מבצע שאגת הארי - עידו עמיאל יא2

בשעה 8 בבוקר של ה־28 בפברואר 2026 רובנו התעוררנו בבהלה לקולות צפירות האזעקה. מדינת ישראל וארצות הברית פתחו במתקפה צבאית נגד איראן. האירוע הזה, שכונה "מבצע שאגת הארי" על ידי ישראל ו-"Fury Epic" על ידי הפנטגון, סימן את תחילתו של עידן חדש במזרח התיכון, עידן שבו נשברה ההגמוניה האיראנית והתחילה תקופה של אי־ודאות גיאופוליטית.

האווירה הייתה מתוחה כבר בתחילת 2026, כאשר הממשל האמריקאי ניסה לעשות עסקה עם האיראנים. התוכנית הציעה פירוק מוחלט של תשתיות הגרעין האיראניות, ויתור על תוכנית הטילים הבליסטיים והפסקת התמיכה בשלוחי הטרור, תמורת הסרת סנקציות גורפת. למרות ערוצי תקשורת חשאיים שפעלו במוסקט ובג'נבה לאורך ינואר ופברואר 2026, המודיעין המערבי סיפק הוכחות חותכות לכך שטהראן משתמשת בשיחות ככסות להמשך העשרת אורניום. ב־26 בפברואר 2026 הציב הנשיא טראמפ אולטימטום של 48 שעות לקבלת תנאי העסקה, שהסתיים ביום שבת, ה־28 בפברואר, עם פתיחת המערכה הצבאית המיידית.

האיראנים האמינו שיוכלו להחזיק את המשא ומתן במצב סטטי תוך התקדמות בתוכנית הגרעין, אך טעו בהערכת הנחישות האמריקאית. בנוסף, הדיכוי האלים של מחאות פנימיות באיראן, שהחלו בסוף דצמבר 2025 על רקע משבר כלכלי, סיפק את הבסיס המוסרי להתערבות. הערכות מצביעות על כך שבין 30,000 ל־36,500 מפגינים נהרגו על ידי כוחות הביטחון בחודשים שקדמו למבצע. הנשיא טראמפ ציטט בנאומיו נתון של 32,000 נרצחים ותיאר זאת כ"טבח בעם האיראני", מה שהוביל למסקנה כי המשטר איבד את זכותו למשול. מבצע זה נבנה על היסודות המבצעיים של "מבצע עם כלביא" מיוני 2025, מתוך הבנה שנדרשת פעולת עריפת ראש שלטונית למניעת שיקום יכולות המשטר.

ההכנות למבצע היו מדוקדקות. ב־27 בפברואר 2026 כוחות מיוחדים ישראליים, בשיתוף עם יחידות אמריקאיות, ביצעו מבצע הטעיה בשם "לבד במדבר" כדי להטעות את איראן. הם תקפו מתקני גילוי בלבנון שהיו אמורים להתריע לאיראן על יציאת מטוסי חיל האוויר הישראלי לכיוונה. ההתקפה הזו, שבוצעה באמצעות כטב"מים מתקדמים ופשיטות קרקעיות, גרמה להפתעה אסטרטגית מוחלטת. איראן, שסמכה על רשתות המודיעין של חיזבאללה, נותרה ללא עיניים ואוזניים בשטח. זה היה השלב הראשון שסלל את הדרך להתקפה העיקרית.

בגל הראשון של המתקפה הותקפו מוקדי כוח שלטוניים, מערכות הגנה אווירית ומפקדות משמרות המהפכה (IRGC). השימוש במטוסי F-35 ישראליים ומפציצי B-2 אמריקאיים נועד לנטרול יכולות היירוט האיראניות ושיתוק שרשרת הפיקוד. המתקפה תוכננה לשעות הבוקר של יום שבת, יום עבודה רגיל באיראן, כדי להבטיח נוכחות של בכירים במשרדי הממשלה ובמפקדות. המבצע הצליח לחסל כ־48 עד 50 דמויות מפתח במשטר האיראני בתוך פרק זמן קצר מאוד.

מטוס F-35 של חיל האוויר הישראלי, שהשתתף בגל התקיפות הראשון נגד יעדים באיראן.

החיסול המרכזי היה של המנהיג העליון, עלי חמינאי, שחוסל בעת ששהה בביתו או במשרדו במתחם המבוצר ברחוב פסטר בטהראן. המקום הושמד באמצעות טילי "ספארו שחור" וחימושים מדויקים אחרים. יחד איתו נהרגו דמויות מפתח כגון עבדול רחים מוסאווי (ראש המטה הכללי), עזיז נסירזאדה (שר ההגנה), מוחמד פקפור (מפקד כוחות היבשה של ה־IRGC) ועלי שמח'אני. בתקיפה נהרגו גם בני משפחתו הקרובים של חמינאי, שהיו איתו במתחם. מותו של חמינאי עורר חגיגות ספונטניות בערים באיראן וברחבי קהילות הגולה בעולם, בעוד המשטר הצהיר על 40 ימי אבל.

במקביל לעריפת הראש השלטונית, ישראל וארה"ב התמקדו בנטרול תשתיות צבאיות וגרעיניות. המבצע כלל שימוש בטכנולוגיות חדשניות כמו טיל ה־PrSM ונחילי כטב"מים מתאבדים אמריקאיים מסוג LUCAS, המבוססים על תכנון השאהד האיראני, שהופעלו על ידי Strike Scorpion Force Task. כוחות אלו השמידו מעל 20 ספינות איראניות, כולל ספינה מסדרת סולימאני. בנוגע למתקני הגרעין, ניתוח ה־IAEA הצביע על "נטרול מבני": בנתנז ובאיספהאן זוהה נזק כבד למבני כניסה וגישה, אך רפאל גרוסי הדגיש כי לא נפגעו מתקנים המכילים חומר גרעיני ולא זוהתה עלייה ברמות הקרינה, מה שמעיד על דיוק התקיפות ועל החלטה אסטרטגית לא לפגוע בליבת הכורים כדי למנוע אסון סביבתי.

למרות המכה הקשה, שרידי המשטר פתחו במתקפת נקמה רחבת היקף. מאות טילים וכטב"מים שוגרו לעבר בסיסים אמריקאיים ויעדים במפרץ. בבסיס פורט שועייבה בכווית נהרגו שישה חיילים אמריקאיים מהיחידה ה־103 של פיקוד התחזוקה, ובערב הסעודית הותקף בית הזיקוק ראס תנורה על ידי כטב"מים. כ־80% מהאיומים יורטו הודות לשיתוף פעולה אזורי. עם זאת, חסימת מצר הורמוז הובילה לעיכוב של כ־750 ספינות, ביניהן כ־100 ספינות מכולה המהוות 10% מהצי העולמי, ולזינוק של 30% במחירי הגז הטבעי באירופה ועלייה משמעותית במחירי הנפט.

הזירה האירופית נגררה אל תוך המערכה בבוקר ה־1 במרץ 2026 בעקבות מה שנתפס כטעות האסטרטגית הגדולה ביותר של נאמני המשטר האיראני לאחר מות חמינאי. סמוך לחצות שוגרו כטב"מים ארוכי טווח ומספר טילי שיוט לעבר קפריסין, במטרה לפגוע בבסיסי הריבונות הבריטית אקרוטירי ודקליה. האיראנים, שביקשו לנקום במערב על הסיוע הלוגיסטי והמודיעיני לישראל וארצות הברית, הצליחו לפגוע במסלול ההמראה הראשי באקרוטירי, מה שגרם להשבתה זמנית של הפעילות האווירית באי. התקיפה הזו פגעה ישירות בנכס של מדינה חברה בברית נאט"ו. ראש ממשלת בריטניה הכריז מיד על מעורבות צבאית פעילה, ומטוסי טייפון בריטיים החלו לקחת חלק פעיל ביירוט איומים מעל שמי המפרץ הפרסי. במקביל, ברחבי היבשת השתנתה האווירה מקצה לקצה. הקהילות האיראניות בגלות בפריז, לונדון וברלין יצאו לרחובות במפגני תמיכה נגד המשטר. אלפי אנשים נשאו שלטים עם כיתובים כמו "תודה לישראל" ו"סוף לדיקטטורה", מה שסימן שינוי בדעת הקהל האירופית כלפי הסכסוך.

תגובות בינלאומיות נוספות לא איחרו לבוא. סין ורוסיה, שתמכו באיראן במשך שנים, גינו את ההתקפה כ"פעולה אגרסיבית", אך לא נקטו בצעדים צבאיים. במקום זאת הן קראו לדיון דחוף במועצת הביטחון של האו"ם. האיחוד האירופי, לעומת זאת, היה מפוצל. מדינות כמו גרמניה וצרפת הביעו דאגה מההסלמה, אך תמכו בהסרת האיום הגרעיני. בארצות הברית הקונגרס אישר תקציב חירום של 50 מיליארד דולר לסיוע צבאי לישראל ולבעלות הברית במפרץ, מה שחיזק את הברית האטלנטית. בנוסף, מדינות כמו ירדן, איחוד האמירויות, כווית, קטאר, בחריין ועומאן סגרו את המרחב האווירי שלהן, וחלקן ספגו התקפות איראניות.

מבצע שאגת הארי מסמן את קץ עידן ה"מלחמה בין המלחמות" ומעבר לעימות ישיר שמוטט את שלטון האייתוללות. בעוד איראן הקימה "מועצת הנהגה זמנית" המורכבת מהנשיא מסעוד פזשכיאן, ראש הרשות השופטת מוחסני אז'אי ואיש הדת עלי רזא עראפי כדי לשמר יציבות תחת הפצצות, הריק השלטוני שנוצר מהווה אתגר אסטרטגי חדש. דיווחים מודיעיניים מצביעים על כך שעלי לאריג'אני פועל כמנהיג דה פקטו המנהל את המדינה מאחורי הקלעים בתיאום עם מוחמד מוכבר. הצלחת המבצע תימדד ביכולת למנוע מהמשטר להשתקם ולמנף את המחאות הפנימיות לשינוי דמוקרטי בר קיימא.

השילוב בין עוצמה צבאית ברוטאלית, טכנולוגיה כירורגית ולוחמה פסיכולוגית מסיבית הפך את מבצע שאגת הארי לאירוע מכונן. ירושלים ווושינגטון הוכיחו כי בעידן המודרני שום מתחם מבוצר ושום "ראש נחש" אינם חסינים. השבועות הקרובים יכריעו האם המזרח התיכון צועד לקראת אביב דמוקרטי חדש באיראן, או שאנחנו רק בהתחלה של מלחמת התשה אזורית שתשנה את פני הכלכלה והביטחון המזרח תיכוני והעולמי לעשורים הבאים.