבלה את פרס ישראל על מפעל חיים מחזקת את ההבנה שהמאבק לשוויון זכויות לנשים הוא לא "נושא צדדי", אלא חלק מרכזי מהבנייה של החברה הישראלית. זה מסר חשוב במיוחד ביום האישה: קידום נשים אינו רק עניין של נשים, אלא עניין של חברה שלמה, של דמוקרטיה, של חינוך, של הזדמנויות ושל צדק בסיסי.

אליס שלוי מייצגת חיבור בין ערכים לבין מעשה. הרבה אנשים מדברים על ערכים כמו שוויון, כבוד האדם וזכויות, אבל היא פעלה כדי להפוך אותם למציאות. בכתבה על נשים משפיעות חשוב לי להראות שהשפעה אמיתית היא לא רק הצלחה אישית, אלא היכולת לשפר את המציאות עבור אחרות ואחרים. ובדיוק בזה שלוי בלטה.

אליס שלוי גם מזכירה לנו שהמאבק לשוויון בישראל לא התחיל היום ולא הסתיים. יש התקדמות גדולה, אבל עדיין יש פערים, סטריאוטיפים וחסמים. לכן הדמויות שפעלו לפני עשרות שנים עדיין רלוונטיות: הן בנו את הבסיס, אבל האחריות להמשיך את העבודה עוברת גם לדור שלנו.

מה משותף לכל הנשים האלה, ולמה זה חשוב לנו היום?

במבט ראשון אין הרבה דמיון בין גולדה מאיר, הנרייטה סאלד, עדה יונת ואליס שלוי. אחת פעלה בפוליטיקה, אחת בבריאות וברווחה, אחת במדע ואחת בחינוך ובחברה. אבל דווקא ההבדלים ביניהן הם המסר הכי חשוב: אין דרך אחת להיות אישה משפיעה.

החברה לפעמים מנסה לצמצם נשים לתבנית אחת, "מנהיגה", "אשת קריירה", "אקטיביסטית", "אשת מדע". אבל הדמויות האלה מלמדות אותנו שהשפעה אמיתית יכולה להופיע בכל מקום: בממשלה, בכיתה, במעבדה, בבית חולים, בעמותה, בתנועה חברתית. יום האישה הוא הזדמנות להזכיר שלא צריך לחכות לתפקיד מפואר כדי להשפיע, צריך חזון, התמדה ואומץ לפעול.

יש ביניהן עוד דבר משותף: כולן פעלו בתוך מציאות שלא תמיד הקלה עליהן. כל אחת מהן, בדרכה, הייתה צריכה לפרוץ גבולות קיימים, בין אם מדובר בגבולות פוליטיים, מקצועיים או חברתיים. לכן ההישגים שלהן חשובים לא רק בגלל מה שהן עצמן עשו, אלא גם בגלל מה שהן אפשרו לאחרות לעשות אחריהן. כל אחת מהן הרחיבה קצת את גבולות ה"אפשרי" לנשים בישראל.

ולמה זה חשוב במיוחד לנו, כתלמידים ותלמידות? כי בית ספר הוא בדיוק המקום שבו נוצרים החלומות, הביטחון העצמי והשאיפות לעתיד. כשאנחנו קוראים על נשים כמו עדה יונת אנחנו לא רק לומדים היסטוריה, אנחנו לומדים שמדע הוא מסלול פתוח גם לבנות. כשקוראים על אליס שלוי מבינים שחינוך ושינוי חברתי יכולים ללכת יחד. כשקוראים על הנרייטה סאלד מבינים שהשפעה יכולה להתחיל מעזרה לאנשים ולהפוך לבניית מוסדות. וכשקוראים על גולדה מאיר מבינים שנשים יכולות לעמוד גם בראש המערכת עצמה.

בעיניי זאת המשמעות האמיתית של יום האישה: לא רק לציין הישגים, אלא להסתכל קדימה. לשאול את עצמנו איך החברה שלנו יכולה להמשיך להיות מקום שבו בנות ונשים מקבלות הזדמנות אמיתית להוביל, לחקור, ליצור ולשנות. וגם איך אנחנו, כבר עכשיו, יכולים להיות חלק מזה. כי השפעה חברתית לא מתחילה בגיל מבוגר, היא מתחילה ברעיונות, ביוזמות קטנות, באחריות ובהבנה שלכל אחד ואחת יש קול.